דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים לסדרות |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםרוח המקום > הצופיות שלנו
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
אתרי מורשת בקרית טבעון
אוהל על הגבעה
"המוהיקני האחרון" של "אגודת השומרים"
הצופיות שלנו
שביל ראשית ההתיישבות הדתית - בין טבעון לשדה יעקב
שני אנשים - שתי תפיסות עולם... אותה ארץ
מיתוסים מקומיים על שומרים ורועים
תערוכה במגדל
"הרוח הטבעונית" - שתי נקודות תצפית
דת ואמונה בטבעון
כדורגל בטבעון
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
הצופיות שלנו
על שני שיחי ההיביסקוס שלנו, האחד אדום פרחים והשני לבן פרחים- "התלבשה " משפחה עליזה וצייצנית של צופיות.

הצופית היא מין ציפור קטנה שיודעת לרפרף בכנפיה ולקבע עצמה מול פרח "צינורי" שהצוף בתחתיתו, ובעת שמקורה הארוך והקשתי ננעץ אל תוך כד הפרח, משתלחת לשונה המפוצלת והארוכה פנימה ואוספת את הצוף. צופית זכר מבהיק בשחור המנצנץ בגווני כחול- ירוק ואילו הנקבה חומה ומוסווית היטב בהיותה בין הענפים.

 

בעבר נודעה הצופית בשם "יונק הדבש".

"המדריך השלם לטבע בארץ" כותב על הצופית:

"הצופית (Nactarinia Osea ) היא צפור שיר קטנה ממשפחת הצופיתיים שמוצאה מאתיופיה וישראל היא גבולה הצפוני.

משקלה מגיע עד ל-8 גרם.

היא ניכרת במקורה הארוך והכפוף שאורכו מגיע ל-16 מילימטר.

הצופית היא צפור יציבה, נפוצה ברוב אזורי הארץ והיא נציגתה היחידה של המשפחה בישראל.

הצופית הישראלית היא מין אנדמי לישראל וסביבתה הקרובה."

   

במשך שנים רבות בעבר הייתה הצופית נדירה מאד בארץ מכיוון שהנוף היה חשוף וחסר עצים ושיחים בעלי צוף שמהם ניזונה הצופית.

על נדירותה של הציפור בתחילת המאה ה-20 מעיד סיפורו של חוקר הטבע ישראל אהרוני שפעל בתקופת שלטון הטורקים בארץ:   "יום אחד הודיעני הפרופסור בלנקנהורן שבבעלי החיים שעלי להביאם חיים לשולטן נדרש בפרוש יונק הדבש הארץ-ישראלי, הציפורת הענוגה והדורת הצבעים ביותר של ארצנו, הדרה בעיקר בסביבי ים המלח ולא הובאה עוד מעולם לאירופה.... ביריחו לא היו אז יותר משלשה זוגות של הציפור יקרת המציאות הזאת, לכל היותר ארבעה. הערבים כינו את הציפור בשם "שולטן א-זהר"-"מלך פרחי התפוז" כיוון שקיננו בפרדסי התפוזים של יריחו."

 

ישראל אהרוני ממשיך ומפרט את נסיונותיו ללכוד זוג צופיות במשך שלשה חודשים, ולבסוף הצליח בעזרת מקלות דביקים ללכוד אותם. הוא מצא גם מספר ביצים, ונסע לאיסטנבול למסור את השלל לשולטן:  "רבות עמלתי עד שעלה בידי להביאם לבירת תורגמה. מסרתים בכלוב הדור לאיזט פחה, שהיה יועץ המלך השני בדרגה, והקביל את פני פרופסור בלנקנהורן ואת פני בחביבות רבה בשער ילדיז-קיוסק (מושב השולטן), ואפרד מעם אהובי בלב נישבר לנצח. כעבור רגעי מספר הודיעני היועץ כי הוד מלכותו מרוצה מאד ביונקי הדבש של אחוזתו הפרטית בארץ הקודש, וכי שם את הכלוב בחדרו.  מקץ חודשים אחדים השתלטו "הטורקים הצעירים" על טורקיה. השולטן עבדול חמיד הורד מכיסאו והודח מעיר מלוכתו, אחרי שכל נכסיו הוחרמו לאוצר המדינה. הנמסרו גם יונקי הדבש לשליטים החדשים?"

 

הצופית מקננת בסבך שיחים, בונה קן סגור התלוי על ענף יחיד כשהפתח כלפי מעלה והצידה.  הנקבה מטילה 2-3 ביצים בהטלה אחת ודוגרת כשלשה עשר יום במהלך חודשי מרץ-יוני. האפרוחים פוקחים עיניים בגיל שבוע ובגיל שבועיים כבר עפים אחרי הוריהם. הזכר מסייע בהבאת חומרים אל הקן ופוקח עין על הטריטוריה שלו.

 

התעופה של הצופית היא גלית כשהכנפיים מפרפרות במאמץ מהיר ואחר ננעלות אל הגוף שגולש בדאייה קצרה ושוב פירפור וחוזר חלילה. הצופית פעילה מאד ומצייצת ציוץ קצר ומתכתי מדי קופצה מענף לענף. כשיש טורף או איום בשטח, הזכר והנקבה פותחים בציוצים רמים וקפיצות הטעייה להטות את הטורף מהקן אליהם.

 

"מאמר מעניין ומרתק" אמרה מיכל, עורכת האתר, "אך מה הקשר למקום?" ואני חשבתי בליבי - שאלה טובה!  זאת יש לדעת - במדור הזה ששמו "מסיפורי המקום", מתפרסמים מאמרים הקשורים לטבעון וסביבתה. ובאמת, מה הקשר של הצופיות שבחצרי אל המקום?  האם הן תושבות קבע, או אולי נודדות ומתחלפות, רק שאיני מבחין בכך כשם שאיני מבחין בין עננים החולפים ברקיע? ואפילו אם הצופיות שבחצרי הן תושבות קבע - האם יש להם איזו זכות קניינית במקום? שאלה טובה!

 

עמוס עוז, בספרו "סיפור על אהבה וחושך", סיפור כואב על ילדות ואובדן, עורך אתנחתה פתאומית, כמי שמתעורר וניתק מזיכרונות ומספר לרגע קל על מה שרואות עיניו תוך כדי כתיבת הספר:    "בינתיים כבר אחרי החדשות של שבע בבוקר ואני שתיתי כאן ספל קפה שני ועדיין אני עומד ומביט החוצה דרך החלון: צפור קטנה, צופית יפהפייה בצבע טורקיז, מציצה אלי לרגע מבין ענפי הלימון: מתנודדת, מנתרת, מדלגת לה מענף אל זלזל, מתגנדרת לפני בכל ברק נוצותיה בין השתברויות הצל והאור. ראשה כמעט סגול, צוארה כחול מתכתי, על חזה יש מין ז'קט צהבהב עדין. שלום רב שובך. מה באת להזכיר לי הבוקר? ...."

 

כתב: יגאל אורן

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist