דף הבית | עונת התרבות תשע"ט | לוח אירועים | קטלוג וספריה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > גלריהתערוכות בקומה העליונה > סרנדה למוכרת מזון
גלריה
אודות הגלריה
עכשיו בגלריה
תערוכות בקומה העליונה
"במילים אחרות" הלל לוטקין
"גדיד"
"דמויות"
"השקפת עולם"
"טבעון בעיניים שלי" 2017
"טבעון בצבעי מים"
"כמו שאני רואה" - רותי ארז
"מגוון האריגה"
"מרוקו שלי" - תמר מגדל
"מרקמים" - חנה שפרלינג
"עונת הרחצה" יעל לנדאו
"עקבות בזמן" עדה טרקל
"צבעי הזמן" - אבי קשת
"ציפור הנפש"
"צלחות געגוע"
"שורשים וכנפיים"
Made in Berlin
בין הזיוף לאמת - שרה ריי
גלוי ונעלם
דיטה יעקובוביץ
זאב לבינגר
לא תרצח
ליליאן ויסברגר
סדרות - צילה גולדשטיין
עולם שנעלם
צבעים של תקוה
צורה - דימוי - משמעות
שירה אודסר
שכרון צבעים
תערוכת ציור אמנון גרדי
רויטל כצנלסון
קולאז' - צביה דסה
אסף סולומון
"ספארי מקומי"
ויש ביננו בית - שחר קובץ
צבעים נוגעים במים
ציור ופיסול בברזל
לימור מזוז - ציורים
קרני הוכשטטר - פשוט
שמואל הכט
נעמי זך
יפה שמר
גילית לוין רונן
"מהגג" - עפרה קנה
"על כנפי החומר" - הסדנה בהנחיית יוקי צוק
תערוכת סטודיו נורית דרייזין
"במרחק לחישה" - רות שצמן
"פי 9" - תערוכת הדפסים
"קלוז-אפ : נוף" : אלינור רותם
"קם ולא נשלם ..." - 25 שנה למרכז ההנצחה
"התמזגויות"
"סיב ושיח"
"אנחנו וחיות אחרות" - סטודיו נורית דרייזין
"נופי התנ"ך" - ברכה אביגד
"באותה הרוח"
"קצת מכל דבר" - סשה פרטקה
"סובב" : רותי איל אילן
"בדרכי" : אגנס (אגי) פריד
"בית שני" : מיצירות עובדי ומתנדבי מרכז ההנצחה
"חשיפה ראשונה" - תערוכת צילום
תערוכת ציור - עירית אור ארז
תערוכת ציור - לאה עתיר
תרצה ולנטיין - גדרות תחרה
מיכל סדן : גן התענוגות
שחיטה כשרה
"שיגרה" - רונית שלח
סרנדה למוכרת מזון
אמנות האריגה והטקסטיל
סיורי אמנות
תערוכות במגדל המים
תערוכות תלמידים
ארכיון תערוכות וקטלוגים
פעילויות בגלריה
מפגשים וימי עיון


בסיוע משרד התרבות והספורט
סרנדה למוכרת מזון

סרנדה למוכרת מזון

ציורים

אמנון בקר

 

16.11.08 - 27.9.08

 

הפתיחה: שבת 27.9.08 בשעה 11:30

 

 

 

 

תערוכת יחיד של הצייר, המשורר ואיש הספר, חבר קבוצת יזרעאל, אמנון בקר. התערוכה עוסקת כולה במבט אישי אירוני אל דמויות ואירועים מתוך התנ"ך. להלן מספר דימויים וטכסטים מתוך התערוכה.

 

 

 

בַּלָּדָה  לְנָבוֹת                    

מאת אמנון בקר, 1963                                  

                                     

                                      בְּאַדְמַת הָאִישׁ חָשַׁק הַמֶּלֶךְ,

                                      הַכְּלָבִים  יָלֹּקוּ אֶת דָּמוֹ.

                                      בְּאַדְמַת הָאִישׁ חָשַׁק הַמֶּלֶךְ,

                                      הַמַּלְכָּה תָּפִיק אֶת זְמָמוֹ.

 

                                      נוּמָה יֶלֶד, נוּמָה יֶלֶד נוּם, נוּמָה יֶלֶד.

 

                                      אַדְמָתִי לַמֶּלֶךְ לֹא אֶתֵּנָה,

                                      כַּךְ אָמַר הָאִישׁ לַאֲדוֹנָיו,

                                      אַדְמָתִי לַמֶּלֶךְ לֹא אֶתֵּנָה.

                                      מוֹת תָּמוּת , אָמְרוּ לוֹ יְדִידָיו.

 

                                      נוּמָה יֶלֶד, נוּמָה יֶלֶד נוּם, נוּמָה  יֶלֶד.

                                           

                                      הַמַלְכָּה אֶת הַזְּקֵנִים הוֹדִיעָה,

                                      לְהָמִית! וָלֹא, אֶכרֹת רָאשִׁים.

                                      הַמַּלְכָּה אֶת הַזְּקֵנִים הוֹדִיעָה.

                                      בְּשָׂרָה יִטְרֹפוּ הַכְּלָבִים.

 

                                      נוּמָה יֶלֶד, נוּמָה יֶלֶד נוּם, נוּמָה  יֶלֶד.

                                      כָּל הָעָם אָז נֶאֱסַף בַּשַׁעַר

                                      לְמִשְפָּט וְצֶדֶק הַזְּקֵנִים.

                                      יְדִידָיו אָז נֶאֱסְפוּ בַּשַׁעַר,

                                      וְסָקְלוּ אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים.

 

                                      נוּמָה יֶלֶד,   נוּמָה יֶלֶד נוּם,  נוּמָה  יֶלֶד

 

                                      הַשַׁלִיט רָצַחְתָּ גַם יָרַשְׁתָּ ?

                                      תּוֹכֵחָה נָשָׂא נָבִיא נִזְעַם.

                                      הַשַׁלִיט רָצַחְתָּ גַם יָרַשְׁתָּ,

                                      אַךְ לַשַׁוְא. הָאִישׁ מֻטָל דּוּמָם.

 

                                      נוּמָה יֶלֶד,  נוּמָה  יֶלֶד נוּם, נוּמָה  יֶלֶד.

 

                                      עַל הָאִיש הַמֵּת בָּכָה הַמֶּלֶךְ.

                                      הַכְּלָבִים יָלֹקוּ אֶת דָּמוֹ.

                                      עַל הָאִישׁ הַמֵּת בָּכָה הַמֶּלֶךְ,

                                      כִּי אָהַב הַמֶּלֶךְ אֶת עַמּוֹ.

                                                                      

                                      נוּמָה יֶלֶד. נוּמָה יֶלֶד נוּם. נוּמָה  יֶלֶד.

 

 

 

כל אתון והמכות שהיא חוטפת

 

מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים....הלוא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה.

 

התנ"ך הוא אוקיָנוס של משמעויות וכולו משל לנסיבות חייו של כל אחד.  אני נודע בכינוי "חמור" שהענקתי לעצמי בסידרת רשימות אותה אני כותב בעלון קיבוצי.  בעיני משולה אתונו של בלעם, בין השאר, לכל תנועת ההתיישבות העובדת שבתוכה עשיתי כל חיי ואשר זכתה למכות נמרצות וקטלניות מצד המדינה ורוב אזרחיה.  למה? למה מתנפלים עלינו כמו בלעם על אתונו הנאמנה?

 

 

 

  נבות מעל כרמו

 

 

 

 

הנביא

 

 

 

 

אשרה

 

 

 

אוצרת: טלי כהן גרבוז


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist