דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | קיץ במרכז ההנצחה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםאירגון ומפעל > "צומת השומרים"
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
התעמלות מוח במרכז יום לקשישים
תעלומת הזכוכית בבית שערים
"צומת השומרים"
קרית טבעון לאן?
מפגש עם סלמאן אבו רוקון
מים
המשמר האזרחי בקרית טבעון
טבעון כמשל
איזור תעשייה בטבעון
ספרים רבותי, ספרים!
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"צומת השומרים"

"כאשר מאירק'ה חזנוביץ שמר בשדות התבור (1908 ), ראה ערב אחד ערביות פושטות בשדות החיטה, כביכול ללקט אחרי הקציר, אך ברגיל הן לא מתעלמות גם מן העומר. החל לקרא ולצעוק להן שירדו מן השדה, אך המלקטות אינן נחפזות ואינן נבהלות לא ממנו ולא מצעקותיו.    החל רץ לגרשן, ובלבו הוא חושב:'מה לעשות ? להרביץ מכות? לא יתכן להכות נשים. לתת ללקט ? הרי ישאר בלי גורן ובעל השדה מה יגיד ?'.

תוך כדי ריצה פקע החבל בו קשר את מכנסיו ואלה נשרו.   הערביות המלקטות נשאו עיניהם וראו גבר ערום, בלי מכנסים, רץ אליהם, מנפנף בידיו וצועק.  לא חיכו הרבה וברחו ביללות.   אנשי "השומר" למדו ממקרה זה פרק מאלף בהלכות שמירה..."

(מתוך הפרק "מן החורג'" בספר "אגודת השומרים" עורך ירמיהו רבינא)

 

"פרשת שי דרומי", עוררה מחדש את שאלת השמירה, גבולות המותר והאסור בהגנה על הבית ועל הנכס. שי דרומי הוא הבעלים של "חוות בודדים" אשר ירה באדם שפרץ אל חוותו והרגו. הדיון בשאלה הביא לתיקון ב"חוק העונשין", תיקון הידוע בשם "חוק דרומי".

 

 

בתמונה:  "אלבום הטיפוסים"

 

 

 

בתקופת המאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הייתה זו שאלה "בוערת", תרתי-משמע:

"איך להגן על הבית כששכנים מוסתים מעלים באש את הגורן ?"

"איך שומרים על משאבה בפרדס מפני חבלה מבלי להיכנס ל'נקמת דם' עם השכנים הערבים ? "

גם כיום נשאלות אותם השאלות . במקום גורן תהיה זו חממת פרחים, ובמקום משאבה בפרדס יהיה זה קניון.

 

התשובה שניסחו לעצמם השומרים בתקופת "טרם מדינה" הייתה:

כלל ראשון בשמירה - " אל תהרוג ". 

כלל שני - "צריך לדעת לתת מכות. וגם לקבל ! ".

 

"שומר חייב לדעת לתת מכות, וגם לקבל מכות. זה שייך למקצוע....

בבית חנן שמר ערבי שהפיל חיתתו על הסביבה. כשנשלחתי לכבוש את השמירה בביצה ידעתי מראש שיהיו לי צרות... ביום מן הימים אני מוצא עדר בתוך הירקות והרועה רק מחפש הזדמנות לקטטה. נעניתי לו והשארתיו בשדה מוכה וחבול.

הקטטות היו עניין יום-יומי ולא פניתי למשטרה, אך יריבי מיהר להתלונן וכאשר הזדמנתי לרחובות נרמז לי שעומדים לבוא אלי הביתה לאסרני...בדרך פגשתי את זאב פרידמן וביקשתיו שיבוא איתי ויתן לי מכות. סבור היה שנטרפה עלי דעתי, אך לאחר שהסברתי לו שלא המכות חשובות אלא הסימנים, הבין, לקח מקל והתחיל להרביץ..."

(השומר אביגדור יוסיפון בפרק "מתוך החורג' " בספר "אגודת השומרים" בעריכת ירמיהו רבינא)

 

בשנת 1938 נערכו בחוות "פינת השומרים" שבגבעות שיח'-אבריק שלשה קורסי שמירה, אב טיפוס לקורסי האבטחה המשגשגים בימינו אלה.

קורסי השמירה ארכו כחודש ימים באווירת משמעת קפדנית,  והעניקו לבוגרים  תואר "מ"כ מוסמך".  תוכנית הלימודים כללה: אימוני שדה, הכרת הלילה, סיירות ואימון הפרט.

מקצועות נוספים שנלמדו- טופוגרפיה, טקטיקה, פרוק והרכבת "כלים" שונים.

כן נלמדו נושאים "אזרחיים" כגון - הכרת השכנים, ההווי הערבי, ובעיות אקטואליה שוטפות.

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה: יואש ויצחק עם אנשי לגיון

 

 

 

"פינת השומרים" הייתה שילוב מוזר של יישוב על קרקע בשטח 100 דונאם, חוות צאן ומדרשת שמירה. היוזמה לשילוב רעיית צאן עם שמירה הייתה של השומר אריה אברמסון שסיכם זאת כך:

 

 

"העדר ממלא תפקיד חשוב"

 

"ידענו שהשמירה נופלת למשא יותר מידי כבד על הישוב החקלאי וחיפשנו תמיד עצות ודרכים סדר, השמירה תעלה יותר בזול, ושגם השומר ירגיש את עצמו טוב ונוח, ויחד עם זה יהיה חופשי בפעולותיו.

מתוך הסתכלותינו בחיי הערבים ראינו שהרועה משמש אצלם תפקיד חשוב מאד...הוא משמש להם גם צופה גם מרגל וגם חלוץ. מתוך היותו תמיד בשדה מבלי שיעורר חשד הוא מסתכל ורואה כל תנועה מסביבו. תנאי חייו מפתחים בו עוז ואומץ רוח.....

קיבלנו את הנסיון על עצמנו והוכחנו שגם באופן חשבוני כדאי ליהודים לגדל צאן.

ומעניין שגם בעניין זה היה ויכוח חריף מאד וניצחו חברי המושבים ושומרי הפרדסים, שמתוך קוצר ראייתם אינם רואים כל קשר בין המרעה ובין השמירה"

 

 

בתמונה: דב קזצ'וק עם העדר

 

 

 

דעה שונה לחלוטין באותו עניין הציג אלכסנדר זייד:  "עבודת האדמה-סם מרפא"

 

"...אנו צריכים להניח יסוד חדש בשביל משפחות השומרים. נחוצה לנו אדמה בשביל התיישבות....

יבוא זמן שהשמירה שלנו תתפשט בהרבה נקודות, בצורות חיים שונות. אולם כיום הכי מתאימים להתיישבותנו הם היערות והמישורים השייכים לקרן הקיימת בסביבת המקום שלנו (העמק). מקומות אלו מוכשרים לגידול סוסים. בדרך כלל התיישבות השומרים צריכה להיות בצורת משק המספק לכל חבר את צרכיו בפרט ומשרת את ציבור השומרים בכלל.

ומוטלת החובה על כל שומר יותר ממי שהוא אחר, להתקשר לקרקע. הן כל עבודתו מכוונת אך ורק בכדי לכבוש את הקרקע."

 

 

 

בתמונה: אלכסנדר זייד בחברת הדרדקים

 

 

סופו של דבר- הוקצה השטח והוקמה החווה. מספר על כך השומר מרדכי יגאל שהיה ממנהלי "אגודת השומרים" באותה תקופה:

 

 

"שיח' אבריק תוססת חיים"

 

"...לא בנקל נענתה הקהק"ל להעמיד לרשותינו שטח קרקע למטרה זו.... לאחר מו"מ ממושך ובמאמצים רבים קבלנו את השטח, והוחל בהקמת 'הפינה' ושוב נרתמו הותיקים בעול מפעל זה.

נרכשו מספר עגלות גזעיות וצמד פרדות. נבנה צריף-ונדמה היה כי המפעל יתפתח וישגשג, אולם לא כך היה הדבר.

החברים הצעירים לא גילו התלהבות לרעיון זה. התוכנית היתה כי ל'פינה' יבואו חברים לאחר שנות שמירה כדי להתרענן בעבודה וכך יתהווה במשך הזמן גרעין חברים אשר יחזיק את ה'פינה'.

אמנם חברים אשר נישלחו ל'פינה' מילאו את תפקידיהם כראוי, אולם לא נמצאו מתנדבים, ולו שלשה בלבד, אשר יהוו את גרעין הקבע ב'פינה'. עם זאת היה המצב המישקי טוב.

נוסף על כך הצלחנו להעביר במקום מספר קורסים לאימון שומרים.

בינתיים פרצה מלחמת העולם, מצב השמירה הורע ועול החזקת הפינה העיק על החברים.

נאלצנו איפה ,לחסלה.....

אחרי חיסול ה'פינה' החזרנו את השטח לרשות הקהק"ל ודרשנו שיקצו לנו שטח קרקע אחר, שהיה בקרבת בית הקברות.

המשא ומתן בענין זה נמשך עד הזמן האחרון, עד שהצלחנו לקבל בחכירה שטח של 33 דונאם."

(מרדכי יגאל, "עלון השומרים" יולי 1957)

 

 

 בתמונה:  "פינת השומרים" - החווה

 

 

 

על שטח ה-33 דונאם הוקם "בית אגודת השומרים", מבנה שעל הקמתו פיקח השומר מרדכי יגאל תושב קרית עמל. המבנה נחנך בשנת 1957 ונועד לשמש מרכז תרבותי וארגוני לחברי האגודה.

שנים מועטות לאחר הקמתו חדלה "אגודת השומרים" מקיומה כאיגוד הסתדרותי והפכה לחברה עסקית בשם "אגודת השומרים בע"מ" . החברה השכירה את המבנה לצורך אירועים שונים- אירועי תרבות כמו גם אירועים פרטיים.

 

 

בתמונה: בית האגודה החדש

 

 

בשנות התשעים הושכר המבנה למסעדן מיכאל פרנק אשר בנה מכלול במות עץ לאירועי חוץ ועיצב את המבנה כמסעדה.   כיום המסעדה מוכרת בשם "שלו ביער", מנוהלת על ידי רוני לזרוביץ ומהווה את אחד מהאתרים  המיוחדים בעמק יזרעאל.  

 

 

בתמונה: צילום לילי של מסעדת "שלו ביער"

 

 

 

כתב: יגאל אורן

 

 

 

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist