דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים שנתי | הודעות חשובות! | אירועי השבוע הקרוב | קייטנה למבוגרים | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורישורשים תרבותיים בראי הארכיון > "להתפרץ עם גרזן"
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"ביידיש זה נשמע יותר טוב"
"ימי בין המצרים" - מבט אישי
"שורשים" - איך מספרים?
חיזקי קאליופי
" ישיש על שולחני "
שירה קדומה ורעננה
"גוי אחד שאל"
"חוג הארץ השלם" מאת רבי שלמה החלמאי : סיפורו של ספר
"האיל" מאת שאול טשרניחובסקי
"להתפרץ עם גרזן"
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"להתפרץ עם גרזן"

מסיפורי "הבעל שם טוב":

"תוקע בשופר שכח את הכוונות ולא ידע איך לתקוע. בסופו של דבר תקע את שהרגיש כהכרח, ה'בעל שם טוב' שמח ואמר: כשאובד המפתח לשער הכוונות יש להתפרץ אליו עם גרזן".

 

פריצת השער בגרזן עמדה בבסיס תפיסתם של "ציוני ציון"- הזרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד. תנועת ה"חלוץ" נשאה את דגל ההתיישבות בארץ ישראל, אך הזרמים העמוקים שבבסיסה הם התנועות המשיחיות שפעלו ביהדות במהלך הגלות כולה.

 

 

פלוגת אולקוש, 1937

(להגדלה - יש להקיש על התמונה)

 

 

 

 

פלוגת "החלוץ" אושבנצים (אושוויץ), 1936

 

 

 

מוקי צור מספר על מקורו של הסיפור הזה :

"הוא סיפור אמיתי שהתרחש בסוף שנת 1665 באיזמיר. שבתאי צבי קיבל באותה שבת התקפת אמונה גדולה במשיחיותו. הוא תבע מיהודי העיר לקבל את הופעתו. חבורת כופרים במשיחיותו נעלה את עצמה בבית הכנסת הפורטוגזי שבעיר. המקורות מהתקופה מספרים ששבתאי צבי התקדם אל בית הכנסת עם חמש מאות ממאמיניו, הוא ביקש גרזן ובעזרתו ניתץ בשבת את דלת בית הכנסת,  גידף את הכופרים וחילק שררה על מלכויות העולם לחסידיו ולקרוביו. מעשה הגרזן שפרץ את הנורמות נשאר חקוק בזיכרון.

ההיתר שלקח שבתאי צבי לשבור בגרזן את המערכת הכתה בהלם חיובי את מאמיניו: למשיח מותר לפרוץ את שערי החוק."

("כרעה ברוח",פרק יג- החליל והגרזן, מוקי צור)

 

תנועות "החלוץ" יצרו עבור התנועה הציונית שבין שתי מלחמות העולם, גרזן לשבור בו את מחסומי מדיניות "הספר הלבן" ולפרוץ אל ארץ ישראל. "קיבוצי הכשרה" היו להב הגרזן.  המוני בני נוער יהודים עזבו את בתיהם ברחבי פולין, אוקראינה ורוסיה הלבנה , מי בהסכמה ומי כנגד הסכמת ההורים, והצטרפו ל"קיבוץ הכשרה" שבו הכינו עצמם לעלייה לארץ ישראל.

 

 

 

איסוף תבואה במישקוב, 1933 

 

 

 

 

אצל איכר במשק חקלאי

 

 

 

"קיבוץ הכשרה " נשמע במונחים של היום כמו "מחנה קיץ" של תנועות נוער. לא כן היה הדבר- השוני העיקרי היה ה"טוטליות" של הקיבוץ: המחויבות של המצטרף ל"קיבוץ הכשרה" הייתה שלמה ומוחלטת. יוצאים לכל עבודה, מתחלקים במה שיש, גרים בכל מקום אפשרי ולומדים עברית. הכול למען משימה אחת- לעלות לארץ ישראל ולכבוש בה התיישבות ועבודה.

 

את מהות התנועה העממית הזו מתאר חיים דן:

"לא היו לרוחנו 'ציונים של שבת ושל חג'. לזרא היו לנו 'סאלון-סוציאליסטים', חזיון ממאיר שספיחיו מתלווים לחיינו עד היום: אברך אשר כל ימות השנה הנהו חנווני או אדבוקט או גם תעשיין- ועם זה ממלל רברבן, מהפכן אולטרא רדיקלי בדיבור-ללא הגשמה.

חברי "החלוץ" היו תמיד מן הבלתי-מרוצים. הם אימצו לעצמם את הביקורת הברנרית הנוקבת, האכזרית ביחס לחיי היהודים בגולה....

ב'החלוץ' היתה חובת הגשמה על כל אחד, והפרוזדור לעלייה היה ב'הכשרה'. מפעל 'ההכשרה' הוא המפעל ההיסטורי המוחשי של התנועה החלוצית בגולה.

(חיים דן: "החלוץ בפולין בין שתי מלחמות עולם" מתוך:"גושי הכשרה מספרים-קיבוץ בורוכוב גושי קילץ ובנדין")

 

העבודה שלקחו הצעירים בני העשרה הייתה קשה.

הספקנות של נותני העבודה הייתה רבה: "יהודים בעבודת כפיים ?". על כן הצטרכו להשתדל כפליים ולהוכיח שעולים הם על בני הארץ.

הם עבדו בחוות חקלאיות, במפעלי מתכת, במפעלי מזון, ובתעשיית העץ.

 

 

 

בבית חרושת למתכת, בנדין 1936

 

 

 

 

במפעל הממתקים של קילץ, 1935

 

 

 

 

פלוגת פשדבורז במשוריה, 1933

(להגדלה - יש להקיש על התמונה)

 

 

 

תעשיית העץ הייתה הנפוצה ביותר בדרומה של פולין ועל כן היוותה יעד מרכזי בגוש ההכשרה של שם "בורוכוב" שכלל את מחוזות קילץ ובנדין.

שמואל קפלן מספר על העבודה במנסרות או כפי שנקראו אז "משוריות":

"עבדו במנסרות. רוב החברים עבדו במנסרה שהשתייכה ליהודי חסיד ששמו ויינשטיין.כן עבדו במנסרה של דמבסקי של גולוביומסקי ועוד.

יצאתי לסייר במקומות העבודה. ראיתי את בחורינו כשהם מגלגלים בחריצות, בידים נוקשות ומיובלות את הגזעים אל המסורים. לאט-לאט ובמאמץ רב גילגלו את הגזעים על פני המדרון הבנוי אף הוא מגזעי עצים.

פניתי משם וראיתי את המשורים הגדולים המנסרים את הגזע לקרשים. קרוב לשערי המנסרה נערמה הנסורת לגובה 4-5 מטר. שני בחורינו נושאים בידיות ארגז גדול גדוש נסורת והופכים אותו במדרון הערימה. החולצות דבוקות לבשרם, טיפות הזיעה ניגרות מהפנים. ירדתי איתם אל המחילה שמתחת למשורים. גשם של נסורת נשפך לארגז ומלאו במשך דקות מספר ועד שהספיקו להוציא את האחד השני כבר היה מלא על גדותיו..."

(שמואל קפלן "בימים ההם", מתוך:"גושי הכשרה מספרים-קיבוץ בורוכוב גושי קילץ ובנדין")

 

 

 

 צעירים וצעירות עובדים במשוריה, סוכדניוב 1934

(להגדלה - יש להקיש על התמונה) 

 

 

נגריה בשלג, 1934

 

 

 

את הדלק לבעירה הרעיונית המתמשכת סיפקו להמוני הצעירים שליחים שהגיעו מארץ ישראל אל קיבוצי ההכשרה. אחד משליחים אלו היה אברהם כנעני מקיבוץ גבת.

כנעני הגיע לעיירה סוכדניוב במאי 1930.

"הכשרת סוכדניוב" היתה ההכשרה הותיקה ביותר בגוש "בורוכוב" של דרום מערב פולין. יתרונה היה בישוב היהודי הוותיק והאמיד אשר סיפק עבודה במנסרות שבבעלות יהודי המקום.

אברהם כנעני מספר על ביקורו בסוכדניוב:

"נסעתי מטעם החלוץ לקיבוץ הכשרה בסוכדניוב לסדר שם את הסידורים הטכניים וגם להביא להם את הרכוש האידיאולוגי הקבוצתי.

הטבע העניק לסביבה ההיא עושר ויופי מלוא חפניים. רב גוניות של עמקים וגבעות השופעים ירק אביבי רענן, מעיינות ויערות ואפשרויות לאדם להתעדן, לספוג את כל הריחות המשכרים של היערות החלומים.

לעיירה סוכדניוב 'בתים' בגובה שני מטרים, וכל הבתים עומדים כפופים ומבויישים לפני שכניהם העצים העומדים זקופים ורעננים ושופעים חיים......

בעיירה זו יש הרבה משוריות (טארטאקים) וטחנות גדולות אשר כוח המים מניע אותם.

קיימתי ישיבה עם נכבדי העדה. הנושא: השתתפות בקרן "החלוץ".... בהתחלה שררה בישיבה אוירה של קלות דעת וציניות של בעלי המאה. לא יכולתי להבליג והשמעתי כמה מלים בוטות, שהיה בהם מכוחה ומחיוניותה של ארצישראליות.

הרגשתי איך בליבות היהודים האלה, המרופדים בכסף, זע משהוא, הבטיחו עזרתם והתחייבו בסכום מסויים.

בביקורי בקיבוץ ההכשרה סיפרתי לחברים על חיי הארץ. איך מהדברים הקטנים היום-יומיים שבהם אנו עוסקים, נוצר בארץ הווי חדש, מתעצב האופי הארצישראלי...

בסוף השבוע חשתי סיפוק מה, ידעתי שקיבוץ בורוכוב בסוכדניוב רכש משהוא מהנסיון הגבתי...".

(אברהם כנעני "רשמי שליח", מתוך:"גושי הכשרה מספרים-קיבוץ בורוכוב גושי קילץ ובנדין")

 

 

 

אנשי הכשרת בנדין עם שליח מארץ ישראל, יצחק בן צבי, 1938

 

 

 

הכשרה חלוצית מיוחדת במינה קיימה תנועת "הפועל המזרחי" באמצעות קיבוצי ההכשרה של "החלוץ המזרחי".

חלק מהצעירים שייצאו להכשרות העדיפו להמשיך ולקיים את המסורת הדתית מבית אבא. לחלק מהם גם מסגרת זו הייתה חריגה עצומה מהבית החרדי שבו אפילו "אגודת ישראל" היתה מוקצה כציונית יותר מידי. אבות הגיעו ב"קפוטה" ו"שטריימל" אל קיבוצי ההכשרה והתחננו בדמעות לבניהם שיחזרו הביתה.

 

על הכשרה כזו, קבוץ "עובדיה" של הפועל המזרחי בסלבקוב, מסופר בעיתון "חיינו" משנת 1934 :

"המצב החומרי הוא משביע רצון. יש בית חרושת של יהודים בעירה המעסיק כ-600 פועלים, ויום יום לפנות בוקר לקול שריקתו הצורחת מתחילים לעבוד גם 10 מחברינו. יחס הגון יש אליהם מצד בעלי ביה"ח מנהליו ואומניו. מבחינים הם בין פועלינו ליתר הפועלים, מתעניינים בשאיפותינו ומגמותינו ומשנודע להם על חיינו הקולקטיביים רוחשים הם חיבה ל"הקומוניסטים הדתיים".

כשנכתב העיתון, עדיין לא עלה להתיישבות אף קיבוץ דתי. השאלות לגבי אפשרות לקיום חיים דתיים בקיבוץ היו פתוחות:

"התנועה הקיבוצית לא חדרה עדיין למחננו" כותב ש. בן דוד, "רעיון זה לא העמד אפילו לדיון במשך השנים האחרונות עד שבאה הדרישה מחברינו בחזית ההגשמה...

הוקמו המון נקודות הכשרה חדשות, המון נוער דתי מצטרף וזורם אל שורותינו, אך עם זאת יש היסוס בלב... לא מצאנו עוד את השיטה החינוכית חלוצית בהתאם להשקפת עולמנו. פוגשים אנו הרבה חברים שאין להם יציבות במחשבתם, קביעות בפעולתם ולפעמים מתגלות סטיות לצדדים.

מכאן נובעת תלונת מנהלי העבודה בא"י על הכשרת חברינו, על המשמעת והעקביות החסרה לחברינו, העולים החדשים...."

(ש. בן דוד, "חיינו"-עיתון קיבוץ הכשרה "עובדיה", תרצ"ד)

רק כעבור שלוש שנים ניתנו התשובות להתלבטויות וההיסוסים- הקיבוץ הדתי הראשון, "טירת צבי " עלה על הקרקע בבקעת בית שאן, הגן על עצמו בהתקפות בימי המאורעות ובמלחמת העצמאות ופיתח חקלאות קיבוצית שעונה למצוות הזמן והארץ.

 

להתיישבות הקיבוצית הדתית קדמה ההתיישבות החסידית, בין השאר ב"נחלת יעקב" ו"זכרון אברהם" בגבעות שיך אבריק ויותר מאוחר התיישבות חברי "הפועל המזרחי" ב"כפר חסידים" ו"שדה יעקב" שבאזורנו.

 

"קיבוצי ההכשרה" קלטו אלפי בני נוער בתקופה שבין מלחמות העולם. חלק ניכר מהיישוב היהודי של "טרם מדינה" בארץ ישראל היו מבוגרי מערכת ההגשמה הציונית הזו. היו גם אכזבות ועזיבות רבות.

הפריצה בגרזן אינה עדינה וכירורגית, היא מפזרת שבבים לרוב. אך כפי שאמר "הבעל שם טוב" : "כשאובד המפתח יש להתפרץ עם גרזן...!"

 

 

מקור:

"גושי הכשרה מספרים : קיבוץ בורוכוב גושי קילץ ובנדין". אוסף מאמרים.

הוצאת בית לוחמי הגיטאות.

 

 

כתב: יגאל אורן

 

 

 

 

 

 

 

  

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist