דף הבית | עונת התרבות תשע"ט | לוח אירועים | קטלוג וספריה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםאירועים בקורות הזמן > "סליק"
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
רכבת העמק החדשה
הקטר עולה על הפסים
תימן בבית שערים
תחנות בעקבות טריסטראם
אגדה ומציאות
טריסטראם בטבעון
הקונגרס על כביש 77
פורום 77.6 במאבק הציבורי
מנהרה - או שיהיה רע!
"חוט השני"
דרוזים בקרית-עמל
ייסוד בית הספר בקרית-עמל
הקדטית הראשונה (כמעט) של בית הספר הימי
להתבגר בשנות השישים
"בין איראן לטבעון"
"סליק"
נוער "ימין אורד" בקרית-טבעון
מה בין עזה לקרית טבעון?
שמות ועוד ...
קרקע ומיפוי - קוסקוס טבעון
ציונות, חברה ואקולוגיה באדריכלות מקומית
רכבת העמק - עבר ועתיד
גבורתו של נהג אוטובוס
"פינת השומרים"
"גבעת הבריכות" ופרשי המלך
משחקי ילדים מן העבר
מקומות וזכרונות
חוות שטוק - "נווה יער"
טופונומיה: הזכות לתת שם למקום
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"סליק"

רגליו של גידי רטטו בקצבו הקשוח של אופנוע ה"בִי אֶס אֵי" הצבאי שלו, מורשת השרות בבריגדה. השכם בבוקר חורפי צונן של פברואר 1946 יצא גידי מקיבוצו, קיבוץ "בית-עוֹמרים" שבגליל התחתון, ומגמת פניו לכפר גלעדי. הנוף הגלילי הבהיק בירוק של חורף דרך משקפי הרוח שעל פניו.

 

 

בתמונה: חייל בריטי על אופנוע צבאי 

 

 

מחשבותיו של גידי שטפו במקביל לזרימת הנוף הדוהר והוא נזכר בשיחה מאמש:

"השתגעת? בימים כאלו לצאת לבד לדרך? " הגיבה אירמה חברתו כשסיפר לה על התוכנית.

"הביני אירמה, אני חייב להביא את האקדח הזה. קיבלתי אותו מתנה ל"בר-מצווה". כל בן במשפחת חברי "השומר" מקבל אקדח בהגיעו לבגרות, ואת שלי השארתי בבית סבא בכפר גלעדי".

עיניה האפורות של אירמה הביטו בו בריכוז.

"שרֶקלישט, מצף איום ונורא.." אמרה אירמה במבטא מודגש של שפת האם.

כל דיבור נוסף היה מיותר. אירמה הבינה יותר ממה שנאמר. גידי היה המא"ז - רכז הביטחון של הקיבוץ .

 

מקומו של הקיבוץ בקרבת צומת דרכים בגליל התחתון ובקרבת שבטי הבדואים העוינים חייבו דריכות ביטחונית מיום הקמתו של הקיבוץ לפני מספר שנים. בתקופה האחרונה נוספה גם ההתנכלות מצד השלטון הבריטי.

 

מאז נשא שר החוץ בֶווין את נאומו בפרלמנט הבריטי הצטננו מאד היחסים בין שלטונות המנדט הבריטי בארץ לבין הישוב היהודי. 

מאורעות 1938 ופרוץ מלחמת העולם השניה יצרו, לתקופה קצרה, זהות אינטרסים בין השלטון הבריטי לבין הישוב היהודי. גידי עצמו התגייס לבריגדה היהודית ושרת באירופה בזמן המלחמה. שם הכיר את אירמה, וכששב לארץ הצטרפה אליו ובאה איתו לקיבוץ.

 

 

בתמונה: קיבוץ בית קשת בגליל התחתון

 

 

כל זה השתנה לאחר נאומו של בֶווין שהתווה את מדיניות ממשלת ה"לייבור" בארץ ישראל: לא עוד שיתוף פעולה אלא חסימה של אוניות המעפילים וסיכול מאמץ הישוב העברי ליצירת כוח מגן עצמאי.

בכדי למנוע את עצירת העליה פוצץ הפלמ"ח את תחנות המכ"ם בסידנא-עלי ובגבעת אולגה. הצבא הבריטי פשט לחפש נשק בשפיים, רישפון וגבעת ברנר, ובעימותים עם הצבא נהרג אדם אחד ונפצעו ארבעה עשר.

 

האצ"ל והלח"י פעלו כנגד בתי מלאכה בריטיים בתל-אביב, והפלמ"ח מצידו פעל כנגד בסיסי ה"פי אם אף" - יחידות המחץ הבריטיות שפעלו כנגד הישוב.

היה ברור שתהייה פעולת גומלין עזה מצד הבריטים.

על אף הזמן המתוח, ואולי בגללו, חש גידי שהוא חייב להביא לקיבוץ את אקדחו המוסתר. אירמה חרדה לגורלו. היא היתה אחות הקיבוץ, מקצוע שרכשה עוד בימי לימודיה בגרמניה.

 

כפר גלעדי הינו מעוזם של חברי "השומר".

גם לאחר התפרקות ארגונם בשנות העשרים המשיכו החברים לחתום שפתיים בכל אשר ל"סליק" הנשק החבוי של "השומר". גם אביו של גידי היה אחד משומרי הסוד, אולם הוריו תמיד היו בשליחויות לאומיות שונות וכעת רק סבו גר בבית המשפחה.

גידי הוציא מה"בוידם" את האקדח, עטוף בנייר משומן, ניקה אותו והכניסו לתרמיל הצד. אותו לילה הוא נשאר לישון בבית סבו והיה זה לילה ראשון, מאז לילות רבים, שבו ישן שינה טובה ורצופה.

 

כשחזר גידי למחרת והגיע ל"בית-עומרים" חש מיד במתיחות שבאוויר. מספר חברים עמדו ושוחחו ליד חדר האוכל ונחפזו ובאו אליו מיד כשהדמים את האופנוע.

"יש בעיות" אמר שייקה, אף הוא מוותיקי הקיבוץ, "בוא איתי למרפאה".

חדר המרפאה צמוד למחסן הבגדים והמכבסה.

כשנכנסו ראה גידי את אירמה מסיטה את וילון הפרגוד של מיטת הטיפולים ונעלמת מאחוריו.

"מוזר" חשב גידי ופנה בהבעת שאלה לשייקה.

"תשמע גידי, אתמול בערב הגיעה הודעה ממפקדת 'ההגנה' בחיפה שצפויים חיפושים ועלינו לפנות את הנשק מהסליק ולהחביא אותו מחוץ לקיבוץ"

פניו של שייקה הביעו מצוקה רבה.

"יצאנו בלילה והוצאנו את הנשק מהסליק בשקים. החלטנו להטמין אותם ליד האלון הגדול שעל הגבעה.

כשהתחלנו לחפור את הבור עבר לידינו עדר הכבשים של ה'זבייחים' והרועה ראה אותנו חופרים.

לא ידענו מה לעשות. תפשנו אותו. הוא התחיל לצעוק, אז הרבצנו בו עד שהשתתק...."

שייקה הביט בפניו של גידי. "הוא היה יכול להביא עלינו את כל השבט שלו..."

גידי שתק ושייקה המשיך:

"הרועה איבד את ההכרה. להשאיר אותו בשדה לא יכולנו והעדר המשיך לבד הלאה אז הבאנו אותו לכאן... עכשיו הוא שוכב מחוסר הכרה...".

גידי הבין. "צרה צרורה. רק זה חסר לנו - שניקלע לנקמת דם עם שבט ה'זבייחים'."

אירמה הצטרפה כעת אליהם: "הבחור סובל מזעזוע מוח, אבל יחיה. מישהו בעט בו כהוגן.."

 

גידי ושייקה יצאו מהמרפאה והצטרפו אל החברים שהמתינו בחדר האוכל.

"טוב, זה מה שיש", אמר גידי, "אנחנו צריכים להיערך למקרה שהצבא יגיע הנה ויתחיל בחיפושים. את ההוראות אתם יודעים..."

החברים ידעו. בשבועות האחרונים שיננו את הנוהל:

ראשית - נועלים את שער הכניסה ומכריזים על מחלת "הפה והטלפיים". חופרים שוקת עמוקה על אם הדרך בשער וממלאים אותה במים ונוזל חיטוי. זה לא יעצור את הצבא אבל ייתן עוד מספר דקות של התראה מוקדמת.

שנית - לא משתפים פעולה. מתנגדים התנגדות פסיבית: לא זזים מהמקום, לא מדברים עם החיילים, עומדים בפתח המבנים וחוסמים בגוף את הכניסה.

 

 

גידי ידע שיש מלשינים. בעבר היו מקרים שהצבא הגיע במדויק אל מקומות הסליק. את הסליק של "בית עומרים", כמו גם את רובם של הסליקים באזור הצפון תכנן המהנדס יקותיאל שבח, איש "ההגנה" מחיפה. את מיקומו של הסליק הוא קבע  ברצפת לול העופות.

"פעם אחת יבינו הבריטים את הפרינציפ ויפרקו את הלולים בכל המושבים" חשב גידי לעצמו, ובקול פנה לחבריו ואמר:  "שמעו חבריא, אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת ל'הסליק' את הנשק. אצלנו זה עניין של חיים ומוות, הנשק צריך להיות מוחבא, אבל באופן שנוכל להגיע אליו מהר בשעת הצורך."

החבורה דנה בעניין שעה קלה. מגוון האפשרויות שהועלו היה רב: מה"בוידם" של מחסן הבגדים עד לתנור המטבח. לבסוף החליטו שהמקום המתאים ביותר הוא בית הילדים.

באותו לילה, באופן חריג ביותר, לנו כל הילדים אצל הוריהם.

בחשכת הלילה עלו דמויות אפלות אל הגבעה והוציאו את שקי הנשק. קבוצה נוספת בנתה בחדר הילדים קיר נוסף ובו ארון בגדים ובתוכו דלת נסתרת.

הנשק שהוצא מהשקים הוברח אל החדר הנסתר וגב ארון הקיר נאטם.

 

ביום שלמחרת התעורר הרועה מעלפונו. הוא הוחזר אל שבטו באלף התנצלויות על הריב המיותר בין אנשי הקיבוץ והרועה על דבר של מה בכך...

כשלושה חודשים אחרי כן, בחודש יוני 1946 לאחר אותה שבת המכונה "השבת השחורה", פשטו כוחות הצבא על קיבוץ "בית-עוֹמרים". החיילים פסעו היישר אל הלול וניפצו במכושים את ריצפת הבטון.

 

חברי הקיבוץ חייכו מתחת לשפמיהם כשראו את האכזבה של המפקדים הבריטיים למראה הבור הריק.

 

 

בתמונה: לוחמי פלמ"ח

 

 

 

אפילוג:

 

סיפור ה"סליק" של קיבוץ "בית-עוֹמרים" (שם דמיוני) הינו חלק מהסיפור הגדול של  ה"רכש" המחתרתי של "ההגנה" בעשר השנים שבין מאורעות 1936-1938 לתחילת מלחמת השחרור .

ה"מאורעות" זעזעו את הנהגת היישוב ו"ההגנה" הקימה את "המטה הארצי" שפעל באופן ממוקד להכנת היישוב לקראת המאבק המזוין הצפוי בעתיד. כראש המטה הארצי (רמ"א) בפועל מונה יעקב דוסטרובסקי (דורי) אשר המשיך במקביל להיות גם מפקד מחוז חיפה. יקותיאל שבח תכנן רבים מה"סליקים" באזור.

 

פעולות "הרכש" כללו גניבת נשק ממחסני הצבא הבריטי, ייצור מחתרתי של נשק ותחמושת והכנת "סליקים" ישוביים ומרכזיים לכל האמצעים שהושגו.

 

אחד ממקורות ה"רכש" הגדולים היו מחסני הצבא הבריטי ומתקניו בחיפה. אלפי רובים ואמצעים נוספים הוברחו בעזרת עובדים יהודים ואנשי צבא ששיתפו פעולה. באחת הפעולות הגדולות הוברחו מרכבת נוסעת מאות רובים ואלפי כדורים על פי מידע שמסר משה פייקוביץ, אחיו של יגאל אלון שעבד בשרות הרכבות הבריטי.

 

מפאת קירבתו של קיבוץ "יגור" למקורות "הרכש" הוקם בו "סליק" מרכזי.  גילויו של סליק זה ב"שבת השחורה", כנראה על ידי הלשנה, היווה מכה לכוח הצבאי אך לא מכה אנושה כפי שקיוו הבריטים להשיג במבצע "אגאתה" - שם מבצע החיפושים בפי האנגלים.

 

 

 

בתמונה: חיילים בריטיים בודקים נשק שנתפס ב"שבת השחורה" ביגור

 

 

 

מאות ה"סליקים" בישובים רבים לא אותרו. נשק ה"סליק" שימש את היישוב במאבק "המרי העברי" ובתחילת אירועי מלחמת העצמאות.

 

עדיין היה חוסר בנשק: לשם התארגנות למבצע "נחשון" בחודש מרץ 1948 היה צורך לרוקן את ה"סליקים" בעמק הירדן ובאזור המרכז, למורת רוחם של רכזי הביטחון המקומיים.

מסוף חודש מרץ 1948 התחיל לזרום הנשק שנרכש מצ'כיה, בתחילה הגיע במטוסים במסגרת מבצע "בלק" ואחרי כן באוניה "דורה" שהגיעה ועל סיפונה אלפי רובים ומאות מקלעים ותחמושת שיצאה מייד אל החזיתות השונות.

 

גם בקרית עמל היה סליק.

אחראי הבטחון יהודה אורלי ז"ל הראה לבנו חיים אורלי את הסליק והרי הוא בתמונות למטה.

 

 

 בתמונה: יהודה אורלי מצביע על פתח ה"סליק" בקרית עמל 

 

 

 

 בתמונה: יהודה אורלי בתוך הסליק של קרית עמל 

 

 

 

כתב: יגאל אורן

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist