דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | קיץ לילדים | חגיגת דוקו קיצית | קייטנה למבוגרים | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורי"מסביב" > החוליה בכנרת - פלגה 788
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
האומץ להתלונן
להפליג עם חברים בים האדריאטי
אתגרי הזירה הימית
ברזיל בעיניים ישראליות
"שחיקת הכבישים"
בין שדרות לעזה
זוכי פרס ישראל שלי
"ליברטי"
"נהר הדם" : המצב האפריקאי
לב אמיץ
החוליה בכנרת - פלגה 788
להיות רואה ואינו נראה
קדחת, שפעת ומיני מגפות
פרידל על המפה
מאתר ארכיאולוגי לאתר תיירות
תמונות קרן היסוד - ירושלים
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
החוליה בכנרת - פלגה 788

מאת יגאל אורן

 

האספלט השחור בעבע תחת סוליות נעלי כשירדתי מהאוטובוס אל בקעת גנוסר באחד מימי אוגוסט הלוהטים של שנת 1965.  הירוק הרוטט של הקיבוץ הבטיח נחמת מה, אולם אל מעגן הדיג הגעתי שטוף זיעה.

ספינת משמר במעגן גינוסר, מספר צריפים, רחבת דשא וכלבת זאב העונה לשם "ליידי".

התייצבתי בפני ראובן ה"טֶרק", מפקד "החוליה".

רב סרן ראובן פנחס: פנים רחבות ושחומות, זקן סנטר רחב ופה בהבעת זעף.

לבוש  במכנסי התעמלות, כרסו השתפלה מעדנות מעליהם. ה"טֶרק" היה לוחם ותיק של הקומנדו הימי אף שימי הכושר הקרבי שלו היו מאחוריו.

"הכל יסתדר במהירות. הצטרף אל מפקדי הספינות האחרים. יסבירו לך". בזאת סיים את קבלת הפנים.

מנויו של מפקד עתיר נסיון קרבי ליחידה הקטנה הזאת היה כורח מבצעי. בגיחותיו התכופות אל מפקדת "הגוש" היתה ל"טֶרק" שפה משותפת עם "הירוקים" שקבעו את גורלם של "הכחולים" בספינות.

 

נחשפתי אל קיומה הסודי של "החוליה" בים כנרת בשלהי קורס החובלים.

"החוליה", או כפי שכונתה במסמכים רשמיים של חיל הים - "פלגה 788 ", היתה הכוח לשמירת הריבונות של ישראל בים כנרת. תוצר של הסכמים בינלאומיים, צורך בטחוני, הכרה בנחיצותם של מיומנויות ימיות.

 

 

צוות אחת מספינות המשמר.

(להגדלה הקישו על גבי התמונה).

 

 

הסכמי שביתת הנשק עם סוריה קבעו כי קו הפסקת האש בצפון-מזרח הכנרת חופף לקו הגבול המנדטורי, כלומר 10 מטר מקו המים (של שנת 1922 ) אך הפעילות הביטחונית לאורכו הוגבלה לשיטור בלבד. ים כנרת, לרבות רצועת חוף ברוחב 10 מטר בחלקה הצפון מזרחי, נשאר כולו בשטח מדינת ישראל ובריבונותה המלאה.

 

ניסיון השנים הוכיח שים כנרת הינו ים במלא המובן באשר לדרישות המקצועיות מהשטים על פניו, ולכן אנשי ספינות המשמר, נחתות משוריינות וחמושות, היו מלחי חיל הים במדי משמר הגבול.

את עקרונות השליטה בגבול ימי זה התווה סרן רחבעם זאבי, שהיה קצין המבצעים של פיקוד צפון עם הקמתו. עיקרם: שמירת הריבונות הישראלית בכל ים כנרת על ידי אבטחת הדיג הישראלי בים ומניעתו מהסורים. הפיקוד המבצעי היה  בידי מפקדת "גוש כנרת" של פיקוד צפון.

 

 

מראה חופי הכנרת מספינת המשמר.

(להגדלה הקישו על גבי התמונה).

 

 

 

בחדר מפקדי הספינות פגשתי את משה "מוּס" אורן ששימש כסגנו של ראובן. איציק שחם (שכטר) פיקד אותו זמן על הספינה במשמרת הסיור בים ונחום קמינקא היה בחופשת היממה עם הצוות שלו. ארבעתנו, מוּס איציק נחום ואנוכי, מאותו מחזור בבית ספר לקציני ים ובקורס חובלים, בוגרי מגמת מכונה.

מסיבות השמורות עמה, החליטה מפקדת חיל הים שלפיקוד על ספינות משמר הכנרת עדיפים קציני המכונה. אנו קיבלנו העדפה זו ברצון.  השירות ב"חוליה" היה יוקרתי ונחשב אחד ה"קרביים" ביותר בחיל. הסיכוי להשתתף בסערת ירי עונתית היה גבוה למדי.

 

בליל 11 בדצמבר שנת 1955 בוצעה פעולה רחבת היקף הידועה בשם "פעולת כנרת" (מבצע "עלי זית"). הפעולה באה כתגובה להתגרויות הבלתי פוסקות ממוצבי הסורים שעל חוף ים כנרת כנגד דייגי ים כנרת. המטרה היתה להרוס את מוצבי הסורים שעל חוף ים כנרת ולהרתיע אותם מפעולה כנגד ריבונות ישראל בים.

על הפעולה פיקדו אריק שרון ואהרון דוידי והשתתפו בה כוחות מחטיבת הצנחנים, חטיבת "גבעתי" חטיבת הנח"ל בסיוע של תותחנים.

 

 

הורדת נחתת למים לקראת "פעולת כנרת".

(מתוך אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים).

 

 

 

 

תנועת הנחתות בפעולת כנרת.

(להגדלה הקישו על גבי התמונה)

 

 

חיל הים השתתף בפעולת כנרת, ככוח שהוביל את הצנחנים אל הפשיטה מהים על מוצב "כפר עקב" בגזרה המרכזית. לצורך כך הובאו בהסתר סירות נחיתה נוספות ומפקדי ספינות הטורפדו מבסיס חיפה פיקדו על ספינות הנחיתה.

בתום הפעולה פונו הצנחנים וחזרו אל שטח ישראל באמצעות הספינות. בפעולה נהרגו 6 לוחמים וביניהם מפקד כוח הצנחנים בפשיטה מהים, יצחק בן מנחם ("גוליבר"). לסורים היו עשרות נפגעים וכשלושים חיילים סוריים נלקחו בשבי. (אחת ממטרות הפעולה הייתה לקדם את את שחרורם מהשבי של חיילי צה"ל שנפלו בידי הסורים שנה לפני כן.)

ב"פעולת כנרת" קיבלו שני חיילים את עיטור העוז: סגן מאיר הרציון שפיקד על כח הפשיטה על מוצב כורסי, וסגן משנה עובד לדיז'ינסקי שהסתער יחיד על עמדת מקלע ושיתק אותה. עובד לדיז'ינסקי נהרג לאחר עשרה חודשים כשפיקד על כוח בקרב ה"מיתלה" ב"מבצע סיני".

 

 

עובד לדיז'ינסקי על הנחתת.

 (מתוך אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים).

 

 

את הסיורים הראשונים ביצעתי כ"מתלמד" עם מוּס. שלש עמדות המקלע הכבד בקוטר חצי אינטש היו בעלות דפנות פלדה עבות וצריח שניתן לסובבו באופן ידני. מוּס עמד על משאבת כיבוי האש שמחוץ לביתן ההגאי וצפה בשלוות נפש על פעילות הסורים במוצבי החוף שלהם.

"תתקרב יותר" הוא הורה להגאי. בטני התכווצה. היינו בטווח ירי נשק קל מהחוף וצלף סורי קל אצבע יכול לפלח את גולגלתנו ללא קושי. ידעתי שאת הסטנדרט הזה אהיה חייב לאמץ. "אלו המים שלנו ואוי למי שיעז לגעת בהם!".

 

"פעולת כנרת" לא השיגה את התוצאה המקווה. לאחר תקופה קצרה חזרו הסורים להטריד דייגים ישראלים בכנרת.  ספינות משמר הכנרת התלוו אל הדייגים בכנרת, מקלעיהם מכוונים אל מוצבי הסורים. דייגי המכמורת בספינת הדיג "נוח" מקיבוץ "עין גב" הציבו מול מוצבי "כורסי" ו"כפר עקב" את הסירות עם פנסי ה"לוּקס" שאורם מושך את דגי האמנון. לעת שחר דלה המנוף את המכמורת עמוסת השלל אל סיפון ספינתם. דייגי הרשתות מטבריה בסירותיהם הקטנות העדיפו את אזור השפך הבוצי, מקום הקינון המועדף על דגי האמנון. אלו ואלו היו עוברים ליד ספינת המשמר התורנית, מוודאים שיודעים על קיומם וממהרים לעבודה.

זיקוקי המצוקה של הדייגים סייעו לספינות המשמר לאתר את מקומם בעת הצורך. לעיתים היו רק יריות הפחדה. לעיתים היו אירועים חמורים יותר.

במאי 1957 נורתה אש על דייגים מול "כפר עקב" ונפצעו ארבעה דייגים.

בנובמבר 1958 נרצחה אשת הנספח הבריטי ליד שפך הכנרת מירי צלף סורי.

באפריל 1959 נרצח דייג ישראלי מיריות צלף סורי בצפון הכנרת.

 

הסורים המשיכו בניסיונותיהם לפלוש אל הים לצורכי דיג. הם תגברו את מוצבי החוף בתותחים ללא רתע ביודעם שהפלישה לא תעבור ללא מענה, ואכן בחודש מרץ 1962 התפתחו תקריות נרחבות שבהם ירו הסורים אש תותחי לא רתע ומקלעים ממוצב "כורסי" אל ספינת המשמר המסיירת. מפגיעת פגזי התותחים נפצעו מפקד הספינה ואיש צוות נוסף. בתקרית אחרת נפתחה אש מרגמות, תותחים ומקלעים ממוצב "מסעודיה" על שתי ספינות משמר בסיור. תותחי הספינות השיבו אש עזה אל המוצבים הסוריים שספגו פגיעות רבות.

 

ב-16 במרץ 1962 הותקפה ספינת משמר על ידי המוצבים הסוריים ב"מסעודיה" ו"כפר עקב" ונפצעו שני אנשי צוות הספינה. באותו הלילה פשט כוח של חטיבת "גולני" במבצע "סנונית" על מוצבי "כפר נוקייב". מפקד החטיבה, מוטה גור הטיל את המשימה על גדוד הסיור בפיקודו של רס"ן צביקה עופר, על יחידת בית הספר למכ"ים בפיקודו של רס"ן בני ענבר, ועל עוד שני כוחות משנה לחסימה ועתודה בפיקודם של מפקדי הגדודים יהודה גביש ואורי שילה.

כיבוש מוצבי "נוקייב" היה קשה מהמתוכנן. הכוח שהגיע מכיוון קיבוץ עין גב עלה על שדה מוקשים, הסורים נלחמו בעקשנות על עמדותיהם והיו נפגעים רבים. הרכבים המשוריינים של כוח העתודה הוכנסו אף הם אל הקרב, ובעת חילוץ הפצועים תחת הפגזה סורית עזה הופעלו מטוסי חיל האויר.

לכוחות גולני היו 7 הרוגים ו-45 פצועים. הסורים סבלו אבדות כבדות - עשרות הרוגים .

ציון לשבח בקרב זה הוענק למפקדי הכוחות צביקה עופר ובני ענבר, לרופא הגדודי סרן ד"ר צבי לבל ולסג"מ זלמן זבולון קרפלס.

 

 

חילוץ פצוע בפעולת נוקייב.

(מתוך אתר חטיבת גולני).

 

 

 

כוח גולני בסיום פעולת נוקייב.

(מתוך אתר חטיבת גולני).

 

 

"מבחן האומץ" שבו מפקד הספינה, עומד חשוף על הסיפון בעוד אנשי הצוות והמקלענים מבוצרים במבצרי הפלדה שלהם היה לנוהג קבוע. ההגאי היה שואל באדישות: "אתה רוצה אולי שאתקרב לחוף עוד יותר?"

יותר משחששתי לחטוף כדור מצלף סורי, חששתי להעלות את הספינה על שרטון .

 

בשנת 1955 הועבר הפיקוד על ספינות המשמר אל משטרת ישראל. בהמשך אותה שנה עלתה אחת  מספינות המשמר על שרטון בסמוך לאחד המוצבים הסוריים. אנשי המוצב הסורי הרגו את כל חמשת השוטרים שבספינה. חלק מההרוגים לא נמצאו בספינה והחלו חיפושים בקרבת החוף בנוכחות משקיף או"ם ונציג ועדת שבית הנשק. שתי הגויות נמצאו, אחת מהם על החוף. אנשי הצוות עלו על החוף והעלו את הגויות אל הספינה. תקרית זו זכורה בשם "תקרית השוטרים". מיד לאחריה הוחזר הפיקוד בים לידי חיל הים.

 

"שמור כיוון" אני עונה להגאי השש אלי קרב.

אני מרים את המשקפת וסוקר את מוצבי הרמה. האם הגיעה מכונית האספקה למוצב כורסי? האם שינו את מקום עמדת התותח ללא רתע במוצב "דוגה"?  האם ייראה האוטובוס האדום בפיתולי מוצב נוקייב?  יודעי דבר מבין אנשי הצוות טענו שהאוטובוס מוביל "בעלות מקצוע ידוע" ממוצב למוצב.

את תצפיותי אני רושם על לוח הדווח וביני לבין עצמי תוהה: מה יעשה בזה קצין המודיעין בפיקוד צפון? 

 

התנכלות הסורים לריבונות ישראל וירי אל דייגי הכנרת נמשכו גם לאחר "מבצע נוקייב". ב-31 בדצמבר 1964 נפתחה אש ממוצב כורסי אל דייגים ישראליים. ספינת המשמר השיבה אש. מפקד "החוליה" הצטרף אל הספינה המסיירת ובחסות שתי ספינות המשמר חזרו הדייגים למלאכתם .

 

רוב האימונים של ספינות המשמר התמקדו בתהליך של חילוץ ספינה שעלתה על שרטון.  עיון מהיר במפת העומקים של ים כינרת מסביר היטב את ההתמקדות בבעיה זו: מדף היבשה בקרבת החוף הצפון מזרחי של ים כנרת רדוד מאד. שינויים עונתיים בגובה פני הים עשויים להפתיע בהיתקלות בשרטון במקום שלא היה שם בעת הסיור במשמרת הקודמת.  רובנו התנסינו בעליה על שרטון אך נחלצנו בכוח המנועים האמינים של חברת ג'נרל-מוטורס. אולי זו הסיבה שהעדיפו מכונאים לפיקוד בכנרת?...

 

 

 

הכנרת - מפת עומקים.

(להגדלה הקישו על גבי התמונה).

 

 

 

זה קרה בליל חורף סוער מול מוצב השפך. נוכחתי בעובדה שהספינה על שרטון כאשר צמרות האקליפטוסים של המוצב השחירו מעלי בין מטחי הגשם בחושך החורפי. המנועים יללו ורתחו בחום עודף. לא ריחמנו עליהם. זה הם או אנחנו. צוות של תשעה אנשים על גיגית פח המוטחת  ברוח מערבית זועפת אל החוף המזרחי של הכנרת, אל טווח המקלעים הסוריים ...

בבסיס התארגנה כבר ספינת הכוננות לצאת ולחלצנו, אך לאחר שעה מורטת עצבים של התחפרות בבוץ העדין של שפך הירדן אל הכינרת התחלתי לראות שצמרות האקליפטוסים מתרחקות ממני.

כשעלה השחר, הגשם פסק והאויר היה צלול וקריר, פגשתי בלב הכנרת את הספינה שבאה להחליפנו.

 

בתום שנת השירות ב"חוליה" הוצבתי לתפקיד אחר. זכרון אותו שרטון כמעט ונשכח אלמלא אירוע דומה שהתפתח באופן שונה לחלוטין חודשים ספורים אחרי כן.

ב-15 באוגוסט 1966 לפנות בוקר עלתה ספינת משמר על שרטון מול "מוצב הבננות", וספינת משמר נוספת הגיעה לחלצה. בעת ניסיונות החילוץ נפתחה אש מהחוף אל ספינות המשמר. מפקד הספינה שעל השרטון ושני אנשי צוותו נפצעו מפגיעת פגז תותח ופונו מהמקום. ניסיונות הגרירה לא צלחו.

לפתע הופיע זוג מטוסי תקיפה סוריים מסוג מיג-17 ותקפו באש מקלעיהם את הספינות. הספינות השיבו אש ואחד משני המטוסים הסוריים הופל אל הכנרת, אולם ביעפי תקיפה נוספים נפגעה הספינה שעל השרטון מפגיעת רקטה והחלה לבעור. מטוסים ישראליים תקפו את מוצבי הסורים והשתיקו את הירי מהם, ותוך כדי כך התפתחו קרבות אויר בין מטוסי ישראל למטוסים סוריים והופל מטוס סורי נוסף. בתווך משקיפי האו"ם הופסקו חילופי האש, ולאחר כעשרה ימים חולצה סירת המשמר מן השרטון. לצוותי הספינות היו חמשה פצועים.

 

סוף דבר:

ב-5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. ב-10 ביוני השתלטה חטיבה מרחבית מספר 2 בפיקודו של אל"מ יהודה גביש על מוצבי הסורים במזרח הכנרת ובקעת ה"בטֵיחה".

 

 

כיבוש בקעת הבטיחה במלחמת ששת הימים.

 

 

ב-11 ביוני נחתו ספינות המשמר על החוף המזרחי של הכנרת וצוותיהם עלו לראשונה אל המקומות שהיו איום ומקור לתקיפות במשך שנים רבות.

כחודש לאחר מכן פורקה החוליה בכנרת והפכה לחלק מן העבר.

 

מסופר כי חאפז אל אסד, נשיא סוריה לשעבר, טען לבעלות על מי הכנרת כי הוא "שכשך את רגליו במי הכנרת". סיפורנו מבהיר כי אם דיבר אמת הרי עשה זאת בגניבה, ללא רשות וסמכות. המאבק הבלתי מתפשר לריבונות מלאה ובלתי מופרת על כל שטחו של ים כנרת, ריבונות שלמענה נשפך דם רב, מוכיחה בדיוק את ההיפך. מיום הקמת מדינת ישראל לא היתה לסורי זכות או חזקה כלשהי במי הכנרת.


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist