דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטוריאירועים ותערוכות > מלחמת יום הכיפורים מזווית אישית - שלוש עדויות
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
מלחמת יום הכיפורים מזווית אישית - שלוש עדויות
ערב עיון : "יום קרב בתש"ח" - קרב לוביה , 9 ביוני 1948
ערב עיון : "מאופוריה ליום כיפור"
תערוכה היסטורית במגדל : "הגדה של מקום"
ערב עיון ותערוכה : מיתוסים מקומיים על רועים ושומרים
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
מלחמת יום הכיפורים מזווית אישית - שלוש עדויות

חנוכה - חג ניצחון המכבים, ט' באב - זיכרון של מפלה צורבת ב"מרד הגדול"...  זיכרונות ולקחים של אירועים מעצבים בחיי אומה נחקקים באמצעות סיפורם, חוזר ונשנה בכל דור ודור.

 

מלחמת יום הכיפורים שינתה את התייחסות החברה הישראלית לערכים שונים ומהווה "קו פרשת מים" בפוליטיקה הישראלית.

שלשה אנשים, לוחמים שחוו את "מלחמת יום הכיפורים" בעוצמה רבה וישירה, סיפרו לנו על התנסותם ותחושותיהם בימים הראשונים של המלחמה.

קולה הערב של יעל סילבר, זמרת תלמידת בית ספר "אורט" טבעון, ליווה את הארוע.

 

 

תא"ל (מיל.) יהושע בר-מסדה היה קצין המודיעין של פיקוד צפון במשך תקופה ארוכה לפני המלחמה.  זמן קצר לפניה הוצב להדרכה במכללה לפיקוד ומטה (פו"מ) וקיבל מינוי חרום כקצין מודיעין לאוגדה 201 שהייתה מבנה שילדי בלבד ומפקדה האלוף דן לנר.

 

מקורות מודיעיניים שונים הצביעו על סימנים של הכנות למלחמה אצל הסורים. "ועדת אגרנט" התייחסה  לדרך הפעולה האפשרית של מתקפה סורית, שהציג יהושע בר-מסדה בפני המטה הכללי מספר חודשים לפני עוזבו את התפקיד בפיקוד צפון.

 

ביום כיפור בצהרים, כששהה בביתו בקרית טבעון, קיבל יהושע הודעת גיוס למינוי החרום שלו. הסתבר שכל התרחישים שהציג בזמנו למטה הכללי לכוונות התקפה סורית התבצעו על ידי הסורים בשבועות האחרונים, אך כל זה לא הצליח "לשבור את הקונספציה" -  התפיסה של  ראש המודיעין הצבאי שלפיה אין סיכויים למתקפה.

 

יהושע תיאר את קבלת הפנים  שזכו הוא ודן לנר בהגיעם למטה פיקוד הצפון. בפנים חיוורות אמר להם קצין האג"ם: "אנחנו עומדים לאבד את הגולן...". יהושע מעיד על תחושותיו -  באותו רגע הוא הרגיש שמשהו הזוי ולא מציאותי מתרחש מולם. תחושה זו גברה כאשר קיבלו את משימתם הראשונה - לפוצץ את גשרי הירדן !

 

"אבל מי שלמעשה הציל את הגולן", מסכם יהושע בכובד ראש, "היו צוותי הטנקים ומפקדיהם. כעשרים טנקים בודדים עמדו מול השיטפון הסורי והצליחו לבלום אותם בשארית כוחותיהם, עד לרגע שהחלה להגיע התגבורת  - טנקים וצוותי גיוס החרום של המילואים, שהוצאו ממחסנים בצפון הארץ, נעו אחד-אחד על שרשראותיהם ונשלחו לחסום את צירי התנועה הסורית לכיוון הכנרת".

 

 

 

 בתמונה: תא"ל (מיל.) יהושע בר-מסדה

 

 

 

תא"ל (מיל.) אלי רהב מחיל הים, היה בעיצומה של הכנת פלגה של ספינות טילים (סטילים) חדשות מדגם "סער-4", שעמדה להקיף את יבשת אפריקה במסע של 13000 מילים ימיים, כאשר קיבל הודעה להפסיק את כל ההכנות ולהיכון למלחמה. היה זה בערב יום כיפורים, כשקצין המודיעין החיילי, תא"ל רמי לונץ, הגיע למסקנה עצמאית שעומדת לפרוץ מלחמה.

 

אלי מספר: "פקדתי על כוח של שני זוגות סטילים והפלגנו דרומה במשימה לעצור אפשרות של נחיתה מצרית בחופי סיני. במוצאי יום כיפור, ליל 6-7 אוקטובר,  המתנו במארב לכוח ימי מצרי שעשוי להגיע ממערב לכיוון מזרח, ואכן, קלטנו שידורים של ספינות קרב מצריות, אולם הם לא עשו את אשר צפינו אלא ירו רקטות לכיוון החוף. כשגילו את נוכחותנו פנו וברחו מערבה ולא נכנסו עמנו לקרב. רדפנו אחריהם וירינו טילים. אבל, אף לא אחד מהשיגורים פעל כשורה ולא היו פגיעות בספינות המצריות. בעת המרדף, הגיע זוג מטוסי קרב של חיל האוויר. אחד מהם הטיל פצצה והטביע את אחת הספינות הבורחות."

אלי מתאר את תחושת ההחמצה אך מוסיף בחיוך: "התנחמתי בעובדה ששמו של הטייס שהטביע את הספינה המצרית היה גם כן - אליעזר". (אליעזר פריגת).

בלילה הבא נערכו עשרה סטילים ישראליים מול הצי המצרי, וביניהם גם פלגתו של אלי רהב. בקרב שהתפתח אותו הלילה, קרב הידוע בשם "קרב דמייט" הטביעה ספינתו של אלי רהב סטיל מצרי אחד מכלל השלשה שהוטבעו בקרב הזה.

 

אלי סיים את סיפורו בתיאור המערכה בקרב הימי מול הסורים ב"לטקייה" והפגזות מיכלי הדלק בחוף ב"בנייס".

לסיכום הצביע אלי רהב על ההישג האסטרטגי של חיל הים במלחמה: הוא מנע את ההסגר הימי ממדינות ערב ואפשר לאוניות ישראליות שהובילו מטוסים וציוד לחימה חיוני לנוע ללא איום אל חופי ישראל, הודות לעליונות הימית שהושגה בקרבות".

 

 

 

בתמונה: תא"ל (מיל.) אלי רהב

 

 

 

תא"ל (מיל.) יואל פלדשו היה טייס קרב, סרן צעיר שהתכונן לבחינות שעמדו להתקיים למחרת יום הכיפורים. לפתע הופעלה ה"סירנה" ברמת דוד. הוא עזב את ספריו בהנחה שלפניו זו עוד גיחת "יום קרב" שגרתית מול הסורים, כמו זו שלקח בה חלק מספר שבועות קודם לכן. באותה תקרית הפיל יואל מטוס סורי, אחד משלושה עשר שהופלו.

 

"התרוממנו לאוויר עמוסי פצצות ואת כולן זרקנו לים כי קיבלנו משימת הגנה על שמי המדינה", מספר יואל.

המשימה הבאה הייתה תקיפה של מערכי טילים בחזית תעלת סואץ. "שם, ממש לידי, נפל מטוסו של הטייס שטס לידי אל תוך אזור שהיו בו כוחות מצריים רבים. לא ידעתי מה קרה לו. כשחזרתי לבסיס נפגשתי עם אשתו ואמרתי לה 'אני חושב שהצליח לצאת חי' " . (הוא שבר את שתי רגליו והיה בשבי המצרי תקופה ממושכת אחרי כן.)

 

"רק ביום השלישי קלטתי שאני במלחמה ולא במבצע. הבחנתי במיטות הריקות לידי - של הטייסים שלא חזרו מפעולה. שום דבר לא קרה לפי התכנון. אבל דבר אחד הבנתי: כאשר אני באוויר אין מי שיאמר לי מה לעשות. אני צריך לפעול ככל שנראה לי בכדי להשיג תוצאות. הכל תלוי רק בי....."

 

יואל פלדשו מסכם את הלקחים שלו מהמלחמה: "מאז, אינני מקבל שום דעה כאמת מוחלטת. אני תמיד בודק אפשרויות אחרות ומשמעות שלהם. ניהלתי בעבר ואני מנהל גם היום ארגונים גדולים. אני מבקש לשמוע דעות שונות ומגוונות לפני שאני נוקט בדרך פעולה."

  

 

 

בתמונה:  תא"ל (מיל.) יואל פלדשו

 

 

 

כתב וצילם: יגאל אורן

 

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist