דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | קיץ במרכז ההנצחה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםסיפורי תושבים > "פרשת העניבות"
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
בצלי הצבעוני
יהודית צוויק
זכרונות טבעון בראשיתה - ראובן גלזר
בקרבות על ירושלים - משה כצנלסון
משה כצנלסון - ימאי ולוחם
"הרופא-הפועל" בעיני עצמו - ד"ר בלומנטל
איפה הייתי ביום ה' באייר תש"ח
חיילים במחנה
אל תבכי ילדה
קבוצת הרועים
"פחדים"
"פרשת העניבות"
"הגדודנים"
נערת הרזיסטנס
אביבה וגד יגאל - פגישה ראשונה
אביבה וגד יגאל - פגישה שנייה
מפות - ומה שמאחוריהן
חרש הברזל
"השומר על הסוס" שוב משקיף על העמק
מי העזיז הזה?
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"פרשת העניבות"

מאת עדה לחמן

 

 

" לא רק יאוש ידענו בימים ההם. פה ושם ידענו גם לצחוק ולהתבדח. על אחת הבדיחות של אותם הימים ברצוני לספר:

 

שנת 1938, אנו מאה משפחות שחוסר העבודה בחיפה פלטן והביאן לקרית עמל. נאחזנו בציפורנינו בשני הדונמים שעמדו לרשותנו, כשכל משפחה בונה לעצמה משק עזר. לא קלים היו חיינו. לא כבישים, לא תאורה ולא הספקה סדירה של מצרכים חיוניים. קשים במיוחד היו הלילות כשקומץ החברים היה צריך לעמוד בשמירה כל לילה שני. היו חברים שכשל כוחם, נשרו וחזרו העירה.

 

המצב החמיר מיום ליום. לא יפלא כי שמחנו עם כל משוגע, שהחליט להצטרף אלינו במצב זה. גרתי קרוב למזכירות, וידעתי כמה מסודותיו של ועד הקריה, ראיתי את חברי הועד בחרדתם לבתים הנטושים, ובדאגתם למצב שנתהווה. יום אחד עברה שמועה במחנה כי כמה משפחות יוצאי גרמניה חושבות להשתקע בינינו. בועד הוחלט לשגר מיד משלחת בת 4 חברים, לברר אם אמנם כוונתם רצינית. בין ההצעות שנועדו למשוך את ה"יקים" הללו היה לספר להם על העבר הגדול והמפואר של בית שערים, בקירבתו הקימונו שכונתנו, ולהעלים מהם את דבר המצב הבטחוני בו אנו שרויים.

 

שאלה אחרת עליה התווכחו החברים היתה: כיצד להופיע לפני אנשים אלה? אחד אומר: "צריך לבוא אליהם באופן טבעי". השני טען: "יש לעשות עליהם רושם טוב ומכובד - להיות לבושים נאה, ולא להראות כקבצנים". הסיכום היה לקנות על חשבון הועד 3 עניבות לחברי המשלחת. עניבה כזו נקראה באותה תקופה "דג מלוח". בעלי המנוח, שטרם זנח את מנהגי אירופה, והיה עוד עונד עניבה כזו מדי פעם, היה המומחה שלימד את החברים כיצד לענוד את העניבה. מראם בלבושם זה עורר צחוקם של החברים.

 

המשלחת יצאה לדרך לחיפה.

 

אינני יודעת אם עיניהם היפות של חברי המשלחת, או שמא העניבות החדשות הרשימו, אבל עובדא: המבצע הצליח.

 

עוד באותו שבוע נקנו 3 בתים בקרית עמל, בתיהם של משפחות הילדנר וד"ר בלומנטל היקרות.

 

וחברי המשלחת הנועזים עברו את מבחן האש בענדם "דגים מלוחים" (עניבות) בפעם הראשונה בחייהם... "

 

 

* * *  

 

 

עדה לחמן ז"ל היתה מהתושבות הראשונות של קרית-עמל.

 

 

תודה מיוחדת לשלומית צוקר ואביבה אופז, "השולות את הפנינים ממעמקי הים" - שבזכותן נחשף הסיפור מתוך אוצר מסמכי הארכיון ההיסטורי של קרית-טבעון.


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist