דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםסיפורי תושבים > קבוצת הרועים
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
בצלי הצבעוני
יהודית צוויק
זכרונות טבעון בראשיתה - ראובן גלזר
בקרבות על ירושלים - משה כצנלסון
משה כצנלסון - ימאי ולוחם
"הרופא-הפועל" בעיני עצמו - ד"ר בלומנטל
איפה הייתי ביום ה' באייר תש"ח
חיילים במחנה
אל תבכי ילדה
קבוצת הרועים
"פחדים"
"פרשת העניבות"
"הגדודנים"
נערת הרזיסטנס
אביבה וגד יגאל - פגישה ראשונה
אביבה וגד יגאל - פגישה שנייה
מפות - ומה שמאחוריהן
חרש הברזל
"השומר על הסוס" שוב משקיף על העמק
מי העזיז הזה?
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
קבוצת הרועים
מאת מרים שרמן
 

 

"הייתי אצל דודי  בכפר ברוך. והנה בזמן מאורעות 1929 היתה שריפה אצל משפחת זייד. איך ידענו? טלפון לא היה. בעזרת לפידים או מדורות היו מעבירים את הידיעות. זייד ביקש עזרה. יצאנו מכפר ברוך, השתתפנו בכיבוי השריפה וחזרנו. הייתי בין היוצאים לכיבוי השריפה. כך היכרתי את שייך אבריק.

 

כאשר הוקמה קבוצת הרועים של שרמן, גורקין ויוסף וורטמן הם ביקשו בחורה לעזרה. זה היה בקיץ שנת 1931.

 

את הקיץ עברנו. אבל החורף היה קשה מאוד, כי לא היה לנו מה ללבוש וגרנו בתוך המערות עם הבהמות ביחד. בפנים היה חשוך לגמרי, אך ראינו כי כל מערה היא בעצם מערכת שלמה של מערות.

 

תפקידי היה לבשל, לכבס. זייד אמנם לא היה חבר בקבוצת הרועים, אבל היחסים איתם היו ללא חשבונות. להם היו הרבה חצילים. מחיפה הייתי מביאה מה שנמצא בשוק ובזול - לפעמים כרוב או כרובית ולפעמים עגבניות. לחם ופיתות הייתי אופה לנו וגם לזיידים.

 

בדרך כלל לא הייתי משתתפת בעבודת הרועים, אבל זכור לי כי פעם הלכתי בעצמי לנווה שאנן והבאתי משם בהליכה ברגל פרה למרעה.

היינו מקבלים פרות למרעה מישובי העמק, אבל נשלחו אלינו פרות להבראה.

 

 

 

חליבת עדר פרות בשייך-אבריק.

(להגדלה הקישו על גבי התמונה)

 

 

 

למה לא המשכנו?- אתה זוכר את הפרה שסיפרתי לך כי הבאתי ברגל מנוה שאנן? - זו היתה פרה הולנדית. הטובה ביותר שהיתה לנו בעדר, ולילה אחד היא נגנבה. הרווח על הטיפול והרעייה של הפרות היה אפסי, אבל את הנזק היינו חייבים לשלם.

נוסף לזה 2 חברים מקבוצת הרועים קדחו מאוד, באופן מיוחד משה בן-יוסף. היה הכרח לשלוח אותו לתל אביב ואנחנו נשארנו לבד.

 

בעונת המרעה היו לנו בערך 30 ראש. היו גם כמה בהמות עבודה שקיבלנו להבראה מכמה מושבים בעמק. אפילו שהמרעה היה טוב והרבה וגם רצון מצידנו היה- העסק לא הצליח.

היו ימים יפים."

 

 

מרים שרמן ובעלה היו מראשוני המתיישבים בקרית עמל, ומדמויות המפתח בבטחון ובפעילות ציבורית.  סיפור זה התרחש בתקופה שלפני הקמת קרית-עמל. בעת ההיא התקיימה ליד ביתו של אלכסנדר זייד קבוצת רועים שגרו במערות הידועות כיום כמערות גן לאומי בית שערים.

  

 

 

תודות:

לשלומית צוקר ואביבה אופז, מתנדבות הארכיון ההיסטורי של קרית-טבעון.

למיכל רייך, מתנדבת מרכז הנצחה, על תימלול הסיפור ועיבודו למחשב.

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist