דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםאירועים בקורות הזמן > דרוזים בקרית-עמל
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
רכבת העמק החדשה
הקטר עולה על הפסים
תימן בבית שערים
תחנות בעקבות טריסטראם
אגדה ומציאות
טריסטראם בטבעון
הקונגרס על כביש 77
פורום 77.6 במאבק הציבורי
מנהרה - או שיהיה רע!
"חוט השני"
דרוזים בקרית-עמל
ייסוד בית הספר בקרית-עמל
הקדטית הראשונה (כמעט) של בית הספר הימי
להתבגר בשנות השישים
"בין איראן לטבעון"
"סליק"
נוער "ימין אורד" בקרית-טבעון
מה בין עזה לקרית טבעון?
שמות ועוד ...
קרקע ומיפוי - קוסקוס טבעון
ציונות, חברה ואקולוגיה באדריכלות מקומית
רכבת העמק - עבר ועתיד
גבורתו של נהג אוטובוס
"פינת השומרים"
"גבעת הבריכות" ופרשי המלך
משחקי ילדים מן העבר
מקומות וזכרונות
חוות שטוק - "נווה יער"
טופונומיה: הזכות לתת שם למקום
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
דרוזים בקרית-עמל

עובד לסיפור על פי ראיון עם עמוס ינאי, תושב קרית-טבעון.

 

כתב: יגאל אורן

 

 

 

אפריל 1948 :

 

עמוס ינאי נהג ברכב צבאי למשימות קרביות עוד בזמן שירותו ב"בריגדה", אלא שהפעם ידע: זו תהיה משימה חשובה במיוחד. ברכב בו נהג עמוס ישבו שני אחיו הגדולים ממנו, אמנון ועודד.  אמנון ינאי - המוכתר של קיבוץ חניתה, ועודד ינאי - שומר ואיש בטחון בגליל המערבי. יעד הנסיעה - קרית עמל.

 

הימים הם ימי טרום הכרזת המדינה, והיישוב היהודי הקטן בארץ-ישראל נאבק על חייו. הקרבות בדרך לירושלים גבו מחיר דמים יקר. קיבוץ "משמר העמק" ניצל בזכות כוחות מחטיבת "גולני" וגדוד הפלמ"ח שבעמק. עתה ניטשה המערכה על קיבוץ רמת יוחנן, השער אל מרחב עמק זבולון וחיפה.

 

"צבא ההצלה הפלשתינאי" בפיקודו של הקצין יליד לבנון פאוזי קאוקג'י, מתוגבר בגדוד דרוזי שהגיע מן הלבנון, התקיף את רמת יוחנן. הקיבוץ החזיק מעמד במחיר קורבנות רבים מכוח חטיבת "כרמלי" ואנשי המשק. בין הנופלים בקרב היה גם איש נהלל זהר דיין (זוריק), אחיו של משה דיין, שהיה באותה תקופה אחראי על שרות הידיעות (ש"י) של "ההגנה" בגליל. מפקדת "צבא ההצלה הפלשתינאי" התמקמה בשפרעם, וכך גם הגדוד הדרוזי בפיקודו של שכיב והאב.

 

כוחותיו של היישוב העברי נמתחו עד קצה גבול היכולת. האם יחזיקו מעמד עד למועד סיום המנדט הבריטי ב-14 במאי? הערבים החליטו לפעול בכל כוחם נגד האפשרות שתוקם מדינה יהודית בארץ ישראל. האם יצליחו בכך? אי ודאות גדולה שררה בישוב היהודי. היה צורך לפעול בכל דרך להשגת יתרון כלשהו להקלת הלחץ. ואז, נזכר מישהו שיש דרך לדבר עם הגדוד הדרוזי בשפרעם: 

לא בכדורים אלא בשכנוע.

 

 

 

קפיצת זיכרון לאחור, לשנות ה-30:

 

שודד דרכים דרוזי הורג שוטר ערבי בגליל. בתגובה, פושטים שוטרים ערבים על היישוב הדרוזי מע'אר שבגליל ומכבידים ידם על התושבים. נכבדי הדרוזים בגליל פונים אל ראשי "השומר" לשעבר, ואלה מפנים אותם אל יצחק בן צבי, יושב ראש "הועד הלאומי". הוא אירח אותם בירושלים, למד על קשייהם וסייע להם מול השלטון הבריטי. אהרון כהן, שהיה מעורב בעניין, המשיך להיות בקשר עם הדרוזים .

 

בשנת 1933 נחנך נמל חיפה, הנמל המרכזי של הבריטים במזרח הים התיכון. אבא חושי, שהיה יו"ר מועצת פועלי חיפה, פעל לארגן את פועלי הנמל בארגון עובדים. חלק מהעובדים בנמל היו דרוזים. אבא חושי פנה אל אהרון כהן, וזה קישר אותו עם חוסיין אבו רוּכוֹן מעוספייה, אשר בנו לביב אבו רוּכוֹן עבד בנמל. אבא חושי קיים מאז קשרים אמיצים עם הקהילה הדרוזית בארץ ומחוצה לה.

 

בזמן "המרד הערבי" היתה חשיבות מיוחדת לקשרים של אבא חושי עם הדרוזים. היה חשוב להגיע להבנה עם הקהילה הדרוזית, שאין להם עניין ב"מרד הערבי" (1936-1939). מעבר לכך, חשוב לציין כי הדרוזים אף סייעו להעביר בחשאי נשק מ"הר הדרוזים" (ג'אבל דרוּז) שבסוריה לידי הישוב היהודי בארץ.

 

 

 

 נכבדים דרוזים בפגישה עם אבא חושי (מתוך ארכיון אבא חושי)..

(להגדלה הקישו על גבי התמונה).

 

 

 

 

שנת 1942:

 

היישוב היהודי בארץ-ישראל התארגן למאבק ממושך בשלטון הבריטי, תוך כדי התגייסותו לשורות הצבא הבריטי במלחמה נגד ו"מדינות הציר". בין השאר, הוקם שרות הידיעות (ש"י) של ארגון "ההגנה", ויהושע (ג'וש) פלמון נתמנה כראש הש"י "הערבי" וריכז גם את הקשרים עם הדרוזים. ג'וש היה בקשר עם פאיז חסון מדלית-אל-כרמל וחליל קונטאר מעוספייה וכן היה בקשר עם צאלח חניפס, דרוזי משפרעם אשר אביו נרצח בידי ערבים בזמן ה"מרד הערבי".

 

 

 

בחזרה לשנת 1948:

 

"מלחמת העצמאות" כבר גבתה קורבנות רבים ועדיין לא הוכרעה. כוחות "צבא ההצלה הפלשתינאי", שנואי נפשו של צאלח חניפס, שולטים בעירו, והוא, שביתו נמצא בגבולה המערבי של העיר, חוצה את הקווים ומשוחח בעניינים אלו עם ידידו ג'וש פלמון. הוא מוסר שיש לו קשרים עם קציני הגדוד הדרוזי השוהה בעירו. המידע מגיע למשה דיין מרכז הש"י בצפון, ונרקמת פגישה.

 

בסיועו של חליל קונטאר, נוצר קשר עם מספר קצינים מהגדוד הדרוזי. התוכנית היא שהם יפגשו בחשאי עם נציגי "ההגנה" באזור "יהודי" כדי לברר תנאים לפרישת הדרוזים ממאבק לא להם.

המקום שנבחר לפגישה: קרית-עמל.

 

בשנת 1948 היתה קרית עמל "ישוב פועלים" מובהק, ובו אנשי ביטחון אמינים ושומרי סוד. משה דיין הכיר היטב את אנשי הסביבה: גיורא זייד, בנו של אלכסנדר איש "השומר" שנרצח עשור שנים לפני כן, ששון מזרחי מאלרואי, איש ש"י ותיק. אמנון ינאי - מוכתר קיבוץ חניתה ואחיו עודד ינאי, שומר העמק, שניהם ילידי נהלל. כולם הכירו את קפה "פינתי" של זיגפריד (פרידל) קורנבלום בכניסה לישוב קרית עמל. הם קבעו להיפגש במקום זה, ומשם לגשת לבית סמוך ולקיים את הפגישה החשאית.

 

חליל קונטאר מעוספייה הגיע עם קציני הגדוד הדרוזי ובראשם הקצין איסמעיל קבלאן. בראש משלחת הש"י משה דיין ועימו משתתפים בפגישה גיורא זייד, ששון מזרחי, אמנון ינאי ועודד ינאי.

איסמעיל קבלאן הכיר את אנשי היישוב העברי עוד מזמן שרותו בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. עמוס ינאי שירת יחד עימו במשך שנה. 

 

עמוס, נהג הרכב, הוריד את אחיו אמנון ועודד ליד קפה "פנתי", וראה אותם נעלמים מאחורי הבניין.

לאחר כשעת המתנה חזרו האחים לרכב. מילה לא נאמרה על הפגישה.

 

עמוס נזכר: "אינני יודע לאיזה מקום הם נכנסו. בדיעבד, אני יודע שההסכם שניסחו עם קציני הגדוד הדרוזי היה כזה: 'מי שירצה להצטרף אלינו יתקבל בברכה ומי שלא ירצה - יוכל לחזור ללא פגע לביתו' . משה דיין הביא את ההסכם לאישורו של יגאל ידין, שהיה אז ממלא מקום ראש המטה של ההגנה, כיוון שיעקב דורי היה חולה ולא תפקד. יגאל ידין קרא את נוסח ההסכם ולא אישר אותו. יתכן שלא היה בטוח ביכולתם של קציני הגדוד לסכמו ללא אישור מפקדם. כיוון שכך ארגן ג'וש פלמון פגישה נוספת, הפעם עם שכיב והאב מפקד הגדוד עצמו. הפגישה התקיימה בביתו של של צאלח חניפס בשפרעם.

 

יצחק כתר שהיה מוכתר קיבוץ רמת יוחנן, ששון מזרחי איש הש"י מאלרואי, מרדכי שכביץ, גיורא זייד, אמנון ינאי וג'וש פלמון יצאו ברגל מרמת יוחנן. הם חצו בחשכה את אזור הקרבות והגיעו לביתו של צאלח חניפס בשפרעם. שם נפגשו עם שכיב והאב, מפקד הגדוד הדרוזי. בפגישה זו סוכמו עם מפקד הגדוד הדרוזי הפרטים של ההסכם כפי שנוסח בקרית עמל.

הפעם לא טרח ג'וש פלמון להביא את ההסכם לאישור. היה ברור שהאישור להסכם יהיו העובדות בשטח.

 

העיר הערבית עכו הייתה מכשול גדול בדרך מחיפה צפונה ואיימה על רציפות הקשר אל היישובים היהודיים בגליל המערבי. על כך נוסף גם החשש שמא יפלשו כוחות אויב מלבנון שבצפון, דרך ראש הנקרה, ויבתרו את גוש חניתה ויחיעם. הוחלט על השלמת כיבוש הגליל המערבי.

 

יומיים לאחר הכרזת המדינה, ב-16 במאי 1948 , התקיפו ארבע פלוגות חי"ר מחטיבת 'כרמלי', את העיר החדשה של עכו בסיוע אש מיחידת מרגמות 'דוידקה' ומרגמות 3 אינטש מתל נפוליון (תל אל פח'אר). עכו נכבשה לאחר הרעשה של מספר שעות. הפליטים הערבים שנמלטו מחיפה לעכו, המחלות שפשטו בעיר וההרעשה הכבדה -  כל אלה הביאו לכניעתה של עכו בחצות הלילה שבין 17 ו-18 במאי 1948, אחרי קרב שנמשך למעלה מיממה.

 

קאוקג'י שיגר קריאות מצוקה אל הגדוד הדרוזי שיבוא לעזרת ערביי עכו, אולם הגדוד התפזר, כאשר חלק מאנשיו הצטרפו אל "יחידת המיעוטים" שהוקמה עם הקמת צה"ל, ועמוס ינאי אחד מאנשיה.

 

הדרוזים קיימו את ההסכם.

 

 

 

*  *  *

 

 

 

דרוזים בקרית-עמל : סיפורו של הצד השני

 

סיפור היסטורי מורכב מ"פאזל" של של קטעי מידע, מקורות שונים, תפיסות מנוגדות המצטברות לכלל "סיפור-על" המקובל בציבור כמוסכמה היסטורית.

במוסף "מגזין עצמאות" של עיתון מעריב מיום 19.4.10, נתפרסמה כתבתו של אריק בנדר "הגדוד של אבא שלי הרג את אבא של עוזי דיין", שבמרכזה הצטרפות לוחמי הגדוד הדרוזי שתקף במלחמת העצמאות את קיבוץ רמת יומנן, אל כוחות צה"ל ומדינת ישראל.  סיפור העל של "ברית הדמים" בין המגזר הדרוזי למדינת ישראל, הואר מכיוון חדש בסיפורו של חבר הכנסת מגלי והבה.

 

ח"כ והבה מספר : "שלושה ימים לאחר ששני הצדדים ספגו אבדות כבדות, הפיקוד היהודי ניסה להביא סוף לקרבות עם הדרוזים. לגדוד הדרוזי בשפרעם הגיע שליח שהביא מכתב מראשי ההנהגה הדרוזית באזור, השייחים אבו-רוקאן, ג'אבר מועדי וסאלח חנייפס, בו נאמר כי משה דיין מציע להפסיק את הלחימה ולכונן ברית בין הדרוזים ליהודים וכי ראשי העדה מסכימים לבקשה."

 

לאחר התייעצויות והתלבטויות החליטו הלוחמים הדרוזים להיענות לפנייה ולהיפגש עם משה דיין והמשימה של עפאש והבה (אביו של ח"כ מגלי והבה - י.א.) היתה לאבטח את הנציגים הדרוזים במפגש. 

הפגישה הגורלית, שקורותיה מסופרים מאז מאב לבן, נערכה לפי גרסה אחת ברמת יוחנן, ולפי גרסה אחרת בקריית עמל. מהצד היהודי השתתפו בפגישה משה דיין, יהושע פלמון, גיורא זייד ואחרים. המשלחת הדרוזית כללה כמה מנכבדי העדה המקומיים ונציגים של גדוד הלוחמים הדרוזים, בהם איסמעיל קבלאן ואביו של והבה.

 

למפגש הגיעו הדרוזים עם נשקם האישי, כולל חרבות.

"אבא סיפר כי איסמעיל קבלאן שם את הנשק על השולחן ואמר כי הלוחמים הדרוזים לעולם אינם נפרדים מכלי הנשק שלהם. אפילו במפגש שהיה להם בעבר עם המלך עבדאללה בארמונו בעמאן הם סירבו להיפרד מהנשק. אחר כך קבלאן שאל את משה דיין 'למה אתם נלחמים בנו, למה אתם הורגים דרוזים? לא נבהלנו מהטורקים, לא נבהלנו מהצרפתים ואנחנו גם לא פוחדים מכם. באנו מהר הדרוזים בכדי להגן על אחינו."  דיין, מספר והבה, השיב כי ליהודים אין דבר וחצי נגד הדרוזים, ולמרות שידע שהוא יושב מול האנשים שהרגו את אחיו (זהר דיין, זוריק - י.א.) אמר באומץ: "אחי הדרוזים, גם אתם וגם אנחנו מיעוט במזרח התיכון. בואו נלך יחד. אתם הרגתם את אחי היחיד לפני ימים אחדים, ובכל זאת אני בא לבקש מכם ברית שלום. האבידות שלנו כואבות והאבידות שלכם כואבות, בואו נפתח דף חדש. מי שירצה יוכל לחזור להר הדרוזים, מי שישאר יצטרף אלינו".

 

השאר כבר הפך היסטוריה.

 

 

 

 

מקורות:

 

ראיון עם עמוס ינאי  (קרית-טבעון, 8.3.10).

 

גלבר, יואב. "ראשיתה של הברית היהודית-דרוזית (1930-1948)".

קתדרה 60. עמ' 141-181. הוצאת יד יצחק בן צבי, 1991.

 

ארכיון אבא חושי.

 

בנדר, אריק. "הגדוד של אבא שלי הרג את אבא של עוזי דיין".

מוסף "מגזין עצמאות". מעריב, 19.4.2010  


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist