דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | קיץ לילדים | חגיגת דוקו קיצית | קייטנה למבוגרים | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורי"מסביב" > זוכי פרס ישראל שלי
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
האומץ להתלונן
להפליג עם חברים בים האדריאטי
אתגרי הזירה הימית
ברזיל בעיניים ישראליות
"שחיקת הכבישים"
בין שדרות לעזה
זוכי פרס ישראל שלי
"ליברטי"
"נהר הדם" : המצב האפריקאי
לב אמיץ
החוליה בכנרת - פלגה 788
להיות רואה ואינו נראה
קדחת, שפעת ומיני מגפות
פרידל על המפה
מאתר ארכיאולוגי לאתר תיירות
תמונות קרן היסוד - ירושלים
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
זוכי "פרס ישראל" שלי

מאת יגאל אורן

  

 

1954 - פרנץ אולנדורף - מדעים מדוייקים:

 

שנות השישים. אני סטודנט שנה שנייה בטכניון. שיעור ראשון במקצוע הבחירה "אלקטרוניקה פיזיקלית". הכיתה מלאה עד אפס מקום. רבים באו לשמוע את פרופסור אולנדורף, שלשיטת ההוראה הידידותית שלו יצא שם דבר.

איש גבוה בבגדי חאקי רחבים, מתבונן בנו בפנים שזופות וסגפניות משהוא, ועל פניו חיוך, כאילו כולנו נכדיו.

כאשר תיאר את נחיל האלקטרונים הנעים בשפופרת הריק מן הקתודה ונלכדים ברשתות האנודה הבנו שעבורו הפיזיקה של האלקטרונים היא עולם ומלואו. "משוואת ריצרדסון" הייתה עבורו כסיכום יום עבודה של צפר הלוכד ציפורים ברשת הערפל, רושם אותם במחברתו ומשחררם באהבה.

ידענו שהוא שם דבר. סיפרו שהוא היה פרופסור לאלקטרוניקה עוד בגרמניה. עבורנו, הסטודנטים בפקולטה לחשמל, הוא היה משב רוח קרירה ביום חמסין .

פרנץ אולנדורף היה סטודנט של מכס פלנק מייסד תורת הקוונטים ואסיסטנט של אלברט איינשטין. הוא קיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת ברלין בשנת 1921, עבד כמהנדס ראשי בחברת "סימנס" וחזר ללמד באוניברסיטת ברלין, ממנה הודח בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה . בברלין עסק פרופסור אולנדורף בחינוך בבית הספר היהודי, ובשנת 1934 עלה עם חניכיו לירושלים. לאחר מכן חזר לגרמניה והיה פעיל בתנועת "עליית הנוער" שיזמה רחה פריאר, ובמסגרתה עלה נוער יהודי מגרמניה לארץ ישראל. בשנת 1937 שב פרופסור אולנדורף לארץ, הצטרף לסגל הטכניון ששכן בהדר הכרמל בחיפה ולימד במקביל גם בבית הספר המקצועי בסמ"ת עד פרישתו בשנת 1975. הוא נפטר בשנת 1981 בגיל 81 .

 

 

 

 

 

 

 

1956 - מרים ילן שטקליס - ספרות ילדים:

 

 

"אמא אמרה לי: דני,

ילדי הוא גבור ונבון.

ילדי לא יבכה אף פעם

כפתי קטן."

 

הייתי ילד בכיין. כשגדלתי סיפרה לי אמא שלעיתים הייתה כה מיואשת ש"נתנה לי" על הישבן: "כך שלפחות תהייה לך סיבה מוצדקת לבכי...". אינני יודע למה בכיתי. בסך הכול הייתי מה שקוראים "ילד שמנת". גדלתי במושב ולא חסרתי דבר.

 

"אינני בוכה. אף פעם.

אינני תינוק-בכין.

זה רק הדמעות ... הדמעות ... הן

בוכות מעצמן."

 

(מרים ילן שטקליס: "דני גיבור")

 

מרים, בתו של יהודה ליב ניסן (יל"נ), נולדה בשנת 1900 ועלתה לארץ בשנת 1920. היא נישאה למשה שטקליס אך לזוג לא היו ילדים.

כיצד כה הטיבה מרים להבין לליבם של ילדים והוריהם - מי יידע? היא נגעה בנפשנו. המילים הפשוטות וטובות הלב מחייכות אלינו ומנחמות אותנו.

מדוע זה הגדולות שבמשוררות שלנו היו חשוכות ילדים?

 

 

 

 

 

 

1966 - אלפרד (אל) מנספלד - ארכיטקטורה:

 

 

בכל פעם שאני נכנס לסניף הדואר של קרית עמל, או לקולנוע "זהר" אני מתקשר עם עולמו הרוחני של האדריכל אל מנספלד. מבנה "בלוקים" חשופי טיח, קוים נקיים עם רמז לקלסיקה יוונית מקולפת מקליפותיה המאוחרות, תפקודיות ישירה של תקופת הצנע.

"ועדת שימור אתרים" במועצה המקומית  המליצה לשמר את מבנה הדואר בקרית עמל מהיותו אחד המבנים הראשונים שהוקמו על ידי דואר ישראל בשנותיו הראשונות בייעודו המשמש עד היום - סניף דואר ישראל. לכבוד חנוכת הסניף הופקה מעטפת דואר מיוחדת.

אל מנספלד נולד בשנת 1912 ברוסיה אך התחנך בברלין ואחר כך למד בפריז. הוא עלה לארץ בשנת 1935 ובמשך ארבעים שנה יצר, לימד וחינך בתחום הארכיטקטורה. משנת 1937 היה פרופסור לארכיטקטורה בטכניון ובשנת 1954 מונה לדיקן הפקולטה. בין עבודותיו נמנים מבנים כאודיטוריום "בית רוטשילד" בחיפה, מוזיאון "טיקוטין" לאמנות יפנית בחיפה ומבני תרבות בקיבוצים שונים, אך גולת הכותרת של עבודתו הינה ללא ספק תכנון המתחם המודולרי של מוזיאון ישראל בירושלים, שבנייתו על פי קווי התכנון של מנספלד נמשכת גם כיום.

 

 

 

 

 

 

 

1968 - נתן אלתרמן - ספרות יפה:

 

 

שלל רגשות, דמויים חזקים והקשרים עולים בו זמנית כשאני כותב על נתן אלתרמן.

יש לי ויכוח מתמיד איתו: נתן, למה לא שמרת על המשפחה שלך?  נתן, למה כה נסחפת אחר אשליית "ארץ ישראל השלמה"?  הרי כה היטבת לתאר את הישוב הנאבק, את המדינה הקטנה שהיינו?

 

"מספון אניה מתנודדת

הוא ירד אל רציף הנמל

וחיכתה לו ברציף מולדת

בדמות אוטו צבאי וסמל.

היא את שמו בחותמת הטביעה

היא השליכה בגדיו אל השק

ושבועה נוראה היא השביעה

לקולו של הגשם הדק."

 

(נתן אלתרמן: "אחד מן הגח"ל" מתוך "הטור השביעי")

 

מדוע לא ידעת להתריע מפני המשיחיות שתפשה אותנו ברגע של התרוממות הרוח לאחר מלחמת "ששת הימים"?

היינו זקוקים אז לאיזה "מבוגר אחראי"... בן גוריון אמר אז את דברו אבל לא האזנו . האמנו לך,עדיין. אבל שיריך לנצח איתנו.

נתן אלתרמן נולד בורשה בשנת 1910, עלה עם הוריו לארץ בשנת 1925 והתחנך בגימנסיה הרצליה בתל-אביב. הוא השתלם כאגרונום בצרפת וכאשר חזר לארץ בשנת 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואליה שלימים קיבל את השם "הטור השביעי".

שירו הידוע "מגש הכסף" פורסם בדצמבר 1947 עם פרוץ הקרבות שהחלו מיד עם החלטת "האומות המאוחדות" בכ"ט נובמבר 1947.

שיריו של נתן אלתרמן ביטאו באופן ברור ומדויק את תחושות הישוב היהודי בתקופה זו ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

1972 - אברהם הרצפלד - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה:

 

 

אימי מספרת: "יום אחד נכנס הרצפלד אלינו הביתה במושב "בית הלל", מסתכל על הבית שבדיוק סיימתי לסדר ואומר לי:  'אומרים עליכן המושבניקיות שאתם מחזיקות את הרפת נקייה ואת הבית מלוכלך. אבל אצלך גם הבית נראה נקי...' הגשתי לו תה, שתה והלך".

סיפורה של אימי חיבב עלי את האיש העממי והיוצא דופן הזה, ראש המרכז להתיישבות חקלאית בהסתדרות, לפני קום המדינה.

מספרים שבכל עת שעלה יישוב חדש אל אדמתו הוא היה במקום, פותח בזמר:

 

 

"שורו, הביטו וראו:

מה גדול היום הזה היום הזה

אש יוקדת בחזה

והמחרשה - שוב פולחת בשדה..."

 

(מלים ולחן: זלמן חן)

 

 

הרצפלד נולד כאברהם פוסטרבקו בשנת 1891 באוקראינה, למד בישיבת ברדיצ'ב והוסמך לרבנות. הוא נאסר על ידי השלטון הצארי והוגלה לסיביר, משם ברח בזהות מזויפת בשם אברהם הרצפלד, ועלה לארץ בשנת 1914. היה מיוזמיה ומקימי ההסתדרות הכללית ומראשי מפא"י, ושימש כחבר כנסת מטעם מפא"י בחמש הכנסות הראשונות. נפטר בשנת 1973 .

 

 

 

 

 

 

 

 

1973 - שלום שפירא (ש. שלום) - ספרות יפה:

 

 

הורי גרו ב"כפר חסידים" בשתי תקופות. האחת - בסוף שנות השלושים. השניה - באמצע שנות החמישים.

את התקופה השניה אני זוכר, אך זכרונות מהתקופה הראשונה מגיעים אלי מאמי ומאחי .

אימי מספרת: "הועסקתי כמטפלת אצל משפחת יונאי. טיפלתי באהוד התינוק, בנם הבכור של מרדכי ואראלה יונאי. אראלה הייתה בת אח/ות של הרבי מיבלונה, הרב שעלה מפולין עם עדת חסידיו והקים בגבעות שיח' אבריק את היישוב "זכרון יעקב" שעבר להיות "כפר חסידים". ש. שלום היה מורה בכפר חסידים לפני שעבר לראש פינה."

שנים רבות אחרי כן התעניינתי ביצירותיו של ש. שלום ומצאתי אוצר של יצירה שופעת. שיריו וסיפוריו, בעיקר משנים ראשונות לכתיבתו מבטאים רגשות עזים, תחושת שליחות לאומית, שאיפה להכרה וערגה לאהבת אשה. הוא הביע הערצה למתיישבים בגליל, לנועזות ולשחרור שלהם מעול המוסכמות הגלותיות.

בשנים מאוחרות יותר נתפס ש. שלום לסגנון שירי לאומי מגויס ואף ספג ביקורת על כך. לאחר שהתיישב בחיפה לקריאתו של ראש העיר דאז אבא חושי, השתחרר סגנונו ויצירתו המאוחרת רעננה ומפתיעה .

ש. שלום נולד בשנת 1904 ועלה לארץ בשנת 1922 יחד עם משפחתו, משפחת האדמו"ר מדרוהוביץ .

הוא הצטרף כמורה ליישוב "זכרון יעקב" שהקים קרוב משפחתו הרבי מיבלונה בגבעות שיח' אבריק ותיאר את לבטי היישוב בסיפורו "עליית חסידים". על תקופת חייו ב"ראש פינה" סיפר בסיפור "יומן בגליל".

הוא חלה ונסע להבראה באירופה, שם הכיר את אשתו לעתיד. הם היו חשוכי ילדים. בתקופה מסוימת כיהן ש. שלום כיו"ר אגודת הסופרים. הוא תירגם שירת משוררים זרים לעברית, ביניהם את כל הסונטות של שייקספיר וזכה ב"פרס טשרניחובסקי" לתרגום.  שלום שפירא נפטר בחיפה בשנת 1990 .

 

 

 

 

 

 

1976 - מרדכי קירשנבאום - אמנות הרדיו הטלויזיה והקולנוע:

 

 

בימים המוטרפים שלאחר מלחמת יום הכיפורים התנפץ האמון בממסד הצבאי והפוליטי. ניסינו להאחז במה שנשמע אמין ורגוע, ומוטי קירשנבאום סיפק את הסחורה. בקול יציב ושווה נפש תיאר בכתבות השטח שלו את פני הארץ ואנשיה ללא כחל ושרק.

"ניקוי ראש", תוכנית הסטירה שמוטי ביים והפיק לאחר חדשות שישי בטלוויזיה , מיקדה את תחושות הציבור בצורך לשינוי, והשינוי הגיע.

מוטי קירשנבאום מסמל בעיני רוח ישראליות שפויה: ספקנית, קצת צינית וקצת מקווה. מוכנה לעשות מעשה נועז כאשר משתכנעת בכך - לשלום או למלחמה. להינתקות או לתגמול, גזרות כלכליות או מפעלי ענק. זוהי רוח הישראליות שמוטי מייצג עבורי.

מוטי קירשנבאום נולד בשנת 1939 למד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס והיה ממייסדי הטלוויזיה הישראלית בשנת 1967. הוא כהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1993-1997 ובשנים האחרונות מגיש יחד עם ירון לונדון את תוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, פנינה טלוויזיונית המשלבת אקטואליה, ביקורת ואמנות בעריסת זמן מצומצמת.

 

   

 

 

 

 

1988 - עדין שטינזלץ - מדעי היהדות:

 

 

אם היה רגע בחיי שבו כמעט והלכתי בדרכו של הרב עדין שטינזלץ, הרי היה זה בהיותי נער מתבגר ב"כפר חסידים". ברחובנו היה בית כנסת קטן בצריף עץ שחור ומט לנפול. תפילת "ערבית" מלאה את בית הכנסת במבוגרים ששבו מעבודת יומם ונערים ששגרת הכפר לא הציע להם פעילות חילופית, ואני ביניהם. היתה תחושת "ביחד" חזקה, ואך טבעי שנמשכתי לעולם המבוגרים ולהווייה האמונית שהיתה מקובלת ביישוב.

אבי עמד על כך שאלמד בבית הספר החילוני "זבולוני" ב"רכסים" ולא בבית הספר הדתי של המושב. לא הבנתי זאת - חברי למדו בבית הספר של הכפר, ואילו אני נאלצתי ללכת כחצי שעה ברגל לכל כיוון אל בית הספר שעל הגבעות. שנים מאוחר יותר, כשבגרתי שמעתי מאימי את סיפור בריחתו של אבי מישיבת "חכמי לובלין" שבפולין, אל ההכשרה החלוצית שבמסגרתה עלה לארץ ישראל. אבי לא רצה "ישיבֶה-בוּחֶר" במשפחתו...

יחד עמי צעד לבית הספר החילוני נער בשם מנחם פורמן. הוא היה נער חולמני שהרבה לקרא ממדפים עמוסי ספרים בביתו שבמרכז הכפר.

היו בכפר עוד מספר משפחות חילוניות ששלחו את ילדיהם ללמוד  ב"זבולוני" אך רוב הנוער היה מהעלייה העיראקית , הפולנית והרומנית שהגיעה ובנתה את היישוב "רכסים" באותם השנים. בית הספר היה "כור היתוך" חברתי של ממש.

שנים רבות לאחר מכן רכשתי את סדרת  "תלמוד בבלי" בהוצאת "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ירושלים" ונדהמתי לגלות שהתרגום הנפלא לתלמוד נעשה על ידי אדם שנולד למשפחה חילונית בשנת 1937 בירושלים, ובשנות העשרה של נערותו נסחף אל הדת, ממש כשם שאני חוויתי זאת בנעורי. רק בשנים האחרונות נודע לי כי חברי לנוער מנחם פורמן נסחף אף הוא אל הדת, ומעגלי חייו נפגשו באלו של עדין שטינזלץ.

עדין שטינזלץ למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמקביל השלים לימודים תורניים והוסמך לרבנות. הוא היה מנהל בית ספר בגיל 24 , הצעיר ביותר בתולדות המדינה.

בשנת 1965 , בהיותו כבן עשרים ושמונה הקים את  "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" ובשנת 1984 הקים בירושלים מוסד חינוכי שכלל בית ספר וישיבה, אשר כיום נמצאת בישוב תקוע.

בשנת 1989 הקים במוסקווה את הישיבה הראשונה שקיבלה את אישור השלטונות בברית המועצות.

עדין הינו סופר מוכשר, איש אשכולות הנטוע עמוק בהוויה היהודית והחברה הישראלית.

 

  

 

 

 

 

1998 - ליפא יהלום - אדריכלות ותכנון נוף:

 

 

"הגן הלאומי בית שערים" הינו אחד מעשרות הגנים הלאומיים ברחבי הארץ, אך בעיני הינו "הגן" בהא הידיעה!

בביקורי לפני כשנה בדרום אפריקה הרשים אותי הגן הבוטני "סטלנבוש" ליד קייפטאון בהענקת משמעות לטבע הדרום אפריקאי. גם אם אחפש - לא אמצא גן המייצג את הטבע הצפון ארץ-ישראלי יותר מאשר הנוף והטבע בגן "בית שערים".

העובדה המדהימה שכל כולו הינו גן מתוכנן נטע-אדם מעצימה את ההישג של ליפא יהלום, מתכננו של נוף הגן הזה. כולו צמחיית האזור: גליל תחתון, גבעות אלונים שפרעם, צופה כרמל. ירוק בכל גווניו, יער פארק פתוח למאות אנשים המשתרעים על מרחבי מדשאות ושולחנות הפיקניק של הרגעות בחיק הטבע.

הייתה זו גבעה קרחת החשופה לחמה ויקוד הקיץ. ליפא יהלום הטיל בה את כשפי קסמיו והפכה לאבן חן סביבתית.

ליפא נולד בשנת 1913 ברוסיה הלבנה ובגיל 20 עלה לארץ במסגרת תנועת "השומר הצעיר". הוא היה ממייסדי "כפר מנחם", והשתלם אצל אדריכל הנוף יחיאל סגל. בשנת 1953 חבר לאדריכל דן צור ויחד עמו תכנן נופי אתרים וביניהם "גן השלושה" (הסחנה), אתר עתיקות קיסריה, "גן לאומי בית שאן" ואת אחוזת הקבר של דוד ופולה בן גוריון בשדה בוקר.

ליפא יהלום נפטר בשנת 2006 .

 

 

 

 

 

 

 2007 - הגבעתרון - מפעל חיים, תרומה לחברה ולמדינה:


 

הוי ארצי! מולדתי!
הר טרשים קרח.
עדר עלפה: שה וגדי.
זהב הדר שמח.
מנזרים, גל, מצבה,
כיפות טיט על בית.
מושבה לא נושבה,
זית אצל זית.

ארץ! ארץ מורשה!
דקל רב כפים.
גדר קו צבר רשע.
נחל כמה מים.
ריח פרדסי אביב.
שיר צלצל גמלת.
חל חולות לים סביב.
צל שקמה נופלת.

 

(מילים: שאול טשרניחובסקי  ;  לחן: נעמי שמר)

 

השיר הזה שמילותיו נוף מזוקק, הולחן על ידי נעמי שמר ומושר בקולות הזהב של בנות ובני קיבוץ גבע-להקת "הגבעתרון".

שיר של רופא יהודי יליד חצי האי קרים, מלחינה תל אביבית ששורשיה באדמת הארץ ומנעד הקולות המרהיב של "הגבעתרון" . אין דבר יותר ישראלי מזה !

להקת "הגבעתרון" הוקמה עם קום המדינה בשנת 1948 ושומרת על צלילה המיוחד עד ימינו אלה.

 

 

 

 

 

 

2008 - פנחס כהן גן - ציור:

 

 

"יש לי סימפטיה
לאמנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת"

 

(מילים: מאיר ויזלטיר  ;  לחן: שלמה גרוניך)

 

 

לפני כשלושים שנה הגיע לידי ספר שבו מתאר האמן פנחס כהן-גן אחדות מעבודותיו הקונספטואליות. אחת מהן - סירה שמולאה במי ים המלח הושקעה בים התיכון.

האמנות של פנחס כהן-גן הינה מתן משמעות רוחנית חוויתית למעשה הזה. האם התחברתי לחוייה של האמן? - בספק, אם כי סירות וים עניינו אותי תמיד, אך מאז התקבעה בתודעתי העובדה שיש שדה אמנות שהחוויה בו אינה מתבצעת בגלריה, מוזיאון או ארכיון, אלא שהיא אירוע רגעי וחולף בנוף ובזמן.

שירו של מאיר ויזלטיר בלחן קליל וציני של שלמה גרוניך מיטיבים לתאר את אופיה המיוחד של האמנות הקונספטואלית שפנחס הוא בעיני מייצגה הנאמן.

 

פנחס כהן-גן נולד במרוקו בשנת 1942 ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1949. שרת בנח"ל ולמד ב"בצלאל" ירושלים, עיר שבה, באחד הפיגועים שאירעו בשוק מחנה יהודה, נפגע מפיצוץ חבלני והושפע ממראות הזוועה.

פנחס למד סוציולוגיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים תאר שני באמנות באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית והוא פרופסור חבר באקדמיה לאמנות "בצלאל". חייו ואמנותו של פנחס כהן גן כרוכים אלו באלו וטבעם ניכר בכל יצירותיו.

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist