דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | קיץ במרכז ההנצחה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםסיפורי תושבים > "הרופא-הפועל" בעיני עצמו - ד"ר בלומנטל
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
בצלי הצבעוני
יהודית צוויק
זכרונות טבעון בראשיתה - ראובן גלזר
בקרבות על ירושלים - משה כצנלסון
משה כצנלסון - ימאי ולוחם
"הרופא-הפועל" בעיני עצמו - ד"ר בלומנטל
איפה הייתי ביום ה' באייר תש"ח
חיילים במחנה
אל תבכי ילדה
קבוצת הרועים
"פחדים"
"פרשת העניבות"
"הגדודנים"
נערת הרזיסטנס
אביבה וגד יגאל - פגישה ראשונה
אביבה וגד יגאל - פגישה שנייה
מפות - ומה שמאחוריהן
חרש הברזל
"השומר על הסוס" שוב משקיף על העמק
מי העזיז הזה?
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"הרופא-הפועל" בעיני עצמו : ד"ר בלומנטל

סתו 1939. לקרית עמל חסרים חברים-מתיישבים. לנו, ד"ר שלמה בלומנטל ומשפחתו חסר בית. פטישי אומר: "כל חבר רצוי ובפרט רופא". ואני, אחר 30 שנות עבודה רפואית בגרמניה, מוצא את מקומי בקריה.

 

ביתי הזמני היה בבית מס' 41 ברח' קק"ל. שם נשרה עם זיעתי גם טבעת הנישואין שלי ונקברה תחת בנין ביה"ס הראשון בקריה שהוקם במקום. אנו העתקנו את מגורינו לביתנו הקבוע ברח' קק"ל מס' 43, אותו בניתי במו ידי. לידו וסביבו הקימותי משק חקלאי מעורב. מי לא הכיר את עץ האגוז הענק העומד לפני ביתנו ומניב מפירותיו בשפע עד עצם היום הזה, והוא כבר עבר את גיל  ה-40?

 

עשר השנים הראשונות היו שנות רזון. עבודה שחורה ומפרכת, כיתר חברי הקריה: עבודות בנין למיניהן, חפירת בורות לעמודי חשמל ותעלות לצינורות מים באזור כולו, עבודת סבלות בנמל ועבודה אנטימלרית בקישון וסביבתו. לעבודה במחנות הבריטים צריך היה לצאת גם בשבת. לעבוד חייבים גם בשבת אבל לנסוע - לא! ואת 20 הק"מ עשיתי ברגל.  את העיתונים דאגתי לחלק עוד בשעות הקטנות של הלילה ובחשיכה כזו אף הנאמן בכלבים עשוי לחשבני לגנב ולנשכני ברגלי. לא רק הכלבים סיכנו את חיינו, אף התנים העזו לחדור לחצרותנו לנסות מזלם בעופותינו, חברה שהזדמנה למקום הפריעתם ממלאכתם ושילמה עבור זה בפצע עמוק ברגלה.

 

חלפו 11 שנה, ועל בגדי הפועל יכולתי להוסיף את חלוק הרופאים. ניתנה לי האפשרות לחזור ולעסוק ברפואה. את משקי לא זנחתי, במלאכת כפיים לא מאסתי, אך מלאכת הקודש היתה מעתה הבאת ארכה לחולה. באהבה נהגתי בחברי הקריה והם החזירוה לי שבעתיים. החמור האמור לשרתנו בשנות העבודה הראשונות פינה מקומו לסוס הלבן. לא הייתי הרופא היחיד שעבד בתנאים אלה. מי אינו זוכר לטובה את ד"ר פרנק וד"ר היימן מנוחתם עדן?  ואת ד"ר גברת רוזנפלד זצ"ל הדואגת לדור שלם של ילדים, אינכם זוכרים? כולם היו כאלה.

 

גרואג זצ"ל העלה זכר אותה חבורה בקריקטורה: אני עבדכם, ד"ר בלומנטל, רכוב על סוסי, ד"ר פרנקל זצ"ל על אופניו, ושרה רצה אחרינו ומזרק מוכן בידה... זו חבורת מגישי העזרה הראשונה לציבור.

 

לא רק כרופא ראיתי עצמי. כל עבודה ציבורית, ככל עבודה, מכבדת את בעליה. במועצת "קרית עמל" ואח"כ במועצה המאוחדת ייצגתי את הדתיים. כפרנס בית הכנסת הגדול ב"קרית עמל" השתתפתי בכל פעולות הצדקה והסעד בקריה. לקביעות בעבודה בקופ"ח לא התקבלתי הייתי כבר קשיש - ולא כתלונה יישמע סיפור העובדה שעד היום - בגיל 90! - אני ממשיך לעבוד כרופא מחליף בקריה ובסביבה. לכפר חסידים או תל-חנן אני עושה דרכי, ותיקי בידי, באוטובוס הציבורי. כאן בקריה אני מטפל כבר בדור השלישי, בכבוד גדול זיכוני הקריה ותושביה בהעניקם לי את התואר והתעודה: "אזרח כבוד לטבעון".

 

 

 

תודות:

לשלומית צוקר ואביבה אופז, "השולות את הפנינים מן הארכיון".

למיכל רייך, על תימלול הסיפור ועיבודו למחשב.

 

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist