דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תשע"ט | לוח אירועים | קטלוג וספריה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטוריגלריה "תמונוטבעון"קריה בצל אלונים > משה כצנלסון
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
קריה בצל אלונים
אברהם (בומי) ויזל
משה כצנלסון
המשפחה
על מיכלית הדלק "סודרהולם"
תחנות בתעלת סואץ
האוניה "קדמה" 1947
האוניה "קדמה" חוגגת בכ"ט בנונמבר 1947
חיל הים - "השייטת הקטנה"
אלחנן ברכיהו (ברוכוב)
יורם שניידר
עמיחי בן-דרור
הרב יהודה אריה זילברשטיין
דוד צור
יצחק קלנברג
ורנר נוימן
קארל רוזנטאל
ד"ר אנזלם פרנק
שלמה בתר
שלום ודבורה חרמון
טבעון
קרית עמל
אלרואי
קרית חרושת
תמונות מן העבר
משה כצנלסון - מזיכרונותיו של ימאי ולוחם

מראיינים: יגאל אורן, שפרה לשם ויהושע בר-מסדה

צוות הארכיון של מרכז ההנצחה

 

 

 

משה כצנלסון נולד בחיפה ב- 14.4.1930. אביו איסר היה אחיו של ברל כצנלסון שכינה את עצמו גם בארי ואחד מבניו של משה נקרא על שמו.

 

ימי בית הספר - בהיותו בן ארבע עשרה לערך, עזב משה את בית הספר הריאלי שליד הטכניקום בחיפה, בתקופתו של המנהל ד"ר בירם, ועבר ללמוד בבית הספר הימי, שניהל ד"ר אהרוני, גם הוא ליד הטכניקום (הטכניון שבהדר חיפה).

     השנה 1944, ומשה תלמיד המחזור החמישי - מחזור ה' - של בית הספר הימי, לומד שיט בהדרכתם של שמואל טנקוס ויעקב אגייב ומפליג על המפרשית "ארלוזורוב" של "הפועל". לבו של הנער נמשך לבו אל הים והוא חולם על הפלגה לארצות רחוקות ולנמלי ים אקזוטיים. כשנסתיימה מלחמת העולם השנייה, נפתחו נתיבי הים נפתחו מחדש לאחר שיתוק ממושך וקרצו לנער.

 

 

פרק א' בפלמ"ח - בהכשרה - באותם ימים גבר מאבקו של היישוב בשלטון הבריטי למען העלייה. "ליל הגשרים", "השבת השחורה" ואירועים נוספים חישלו בנער את ההכרה כי עליו לעשות מעשה. הוא עזב את בית הספר הימי ובשנת 1946 הצטרף להכשרה של הפלמ"ח, תחילה, בכפר יהושע ואחר כך, בכפר רופין, אך הכשרות אלו לא צלחו ואז החליט לעלות על אונייה ולצאת לים. הוריו ניסו להניאו ממעשיו, אבל הוא היה נחוש בדעתו להגשים את חלומו - לצאת למרחבי הים.

 

 

על הים כנער סיפון  - משהחליט זאת, ניגש משה להולצר, "מאכר", בלשונו, שישב בבית הקפה "קינג בר" שבעיר התחתית בחיפה, וזה סדר לו עבודה כנער סיפון על המיכלית הנוורבגית "סודרהולם" (Suderholm). קודם לכן, זייף גילו ורשם בפספורט הבריטי-פלשתינאי ששנת הולדתו היא 1929. "הסודרהולם" העבירה דלק (מזוט) לספינות הצי בנמלי המזרח התיכון ובעיקר, על קו חיפה-פורט סעיד, תעלת סואץ ואיסמעליה. משה שכבר רכש לו מצלמה צילם תמונות בפורט סעיד, את האנדרטה של המהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס שסיים את כריית תעלת סואץ ב- 1869. בצד האחד של האנדרטה תבליט התעלה. באלבומו תמונות של אתרים בפורט סעיד, תחנות מעבר בתעלה ועוד ועוד - התמונות מוצגות כאן בגלרית הצילומים באדיבות משה כצנלסון.

      לאחר כשנה, ב-1947 עלה על האוניה "קדמה" (רב החובל היה אנגלי), שהייתה האונייה העברית הראשונה של "צים" והפעם כבר כמלח כשיר. כצנלסון מספר על תלאותיהם של ימאי "קדמה" בהפלגה הראשונה, כשנאלצו להתמודד עם הנזקים שנגרמו לספינה בעת שהסבו אותה מאוניית דואר של הצי הבריטי לסינגפור לאוניית נוסעים עבור "צים". הסתבר שבמהלך השיפוץ נעשתה פעולת חבלה באונייה, כשהצנרת של תאי הנוסעים חוברה למיכלי הדלק.

     באחת ההפלגות לנמל גנואה, קלטה עינו של הצעיר ספינה יפהפיה. מיד שלף את מצלמתו וצילם אותה. הסתבר שהייתה זו "גרילה" היכטה של היטלר, שעוד יסופר בה בהמשך.

     כמו כל עם ישראל שמחו ימאי "קדמה" על החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. משה וחבריו הימאים קישטו את האונייה ברוב דגלים.  

     עם הקמת המדינה, שימשה האונייה "קדמה" בעיקר, להעלאת עולים מאירופה ומצפון אפריקה, דרך מחנה המעבר במרסיי. שושנה, אשתו של משה, עלתה ארצה, בשנת 1951, על סיפונה של האונייה "קדמה".

     לאחר קום המדינה שירת אנריקו לוי כרב החובל של האונייה "קדמה" (1948 -1951), ומשנת 1951 עד 1960 ניהל את בית הספר לקציני ים בעכו. על אנריקו לוי וסיפור הפעמון הגנוב של האונייה "קדמה" כתב אבנר שץ ברשימה תשובה לרב חובל איטלקי בתוך "רשימות מהבוידם". תמונות של האונייה "קדמה" עטורת הדגלים בכ"ט בנובמבר ושל הפעמון בטרם נגנב, תוכלו לראות בגלרית הצילומים של האתר.       

 

 

פרק ב' בפלמ"ח - לוחם בגדוד ה"פורצים" - החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הובילה מיד להתפרצות קרבות עם הערבים ובעיקר על עורקי התחבורה הראשיים. משה, עזב את האונייה ויחד עם חבריו הימיאים התגייס לפלי"ם. על קורותיו מיום הגיוס ועל חלקו בקרבות על ירושלים  עיין:  מי הרג את עבד אל-קאדר אל-חוסייני?

 

 

על הים - ימאי ולוחם בספינת "הפורצים" של חיל הים - לאחר שהחלים מפציעתו בקרב על מנזר סן-סימון בירושלים, הוצב משה ב"שייטת הקטנה" (שייטת 5) של חיל הים שהייתה מורכבת מספינות "הפורצים", "הפלמ"ח", "ההגנה" ועוד כמה ספינות. "חיל הים של 1949" - כותב משה לנכדיו - "אינו כמו חיל הים של ימינו. לא היו משחתות, לא צוללות ולא סטילים. היו כמה ספינות קטנות וזקנות, שכל אחת שונה מחברתה. רובן, היו ספינות של ממשלת המנדט הבריטי שעיקר תפקידן היה למנוע מספינות העפלה להיכנס לארץ באופן בלתי ליגאלי.

     משה שרת בחיל הים מיוני 1949 ועד פברואר 1950 כרב סמל על הספינה "הפורצים", כשם הגדוד שלו. הספינה נבנתה בתקופת מלה"ע השנייה עבור חיל האויר הבריטי, על מנת לחלץ טייסים ניצולים שמטוסם הופל לים. לשם כך, ציידוה בשני מנועי מטוסים "רולס רויס". ואכן, היא שטה מהר מאוד בתנאים של אז (אבל, אין להשוות עם הסטילים של היום - מבהיר משה). משה שירת עם בני תלם, לימים מפקד חיל הים, על ספינת "הפורצים". במשך זמן מה, עסקו בעיקר באימונים ובהחרמת סירות שחדרו למימי ישראל מלבנון, מצרים ועזה. 

     "שלוש פעמים הייתי בפעולת בביירות שבלבנון" - הוא כותב - "פעמיים נכנסנו להעברת חומר מודיעיני שנאסף על ידי סוכנים שלנו שישבו שם דרך קבע (איזה פחד!!!). הפעם השלישית הייתה שונה בתכלית. נתבקשתי על ידי מפקדי לבחור סירה שתתאים למשימה וצוות של שישה מלחים בפיקודי להוביל חבלן שלנו בחוף ביירות".  מטרת הפעולה היתה הטבעת האוניה "איגריס" בנמל ביירות.

הספינה "פלמ"ח" בפיקודו של שלמה אנגל (הראל) יצאה מחיפה בליל 29 נובמבר 1948.כשהגיעה ה"פלמ"ח" למרחק מספר קילומטרים מהחוף הושטו החבלן ומטענו בסירת חתירה עם משה וצוותו אל חוף ביירות. בחוף המתין לחבלן צוות "המחלקה הסורית" בפיקוד "סמעאן" (שמעון סומך). החבלן צלל אל ה"איגריס", חיבר את מטעני הנפץ וחזר. גורל ה"איגריס" נודע רק לאחר שבועות אחדים - היא טבעה

בפיצוץ עז ושקעה בנמל ביירות. ראה את הסיפור המלא באתר:

 http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/2010/46/14.htm

     "הסיפור נשמע היום כלקוח מסיפורי האגדות" - מוסיף משה - "את הספינה הזאת פגשתי בשנת 1946 בנמל גנואה שבאיטליה. לא האמנתי שאפגוש אותה שוב ובודאי, לא בנסיבות אלו. הספינה שנודעה בכינוי "גרילה" הייתה היכטה הפרטית של היטלר. צילמתי אותה בנמל גינואה, סתם כך, למזכרת.

     כדי להפוך את הסיפור למעניין יותר, הסתבר שם מצרים וגם סוריה קנו אותה במטרה להפוך אותה לספינת מלחמה. המצרים היו מעוניינים במהנדסים אנגלים כדי לבצע את המשימה. הסורים היו מעוניינים במהנדסים גרמנים. בסופו של דבר נרכשה על ידי לבנון - כששניים רבים השלישי זוכה

 

 

פרק האזרחות - הרומן שלו עם הים לא הסתיים עם שחרורו מצה"ל. יחד עם מספר חברים הקימו חברה ימית בשיתוף חברת הספנות הלאומית-צים, באישורו של שר התחבורה דאז, דוד רמז. הם רכשו אונית משא קטנה של 1000 טון שהמתינה להם בלונדון עם מטען מטבעות של מדינת ישראל הצעירה ונתנו לה השם: "השלושה". כבר בתחילת הדרך, כששטו על נהר התמזה, הים החל לגעוש וגלים החלו לכסות את סיפון האונייה. כאשר עמדו לחצות את מפרץ ביסקיה החלה סערה נוראית, בה טבעו שבע אוניות. למרבה המזל, הם עברו בשלום והגיעו עם המטען היקר ארצה. לאחר שנתיים של הפלגה משה על "השלושה", "ירד מהים" וחזר לבית הוריו ברחוב עקיבא בחיפה במטרה לצאת לדרך חיים חדשה.

     באותן שנים זומן משה למילואים ב"שייטת 5", שהייתה אחראית על הפעלת הנמ"כים בים כינרת. משה הוצב ביחידה זו ושירת בתקופה סוערת של עימותים עם הסורים ובהגנה על דייגי הכינרת. בסיס ההפעלה היה במשטרת צמח. באחת ההזדמנויות פגש משה את שושנה, חיילת בגדנ"ע, שעסקה בחינוך במעברות עמק הירדן ובמעברת "חלסה" (לפני שהפכה לעיר קרית שמונה) והם נישאו ונולדו להם שישה ילדים.

     מקום העבודה הראשון שלו, על היבשה, היה בגן הזיאולוגי של סמינר הקיבוצים "אורנים" ליד קרית עמל. מהשעה שהתקבל לעבודה זו, פתח במסלול מקצועי שימשך שנים רבות שעיקר עיסוקו בזיאולוגיה.

הוא היה מורה לזיאולוגיה בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל שם התגורר עם משפחתו כשנתיים, ליד הוריה של שוש שכשעלו לארץ מהולנד הצטרפו לקיבוץ. אחר כך, החל את לימודיו באוניברסיטה העברית והם עברו לירושלים. תחילה למד רפואה ואחרי כך התמקד  בזיאולוגיה, והיה סטודנט של פרופסור ישעיהו ליבוביץ בקורסים לכימיה ביולוגית. כשסיים את לימודיו- הוצע לו לבצע מחקר ביולוגי באוניברסיטת מישיגן באן-ארבור, שההתמקד בחקר התנהגות נברנים על ידי שימוש בחיטה רדיואקטיבית, וכך, לאחר "מלחמת ששת הימים", יצאו עם הילדים הקטנים לארצות הברית ושהו באן-ארבור מספר שנים,

     כששבו ארצה כשהסתבר למשה שמקומו באוניברסיטה לא נישמר, חיפש אחר מקום עבודה והגיע לחברת "מקורות". כביולוג עסק בטיפול בזיהום הביולוגי של המים ובאבטחת איכותם. בשנת 1970 עברה המשפחה לקרית טבעון ובה השלימו ששת ילדיהם את לימודיהם.

     בשנת 1995 פרש מעבודתו והתנדב למשטרת ישראל כ"מפקח על שפכים כימיים" בכבישי ישראל. בשנים האחרונות החלה ראייתו להדרדר ושוש סייעה לו לעיתים ו"הייתה לו לעיניים". לפני כשנה וחצי פרש מפעילותו ההתנדבותית.

 

 

 

 

לכניסה לגלריות הקישו על גבי התמונות

 

 

 

 

המשפחה

 

 

 

 

 

 

על מיכלית הדלק "סודרהולם"

 

 

 

 

 

 

תחנות בתעלת סואץ

 

 

 

 

 

 

האוניה "קדמה" (1947)

 

 

 

 

 

 

האוניה "קדמה"

חוגגת בכ"ט בנובמבר (1947)

 

 

 

 

 

 

חיל הים - "השייטת הקטנה"


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist