דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים שנתי | הודעות חשובות! | אירועי השבוע הקרוב | קייטנה למבוגרים | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורישורשים תרבותיים בראי הארכיון > "ימי בין המצרים" - מבט אישי
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"ביידיש זה נשמע יותר טוב"
"ימי בין המצרים" - מבט אישי
"שורשים" - איך מספרים?
חיזקי קאליופי
" ישיש על שולחני "
שירה קדומה ורעננה
"גוי אחד שאל"
"חוג הארץ השלם" מאת רבי שלמה החלמאי : סיפורו של ספר
"האיל" מאת שאול טשרניחובסקי
"להתפרץ עם גרזן"
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"ימי בין המצרים" : מבט אישי

כתב: יגאל אורן

 

 

הימים שבין י"ז תמוז לט' באב מכונים "ימי בין המְצָרים". אלו ימים שיהודים נוהגים בהם מנהגי אבלות: לא מקיימים חתונות ושמחות, נמנעים מעינוגים, לא מחדשים בגדים ובית.

 

האם האסונות הלאומיים של "ימי בין המצרים" היו בלתי נמנעים?

 

 

מערכה ראשונה

 

על במת ההיסטוריה יאשיהו מלך יהודה, נצר לשושלת המלכים מ"בית דוד".

יאשיהו חידש את הזהות הדתית של ממלכת יהודה. טיהר את בית המקדש שבנה שלמה ופעל כנגד עבודת האלילים. בהיותו בן שמונה עשרה הורה לחגוג את חג הפסח כפי שלא נחוג מאז ימי השופטים, כארבע מאות שנה לפניו.

אולם יאשיהו זרע את זרע הפורענות.

 

בניגוד לסבו הגדול המלך מנשה, אשר מלך חמישים וחמש שנים שלוות בצילה של ממלכת אשור, היה יאשיהו אדם פעלתן וחסר סבלנות. ידו בכל, כילד היפר-אקטיבי בחנות צעצועים. הרס, שרף, רב עם כולם.

 

בהיות יאשיהו בן שלושים ושבע, נקרתה לפניו ההזדמנות להראות את כוחו בקרב: שתי אימפריות עולמיות, מצרים ובבל, עמדו להתנגש זו בזו. פרעה נכו יצא כנגד נבוכדנצר אל שדה הקרב בכרכמיש, ובדרכו לשם חלף צבאו ליד מגידו. יאשיהו הנמרץ יצא אל מגידו להילחם בפרעה, ונהרג.

 

פר זועם פרעה, עלה לירושלים, לכד ואסר את בנו הבכור של המלך החוצפן מהממלכה ההררית הזעירה, ובכדי להראות "מי הבוס" הכתיר למלך את הבן השני של יאשיהו, לאחר ששינה את שמו מאליקים ליהויקים.

 

כשמונה שנים מאוחר יותר ניצח נבוכדנצר את פרעה והשתלט על שטחה של ארץ ישראל. יהויקים, שלא הבין את מצב מטוטלת הכוחות העולמיים, מרד בבבל.

אריה טורף נבוכדנצר, עלה לירושלים, המית במקום את יהויקים ועזב את העיר לנפשה. בנו בן השמונה עשרה יהויכין נתמנה למלך על פי המנהג.

 

לא חלפו ימים רבים וגם יהויכין יצא כנגד נבוכדנצר. הפעם לא הניח נבוכדנצר לירושלים. הוא תפס את יהויכין, והגלה לבבל אותו יחד עם כל משפחתו, אצולת ירושלים וכל בעלי הידע "החרש והמסגר". נבוכדנצר פעל על פי השיטה המצרית - הוא מינה שליט מטעמו בירושלים, את מתניה בן יאשיהו לאחר ששינה את שמו של מתניה לצדקיהו. בכתובת ניצחון בבלית רשם  נבוכדנצר: "מיניתי ביהודה מלך כלבבי". 

 

צדקיהו זכה לאמונו של הגדול בשליטי העולם העתיק - והכזיב!

תשע שנים חולפות. בעצת שריו זמם צדקיהו למרוד באימפריה הבבלית האדירה. הנביא ירמיהו יצא בשצף קצף מול הכוונה הזו בחזותו את תוצאותיה הנוראיות, אך צדקיהו לא שעה לאזהרותיו, התעלם מלקחי העבר ומרד. לאחר מצור של שלוש שנים, בתשעה בחודש תמוז פרצו הבבלים את חומות ירושלים וחודש אחרי כן, בתשעה באב 586 שנה לפני הספירה האזרחית, החריבו הבבלים את מקדש שלמה שרפו את ירושלים והגלו לבבל אלפי אנשים מירושלים וסביבתה. צדקיהו ובניו הומתו בעינויים קשים.

 

הריסות ירושלים של צדקיהו, ושרידי השריפה הגדולה נתגלו בימינו לעיני הארכיאולוגים החופרים ב"עופל", בירושלים.

 

תמה מערכה ראשונה.

 

 

מערכה שניה

 

על הבמה שלומציון, אלמנתו של כהן גדול, המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי המנוח. לשלומציון יש בעיה: כאשה היא אינה יכולה לשמש ככהן גדול. שני בניה הורקנוס ויהודה אריסטובלוס מסתובבים בציפייה לרשת את כס אביהם הדגול.

 

לאחר לבטים קשים מחליטה שלומציון החלטה המתאימה לאם אך לא לשליטת מדינה: היא מנסה לפשר בין שני בניה בכך שהיא מפצלת את התפקיד של אביהם: ממנה את בנה הורקנוס לכהן גדול ואת יהודה אריסטובלוס - מלך.

 

שני הבנים לא מרוצים. את האש ביניהם מלבה בכישרון רב יועץ הסתרים אנטיפטר, גר אדומי שנתיהד בימי אלכסנדר ינאי. אנטיפטר זוכה לאמונה של שלומציון אך תככיו יוצרים אוירה עכורה בבית חשמונאי, וסודקים את יסודות הבית הלאומי שיסדו המכבים.

שני הבנים, בעצת אנטיפטר, פונים לבקש עזרה מבחוץ, האחד כנגד השני.

 

באותו זמן חונה בסוריה צבא רומאי בפיקודו של פומפאיוס, אשר יצא להילחם בפרתים. אל אוהלו של פומפאיוס מגיעים שליחים משני הבנים, המבקשים את עזרת פומפאיוס, איש כנגד אחיו.

 

פומפאיוס שולח יחידת צבא לירושלים, הורג את יהודה אריסטובלוס, מעניק להורקנוס תואר "זקן היהודים" ("אתנרך"). במקביל הוא ממנה את הורדוס בן אנטיפטר למושל הגליל מטעמו.

ההסדר המוזר מחזיק מעמד בחסות הכידונים הרומאיים.

 

לאחר מספר שנים נוחלים הרומאים מפלה קשה והפרתים המנצחים כובשים את ארץ ישראל מידי הרומאים. הפרתים ממנים את מתיתיהו אנטיגונוס, בנו של הורקנוס, למלך בירושלים .

הורדוס בורח לרומא ומבקש את חסותה.

 

הרומאים נקמנים. הסנט ברומא מסמיך את הקונסולים השותפים גאיוס אוקטאביוס ומרקוס אנטוניוס למנות את הורדוס כמלך יהודה מטעמם, ובמופע משותף עימם מקריב הורדוס קורבן במקדש יופיטר ברומא.

היהודים שומעים על כך וזועמים. התנגדותם להורדוס ולרומאים נחרצת. נאמנותם ניתנת למתתיהו אנטיגונוס מבית חשמונאי.

 

הורדוס עולה על ארץ-ישראל בראש צבא רומאי גדול וכובש אותה מידי הפרתים. הוא פועל באכזריות מופגנת מול מתנגדיו היהודים ומתמקם עם משפחתו בירושלים, יוזם מפעלי בנייה גדולים בד בבד עם דיכוי אכזרי והרג של כל מי שנדמה לו כמסכן את שלטונו. הוא מחסל את כל צאצאיו בני מרים החשמונאית . גם את בניו מאשתו האדומית הוא הורג.

 

בשנת 20 לפני הספירה חונך הורדוס את המבנה המדהים של הר הבית, אשר מחליף את מקדש שבי ציון מימי עזרא ונחמיה. כשישים אלף מאנשי ירושלים השתתפו בבנין בית המקדש שתכנן הורדוס למען פאר את שמו. בית המקדש ומעשה הקרבת הקורבנות משמש מוקד לויכוח עז הניטש בין כתות שונות בעם היהודי, ביניהם כת הנוהה אחר אישיותו של ישו מנצרת.

 

בשנת 67 לספירה פורץ בבית המקדש ריב אלים שמתגלגל לכלל מרד עממי וספונטני כנגד שלטון רומא. המרד מתפשט בישובי היהודים ביהודה ובגליל. גדודי לגיונרים רומיים מושמדים בסערת הזעם המתפרץ.

 

רומא נקמנית. היא שולחת לארץ ישראל את הטוב שבמצביאיה, את אספסיאנוס מבריטניה, והוא, יחד עם בנו טיטוס, כובשים באיטיות אך באכזריות שיטתית את ארץ ישראל . בי"ז תמוז שנת 69 לספירה מבקעים הרומאים את חומות ירושלים הנצורה, ושלושה שבועות לאחר מכן,  בט' באב פוסק קרבן התמיד ונחרב בית המקדש שבנה הורדוס.

 

מסביב לחומות הר הבית ובתוככי העיר, מצאו הארכיאולוגים עדויות רבות להרס בית המקדש ולשריפות שהחריבו את ירושלים.

 

תמה מערכה שניה.

 

  

"ימי בין המצרים" הם גם תזכורת לאווילות מדינית, פעילות הנובעת מן הבטן ולא מהראש. מנהגי האבלות מזכירים לנו חורבן ומלמדים אותנו שאפשר וצריך - אחרת.

 

 

 

שער טיטוס ברומא:

תבליט מנורת בית המקדש

 (צלם בלתי ידוע)

 

 

מקורות:

 

תנ"כ - ובמיוחד הספרים: מלכים ב', ישעיהו, ירמיהו, דברי הימים.

 

"מלחמות היהודים" מאת יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלוויוס).

 

ערך "אספאסיאנוס" ב"ויקיפדיה".

 

"הורדוס-מלך רודף ורדוף" מאת אריה כשר ואליעזר ויצטום.

 

"ירמיהו-גורלו של חוזה" מאת הרב בנימין לאו.

 

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist