דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | קיץ לילדים | חגיגת דוקו קיצית | קייטנה למבוגרים | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורי"מסביב" > אתגרי הזירה הימית
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
האומץ להתלונן
להפליג עם חברים בים האדריאטי
אתגרי הזירה הימית
ברזיל בעיניים ישראליות
"שחיקת הכבישים"
בין שדרות לעזה
זוכי פרס ישראל שלי
"ליברטי"
"נהר הדם" : המצב האפריקאי
לב אמיץ
החוליה בכנרת - פלגה 788
להיות רואה ואינו נראה
קדחת, שפעת ומיני מגפות
פרידל על המפה
מאתר ארכיאולוגי לאתר תיירות
תמונות קרן היסוד - ירושלים
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
אתגרי הזירה הימית
מאת יגאל אורן  

 

 

      "משפת הים צופה בעוז

       למפרשי ספינות ארמוז

       עוטה סופות, בוקע מים

       בנתיבי ים רחבי ידים"

        

             (מתוך "יבגני אונייגין" מאת א.ס. פושקין בתרגומו של א. שלונסקי)

 

 

בתחילת חודש אוגוסט 2011 התקיים ב"מכון למחקרי בטחון לאומי" יום עיון: "אתגרי הזירה הימית".

משתתפי הכנס נותרו חסרי מענה לשאלתו של אלוף (מיל.) דודו בן בעש"ט: "איך יתכן שאומה שתשעים ושמונה אחוז מכלכלתה תלויה בדרכי הים מפנה את גבה לשאלת השליטה בים?"

מנחה יום העיון: ד"ר גבי סיבוני (אל"מ במיל.) ראש תוכנית צבא ואסטרטגיה  במכון.

  

 

 

ימי נעורי ובחרותי רוויים ים. בית הספר לקציני ים בעכו ותקופה ממושכת של שרות בחיל הים הנביטה הבנה למורכבות והרגישות הבינלאומית לנוכחות בים. בגיל שש עשרה הפלגתי להולנד באוניית המשא "רימון" במשלחת קדטים של בית הספר. את פנינו קיבלו נציגים רשמיים של הצי ההולנדי בנמל רוטרדם. התחושה של היותנו נציגים של ריבונות ישראלית באירופה של שנות השישים הייתה מחשמלת.

כרבע שנה לפני הגיוס לצה"ל הפלגתי כקדט באניית המשא "גלבוע" של חברת "אל-ים". האוניה נשאה "מטען כללי" אל נמלי תעלת "סינט לורנס" בקנדה והטעינה חיטה מהממגורות של נמל מונטריאול להביאה אל ממגורות "דגון" בחיפה. חברי ואני עבדנו כ"שָמָנים" (Oilmen ) בחדר מנועי הדיזל הענקיים של האניה.

אני זוכר כהיום את ההתרגשות שאחזה בנו כאשר ראינו, לאחר שני חודשי הפלגה, את רכס הר הכרמל מבצבץ ועולה מעל קו האופק הערפילי. חשתי געגוע ואהבה למשפחתי, לחברי ולארץ.

 

 

קדטים של בית הספר לקציני ים מחזור ז'

במשלחת לרוטרדם (1961)

 

 

  

 

דב קהת (מנכ"ל משרד הפנים לשעבר) סיפר על תוכנית הרחבת שטח המדינה לכיוון מערב על ידי איים מלאכותיים לאורך חופי הארץ- Land Filling) ). התוכנית מעוגנת בתקדימים מוצלחים בעולם: יפן, דובאי ועוד. בעלות של 12 מליארד דולאר ניתן ליצור אי של 4000 דונם ובו גורדי שחקים, דיור איכותי על סף הים לעשרות אלפי משפחות ובתי עסקים. התוכנית מתארת ארבעה איים כאלו במרחק של קילומטר בים מול תל אביב. במקור התבססה התוכנית על מילוי מדף הים באפר פחם מתחנות הכוח אך חשבון כמויות הראה שמילוי מאפר פחם ימשך 60 שנה, על כן יש להתבסס גם על מילוי ממקורות אחרים. איים בים מול חופי מדינת ישראל בגבולות המים הטריטוריאליים, עשויים להקל את הלחץ על התשתיות הקיימות במרכז ולאורך רצועת החוף וליצור מרחב חדש של חיים תוססים שאיננו בא על חשבונם של אחרים בארץ הצפופה שלנו.  

 

 

 

כצוערי "קורס חובלים" הפלגנו במשחתות חיל הים לאימונים במרכז הים התיכון. שתי המשחתות "אח"י יפו"  ו"אח"י אילת" היוו יחד עם "אח"י חיפה " את "שייטת אחת" של חיל הים.

האימונים כללו ירי תותחים, חילוץ פצועים, העברת חולה מאוניה לאוניה ועוד. בסיומו של שבוע ראשון נתקבלנו בסיציליה כאורחי הצי האיטלקי ועגנו בנמל קטניה. בחופשת החוף הקצרה שכרנו מכונית "פיאט 500 " ועלינו אל פסגתו המעשנת של הר הגעש "אתנה" שהיה מכוסה אותו חורף בשלג רב. בסיומו של השבוע השני היתה השייטת אורחת של הצי הצרפתי. בתחילת שנות השישים הגיעו יחסי הקרבה בין ישראל לצרפת לשיאם. נתקבלנו בנמל מרסיי בחמימות רבה, וביקרנו באוניית המערכה הצרפתית "ז'אן בארט" אשר השתתפה בהגנת חופי ישראל במהלך מלחמת סיני בשנת 1956 . "ז'אן בארט" סייעה בלכידתה של הפריגטה המצרית "איברהים אל אוואל" שנהייתה לאנית הצי "אח"י חיפה".

 

 

 

 

אריה רונה (תא"ל במיל.) הינו בוגר בית הספר לקציני ים, בית הספר הימי בצרפת וקצין ים מצטיין. את שרותו המצוין הביא אריה אל עולם הספנות האזרחית בתפקידו כמנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה.

"אין ספנות ישראלית" פוסק אריה ומסביר לשומעיו כי רק 9 אוניות, מכלל עשרות האוניות הפוקדות את נמלי הארץ, נושאות דגל ישראלי. גם באוניות אלו רוב הצוות זר ורק הקצינים ישראליים. אם תמשך מגמת העזיבה של ישראלים את צי הסוחר כנראה שבעתיד תנאי לאניה בדגל ישראל יהיה פיקוד רב חובל ישראלי. 

עם ישראל אינו רואה בים את פרנסתו. המשבר העולמי האחרון הותיר את הספנות העולמית בכלל וגם את חברות הספנות הישראליות מדממות מבחינה כלכלית. אוניות רבות ננטשו ובנייתם של אוניות חדשות הופסקה. המשמעות של כל זה- רגישות רבה של הכלכלה הישראלית למצבי חרום, בעיקר עקב הפרמיות של חברות הביטוח, אשר עלותם במצבי חירום תגרום להפסקת תנועת הספנות הזרה לארץ. במלחמת יום הכיפורים מנעה שליטתו של חיל הים במזרח הים התיכון מצב כזה, אולם בעתיד דבר זה אינו מובטח.

מדינת ישראל יכולה לשנות את המצב הזה בשני מסלולים נפרדים-

א) סבסוד הכשרתם ועלותם של צוותים ישראליים.

ב)  שינוי שיטת המיסוי הקיימת לשיטת "מס תפוסה" לפי נפח ההובלה (טונאז') של חברת הספנות.

 

 

 

 

שניים מחברי, עמי כרמי וגיל קרן, ועימם בוגר שנתון מעלינו- אריה רונה, נשלחו ללמוד בבית הספר הגבוה של הצי הצרפתי בסנט נאזר.

לקראת תום קורס החובלים נתבקשתי, כחברי לקורס החובלים, לרשום את העדפותי לשרות ביחידות חיל הים. במהלך הקורס הפלגנו כפרחי קצונה בכלי השיט השונים - משחתות, צוללות, ספינות הטורפדו, וכלי השיט של הקומנדו הימי. חוויית ההפלגה המהירה והנועזת של ספינות הטורפדו השאירה בי רושם רב. ביקשתי לשרת בפלגת ספינות הטורפדו הדרומית - במפרץ אילת. ספינות אלו היו מסוגלות להגיע למהירות של 40 קשר (כ-70 קמ"ש) במצב שיט המכונה "פלאנינג" (החלקה על פני המים).

לאחר שנת שרות בפלגה הדרומית, ושנה נוספת בפיקוד על ספינת משמר הכנרת הוצבתי בפלגה 914 , פלגת ספינות הטורפדו בבסיס חיפה. אריה רונה כבר חזר מלימודים בצרפת והיה בתפקיד סגן מפקד ספינת טורפדו. אריה  נמוך הקומה היה מדגים לנו בבדיחות הדעת את תרגילי הסדר בבית הספר הצרפתי: היה צועד זקוף והחרב המסורתית של קצין צבא צרפתי נגררת לו על הרצפה. חוש ההומור של אריה ליווה אותנו בהפלגות אימון ארוכות לכרתים ורודוס.

 

 

בספינות הטורפדו מול האי כרתים.

 

 

 

 

עו"ד יואב צוקרמן מכהן כסמנכ"ל לפיתוח ב"חברת נמלי ישראל-חנ"י".

חנ"י היא חברה ממשלתית שתפקידה לפתח את תשתית הנמלים ועורפם. תפעול הנמלים נעשה על ידי שלוש חברות אחרות העומדות בפני הפרטה- חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת.

נמל חיפה חנך את רציפי "נמל כרמל" ועתה על הפרק הרחבתו צפונה למיזם "נמל המפרץ". נמל אשדוד חנך לאחרונה את "רציפי היובל" והפך לנמל בעל היקף התנועה הגדולה ביותר של סחורות בשל קרבתו אל מרכז המדינה.

נמל אילת איבד לחלוטין את תפקידו כנמל מכולות ומשמש בעיקר אוניות גלנוע להובלת מכוניות מהמזרח הרחוק. 25% מהסחר שלך מדינת ישראל הוא עם המזרח הרחוק אולם חברות הספנות מעדיפות להעביר את אוניות המכולה דרך תעלת סואץ ולפרוק את המכולות באחד מנמלי המפתח (HUB ) בפורט סעיד, מלטה ואיטליה, ומשם להעביר את המכולות לארץ באוניות הזנה קטנות יותר

(FEEDER ).

תוכנית "השער הדרומי" של חנ"י מנסה לשנות את המציאות הזו על ידי חפירת תעלת ימית אל כיוון תמנע  ויצירת נמל מכולות פנימי מצפון לאילת. תנאי להצלחתו של נמל כזה הוא פתיחת קו רכבות אל אילת. שינוע מכולות מאילת אל נמלי הצפון עשוי להוות תחרות כלכלית לתעלת סואץ ולחזיר לנמל אילת את ההצלחה העסקית. פיתוח תיירותי לאורך התעלה ובמרחב סביבה עשוי להיות מאיץ לפיתוח העיר אילת מול האתגרים שמציבה לפניה עקבה הירדנית וטאבה המצרית.

 

 

 

 

קצין ים באילת של שנות השישים. מן המעגן הצבאי הקטן שמצפון לנמל יצאו ספינות הטורפדו לסיורי שטח ב"בריכה" של שטח המים הריבוניים, ומדי פעם לגיחה לילית לאורך מפרץ אילת. מנמל אילת נשלחו אל המזרח הרחוק מטעני אשלגן. יבוא אקזוטי של עצים מאפריקה ושקי מטענים ריחניים מהמזרח הגיעו דרך מפרץ סואץ אל נמל אילת באניות משא קטנות. המוסך של חברת "מפעלי תובלה" היה סימן ההיכר הבולט בכניסה לאילת. השק"ם ליד מלון "הים האדום" היה מקום המפגש לחיילים, נהגים ואורחים מזדמנים. בלילות נהרו אל מסעדת "עלי אש" ואל החוף של רפי נלסון.

לא עיר. "שכונת רכבת" של דירות "עמידר", מספר צריפים ממוזגי "דֶזֶרט קוּלֶר", נמל מנומנם. חום אימים.

 

 

אילת בשנות השישים : יישוב זעיר בדרום הרחוק

 

 

 

משה ארנס (שר הבטחון לשעבר) ידוע כמי שתומך בפיתוח עצמאי של יכולות אסטרטגיות. את תכונות "הליבה" של מדינת ישראל הוא כורך בקיומו של כוח ימי בעל יכולות בליסטיות. הרחבת בסיסי הכוח אל הזירה הימית מקטינה את הפגיעות במקרה מלחמה ומשפרת את ההרתעה מול אויבים נחושים. יכולות של "מכה שניה" היוו את הבסיס להרתעה יציבה בין המערב למזרח במשך כחמישה עשורים גם כאשר לכל צד היו "אמצעים גרעיניים" מרובים. יצירת יכולת כזו לישראל תנטרל את האיום הגרעיני מצד איראן ותקטין בה את המוטיבציה להמשיך ולפתחו.

 

 

 

 

פרויקט "לביא" היה בבת עינו של משה ארנס. חזון מטוס קרב ייחודי לצרכי מדינת ישראל, מיוצר ומצוייד במערכות לחימה ישראליות, עלומות בביצועיהם.

עסקתי בפיתוח מערכות לחימה בחיל הים והבנתי את מניעיו של משה ארנס. עם זאת חששתי מהמשמעויות הכספיות , מהשעבוד של כספי המו"פ הביטחוני לפרויקט יחיד ותובעני מבחינה כלכלית.

גישתו העקרונית של ארנס לפיתוח עצמי מקובלת עלי אולם לא נופלת מכך חשיבות החוסן החברתי . תפישה כלכלית שמחלקת את משאבי המדינה באופן מאוזן  לחינוך, בריאות , בטחון סוציאלי ובטחון לאומי היא גישה שנראית לי אחראית ומפוקחת. יצחק רבין קטע את פרויקט ה"לביא" והכריע לכיוון רכש מטוסי קרב אמריקאים.

 

 

 

 

תת-אלוף ירון לוי מכהן בתפקיד ראש מספן מודיעין בחיל הים. בתפקידו זה הוא גם יועץ ראש אמ"ן לכל נושאי המודיעין הימי. המודיעין הימי עוסק בכוונות, תשתיות, מבצעים וחשיפה (מה חושבים עלינו).

המודיעין מתקיים במישורי המחקר, המישור הטכני, ובמידע הספנות העולמי.

ירון הדגים את תפקידה המרכזי של איראן בבניית תשתיות טרור מדינתיות ומדינתיות למחצה (חיזבאללה, חמאס) ואת ה"פרוליפיקציה" (החדרה) של אמצעים מתקדמים אל ארגוני הטרור. כדוגמא: באוניות שנעצרו בדרכם מאיראן אל יעדי ארגוני הטרור נמצאו מערכות טילים מתקדמים שמאיימים על רוב שטח המדינה  ומסכנים את התנועה הימית בטווחים גדולים מחופי הארץ.

שליטת חיל הים באגן המזרחי של הים התיכון מאפשרת להקטין את האיום הזה ומהווה בלם מול מאמציה התוקפניים של איראן.

 

 

 

 

פיתוח הכוח הימי קשור בחבלי עבותות אל המודיעין הימי.

מאמץ רב הושקע בפענוח סודות טיל ה"סטיקס" הסובייטי, האיום העיקרי בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. כנראה שהצלחנו לא רע. אך לא רק פרטים טכניים. גם שיטות הפעלה, תורת לחימה, מוראל ואמון בפיקוד ובכלים, ומעל הכול- אומץ ונחישות, הם שעושים את האויב קשה יותר בהתמודדות מולו.

כחודש לאחר מלחמת ששת הימים הכין כוח ימי של חיל הים מארב לכוח ימי מצרי אשר נהג להגיע מכיוון הים ולירות על כוחותינו בחוף סיני. הכוח שלנו כלל את המשחתת אח"י אילת בפיקודו של סא"ל יצחק שושן ושתי ספינות טורפדו בפיקודו של רס"ן אלי רהב. ואכן, בליל 11 יולי 1967 גילה הכוח שלנו שתי ספינות תותחים שיצאו מנמל פורט סעיד ונעו מזרחה לכיוון חוף סיני.

המלכודת הימית נפרשה כאשר שתי הטרפדות צמודות בהסתר אל קו החוף ואילו המשחתת סוגרת מצפון לדרום. כשננעלו מלתעות המלכודת ומפקדי הספינות המצריות הבינו את מצבם הם נלחמו בעוז ובאומץ רב . הם לא נרתעו, ירו אש עזה אל המשחתת וגרמו לפציעתם של שמונה אנשי צוות אח"י אילת. התפתח קרב יריות תותחים מטווחים קרובים, וכשראו המפקדים המצריים את ספינות הטורפדו הם כוונו את חרטומי ספינותיהם הסתערו לכיוון הטרפדות בנסיון להתנגש בהם. ההחטאה היתה אך כחוט השערה.

הקרב הסתיים בהטבעתם של שתי ספינות התותחים המצריות, אולם למדנו בקרב זה להעריך את עוז הרוח של קציני חיל הים המצרי.

כחודשיים לאחר קרב זה הוטבעה המשחתת אח"י אילת מטיל "סטיקס" שנורה מנמל פורט סעיד.

 

 

 

 

גדעון רז (תא"ל במיל.) מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות עמידתו בראש הצוות אשר חקר ומצא את הצוללת האבודה "דקר". גדעון אדם נעים הליכות, רך דיבור, מפקד ומנהיג ימי ואיש מקצוע מעולה בתחום הלוחמה התת-מימית. ד"ר גבי סיבוני ציין את השפעתו של גדעון עליו כאחד הגורמים שהביאו לייזום יום העיון.  

משנתו של גדעון ערוכה ובהירה: כוח צוללות משמעותי יעניק למדינת ישראל מימד הרתעתי חדש ומשמעותי נוכח הסיכון הגרעיני מצד איראן, והפגיעות המלאה של שטח המדינה בטילי אויב.

הים התיכון הינו ים אידיאלי ללוחמה תת-ימית עקב המבנה השכבתי של מימיו. גילוי צוללות דורש ידע ויכולות שהן מעבר ליכולתיהם של ארגוני טרור ואפילו של מדינות ערב השכנות. מאידך, לצוללות מדגם "דולפין" שבידי חיל הים ואחיותיהם הנמצאות בבנייה, קיימות יכולות גילוי ושליטה בשטחי ים נרחבים.

טכנולוגית AIP בצוללות "דולפין משופר" יאפשר חמיקות ברמה של צוללות גרעיניות וטכנולוגיות תקשורת מתקדמות מאפשרות שילוב מלא של הצוללות במערך המידע הטקטי והאסטרטגי.

גדעון תומך ללא סייג בהעדפת הכוח התת-מימי בתוכניות הפיתוח של הזרוע הימית.

 

 

 

 

גדעון רז הינו בוגר אחד המחזורים הראשונים של בית הספר לקציני ים בעכו. חיל הים הוא חיל קטן. קציני החיל מכירים זה את זה מסגן משנה ועד אלוף. על אף הבדלי הגיל והבכירות הכרתי את גדעון כאדם מרשים בעמדותיו העצמאיות, מפקד המשפיע על סביבתו. בזמן המאבק המקצועי בעניין בניין הכוח הימי בשנות השמונים הוא הוביל דעה שונה מעמדתו של מפקד החיל באותה תקופה .

את כאבו האישי באובדן חבריו באסון הצוללת "דקר" תיעל גדעון רז לתהליך מסודר של בחינה דקדקנית ומפוקחת אשר הובילה בסופו של יום לגילוי הצוללת עמוק בלב ים.

 

 

 

 

עמוס ירון (אלוף במיל. ומנכ"ל משרד הבטחון לשעבר) סיפר על התנסותו ב"מלחמת לבנון הראשונה" שבה סיפק חיל הים תגבור כוחות מן הים ואפשר את המהלך של כיבוש בירות וסילוק פת"ח מלבנון.

עמוס מאשר את תקפותו של הכוח הימי כמסייע  ללוחמה היבשתית.

הנחתת הכוחות היבשתיים מן הים ב"מלחמת לבנון הראשונה" לא הטילה עומס על צבא היבשה בהיותה פשוטה במהות- הכוח עלה על נחתות וירד מהן וללא צרכים נוספים הצטרף מייד ללחימה היבשתית. שיתוף הפעולה בין המפקדים הימיים ובין מפקדי הכוחות היבשתיים היה מוצלח מאד ואפשר את התגבור הרציף של הכוחות המתקדמים צפונה.

 

 

 

 

בתחילת יוני שנת 1982 עמדתי לפני סיום שרות הקבע בצה"ל. על אף זאת לא חל שינוי בסדר התורנויות שלי ב"בור" (מרכז המבצעים) של חיל הים. הפגזות הקטיושות על ישובי הצפון ונסיונות חדירה של מחבלים מכיוון הים העמידו את התורנויות במתח בלתי פוסק. באחד מאותם תורנויות שמעתי לראשונה דיווח על כניסת כוחות צה"ל אל תוך שטח לבנון. הכרזתו של ראש הממשלה מנחם בגין כי המהלך הצבאי נועד לסלק את איום הקטיושות בטווח של ארבעים קילומטר מגבולות הארץ התקבל בציבור בהבנה והסכמה מלאה.

כיצד התגלגלו הדברים לכלל החלטה להמשיך אל מעבר לאותם ארבעים קילומטרים ולכבוש את ביירות? זו כנראה תעלומה עד היום. שנה לאחר מכן פרש מנחם בגין מכהונתו בהודעה "אינני יכול יותר..." הודעה שגם משמעותה חידתית עד היום.

 

 

 

 

דוד (דודו) בן בעש"ט (אלוף במיל. מפקד חיל הים לשעבר) הציג את גישתו הכוללת ל"נוכחות בים"-Sea In Being . דודו תמה על אדישותו של הציבור במדינת ישראל אל הים והתעלמות מהיות ישראל מדינה שוכנת לחוף ימים. תשומת הלב מתעוררת לפרקים בשל ארוע  ימי כזה או אחר אך אין תוכנית של חינוך ימי מהותי שמכוון לתודעה של כל אזרחי המדינה בכלל והנוער בפרט.

דודו תיאר את הישגי הסגר הימי על לבנון ב"מלחמת לבנון השניה". "סגר ימי" הוא כלי מדיני שנוטים בארץ להמעיט מחשיבותו אך היתה לו השפעה ניכרת על ההסכמים של סיום המלחמה ההיא.

דודו סקר את מרכיבי העוצמה הימית: כלי שטח ואויר, צוללות, קומנדו ימי ומערך הגילוי החופי. לדבריו קיים מענה מספק בתחום הגילוי והבקרה החופית. קיים צורך בכלי שטח חדש בגודל קורבטה אשר ישא אמצעים בליסטיים וינוע במהירות מזירה לזירה.

בזמן שלום יש חשיבות לבריתות אזוריות והופעת כלי שיט בנמלים ידידותיים מסמלת עוצמה ריבונית.

דודו תיאר את המסלולים הקיימים לחינוך ימי- ביה"ס למדעי הים באוניברסיטת חיפה, ביה"ס למדעי הים במכללת רופין, ובתי הספר הימיים בעכו במכמורת ובאשדוד.

לדברי דודו בן בעש"ט יש צורך ביצירת פורום חברתי להנחלת תודעה ימית בציבור.

בסיום דבריו הדגיש את מחויבותו לפעול במסגרת פורום כזה לכשיקום.

 

 

 

 

דודו בן בעש"ט סיים את בית הספר לקציני ים חמש שנים אחרי והיה מפקד אחת מספינות הטילים בעת פרישתי מחיל הים. ברוב תקופת שרותו של דודו כקצין זוטר שרתתי אני בתפקידי המטה הטכני והכרותינו היתה שטחית. רובה של עבודת המטה הטכני נעשה במישורים המקצועיים שבין היחידות המבצעיות וגורמי המטה.

שנים רבות חלפו מאז פרישתי מחיל הים והעניין שלי בנעשה בו היה קלוש. "מלחמת לבנון השנייה" והפגיעה בספינה "חנית" מול חופי לבנון החזירה בי התעניינות לנעשה בחיל הים.

"אח"י חנית" היא ספינת טילים מדגם "סער 5" .

אחת עשרה שנים חלפו מאז עד למועד הגעתה של ספינת סער 5  הראשונה, ועוד כשלוש שנים עד להצטרפותה של אח"י חנית לכוח הימי.  11 שנים אחרי כן נפגעה אח"י חנית מטיל אויב שנורה מחוף לבנון בידי ארגון "חיזבאללה". האירוע הזה הכה בי כהלם. "איך יתכן הדבר?". השמועות לגבי ממצאי התחקירים הטרידו אותי מאד. נוצר הרושם שמערכות הספינה היו מסוגלות להתמודד עם האיום אילו היו מופעלות כהלכה, אולם כשל אנושי מנע זאת. הייתכן שמרוב התעמקות בצדדים הטכנולוגיים שכחנו לטפח את רוח הלחימה?, הזנחנו את החינוך לקפדנות הנדרשת בים?, האם חל פיחות ברמתם האישית של  קציני הים? .

המפקד הנושא באחריות אישית לכל הנעשה בכוח הימי הוא מפקד חיל הים. היתה זו התורנות של אלוף דודו בן בעש"ט.

המיקוד של דודו לנושא החינוך הימי נשמע במסר שהוא העביר אלינו ביום העיון- "עם ישראל מפנה את גבו לים".

השינוי יכול לבוא ממערכת חינוך כללית אשר מגיל הגן תכלול נושאים הקשורים להיותה של מדינת ישראל "מדינה שוכנת לחוף ימים". רוצים או לא - העובדה אינה משתנה: עתיד מדינת ישראל קשור ליכולתה לשלוט בים שלה. טיב היכולת תלוי בראשונה ברמת האנשים שיהיו בים.

 

אני מזדהה עם קריאתו של אלוף דוד בן בעש"ט:

"חנוך את הנוער אל הים".


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist