דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | קיץ במרכז ההנצחה | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםאירועים בקורות הזמן > אגדה ומציאות
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
רכבת העמק החדשה
הקטר עולה על הפסים
תימן בבית שערים
תחנות בעקבות טריסטראם
אגדה ומציאות
טריסטראם בטבעון
הקונגרס על כביש 77
פורום 77.6 במאבק הציבורי
מנהרה - או שיהיה רע!
"חוט השני"
דרוזים בקרית-עמל
ייסוד בית הספר בקרית-עמל
הקדטית הראשונה (כמעט) של בית הספר הימי
להתבגר בשנות השישים
"בין איראן לטבעון"
"סליק"
נוער "ימין אורד" בקרית-טבעון
מה בין עזה לקרית טבעון?
שמות ועוד ...
קרקע ומיפוי - קוסקוס טבעון
ציונות, חברה ואקולוגיה באדריכלות מקומית
רכבת העמק - עבר ועתיד
גבורתו של נהג אוטובוס
"פינת השומרים"
"גבעת הבריכות" ופרשי המלך
משחקי ילדים מן העבר
מקומות וזכרונות
חוות שטוק - "נווה יער"
טופונומיה: הזכות לתת שם למקום
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
שיח'-אבריק, הכד ומעיין המרפא - אגדה ומציאות

כתב וצילם: יגאל אורן

 

 

את אגדת השיח', הכד והמעיין אני מספר במסגרת ההדרכות שאני מדריך בגן הלאומי "בית שערים".

והרי האגדה כפי שמופיעה באתר "גן הלאומי בית שערים":

 

במרחק מה מהפסל נמצא קבר שיח' אבריק . זהו מבנה אבן עתיק, דו כיפתי וחד קומתי. לסיפור שמאחורי אותו אבריק, ישנן כמה גרסאות. הגרסא המפורסמת ביותר מבוססת על המסורת הערבית ולפיה שיח' הוא כהן דת וזקן העדה ואבריק הוא כד. האגדה מספרת על פועל שהיה ירא אלוהים והיה מקפיד וחרד לגבי מספר מועדי התפילה - חמש פעמים ביממה. עפ"י מנהג מאמינים המוסלמים, על הפועל לרחוץ ידיו ורגליו לפני כל תפילה ולכן כד המים (האבריק) היה תמיד איתו. יום אחד ירד מעבידו, האפנדי, בעל האדמה אל שדהו ומצא את עבדו מאריך בתפילה. כעס עליו כי מבטל הוא את זמנו ואינו עובד כמצופה, נטל ממנו את כד המים וניפצו אל הקרקע.
בהגיע שעת התפילה והעובד המאמין בא להיטהר - מצא הכד שבור, הצטער על כך, הרים את מטהו, היכה באדמה וקרא בקול: "בגזרת אללה". והנה החלו המים השפוכים מבעבעים ועולים וזורמים, וכך רחץ המאמין ידיו ורגליו, התפלל ופנה לעבודת יומו. לאחר מספר ימים חלה האדון, עצמותיו כאבו ודאבו ולא היה לו מרפא. כל זקני הכפר וסביבתו, המלחשים ובעלי הקמיעות לא עזרו. הביאו את הדרוויש אל האדון, שאל אותו הדרוויש הקדוש, "מה עשית"? סיפר האפנדי על מעשיו כל יום ביומו, וגם את מעשה שכירו והכד לא הסתיר. אמר הדרוויש: "יד ה' הייתה בך. צא ולא אל המאמין ופייס אותו". הלך האדון אל עבדו, וזה אמר לו: "במקום החטא - שם המחילה". יצאו אל השדה והנה המקום כולו בוץ ורפש, המים מבעבעים עדיין וזורמים. פילס לו האדון בידו מוצא למים, פשט בגדיו וקרב אל מקור המים, במקום בו נופץ הכד. כרע ברך, השתחווה והתפלש בבוץ עד הערב. התפלל ורחץ גופו בנחל הסמוך אשר מקומו במעיין יצחקייה ושב לביתו בריא ושלם.
סיפור המעשה הלך והתפרסם באזור כולו והבריות באו מקרוב ומרחוק מכל קצוות הארץ - אנשים רבים אשר עצמותיהם דוויות וביקשו להן מרפא ומזור בתוך הבוץ המופלא, וכל אחד בבואו הביא תרומתו לאיש הקדוש. כאשר נאסף העבד המאמין אל אבותיו, קבר אותו אדונו והקים לכבודו מבנה קבר נאה על ראש הגבעה. זהו קברו של שיח' אבריק עד עצם היום הזה.
המקום בו נופץ הכד ובו נוצרה ביצת המרפא נקרא בעבר בפי המקומיים "מטבעה" ועם השנים ובגבור השימוש במימי הסביבה על ידי חברת המים מקורות - יבשה הביצה והיו הבאים להירפא עוברים דרך מעיין יצחקייה, שואבים מים אל הפחים ונושאים אותם על גבי החמור אל הביצה, לשים את הבוץ במים, למשוח את גופם בבוץ ולשטוף אחר כך בשרם - המים שהיו בביצה הספיקו רק לייצר בוץ ולא לרחיצה.

 

האגדה קושרת את מעשה הנס בשלשה אתרים : אתר מעיין המרפא שפרץ במקום שבו ניפץ האפנדי את הכד, "מעיין יצחקיה" שבו רחץ האפנדי ונטהר ומבנה הקבר שבו נטמן הדרוויש הקדוש.

שני האתרים האחרונים ידועים ומוכרים:

מעיין יצחקיה הוא "עין אל-איסחק", הקרוי כיום במפות ישראל בשם "עין יודן", על שום הכתובת שנמצאה על בסיס עמוד ב"תל יצחקי" הסמוך למעיין ובה רשום "יודן בר צרדה". בחפירות נמצאה במקום בריכת מים שהיתה חלק ממערכת אספקת המים ליישוב שהיה ב"תל יצחקי".

 

 

 

מתקן השאיבה של מעיין יודן למרגלות תל-יצחקי

ברקע גבעות שיח אבריק

                                                                                                                                                           

 

אתר הקבר הקדוש מוכר כמעט לכל אדם בישראל- זהו המבנה הדו כיפתי שנמצא על גבעת שיח'-אבריק ונתן את שמו לכפר ולגבעות הסמוכות. השיר "אדמה אדמתי" במילותיו של אלכסנדר פן ולחנו של מרדכי זעירא  מתנגן-  "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי, על גבעות שיח' אבריק וחרטיה" ומתכוון בכך אל אלכסנדר זייד שפסלו מוצב ממערב לקבר הקדוש.

 

 

 

הוואלי של שיך-אבריק - מבט ממעיין המרפא

 

 

 

ומהו האתר הראשון מהשלושה?- היכן הוא מעיין הפלא שנבע בשבירת הכד, האבריק? , היכן ביצת המרפא שכונתה "מטבע'ה" והיו באים מכל הסביבה להירפא בה ?

 

את החידה הזו בקשתי לפתור.

הנחת המוצא שלי הייתה שמקום מעיין המרפא וביצתו צריכה להיות בקרבה פיזית אל הקבר הקדוש. מקומו צריך להיות  במרחק לא רב מ"עין יודן" מפני שאנשים עוטי בוץ המרפא לא ינדדו מרחק רב אל מקור המים לטהרה.

אטלס מפות ישראל בקנ"מ 1:100,000 של "המרכז למיפוי ישראל" משנת 1997 (בעריכת ברוך שראל) סיפק את הרמז הראשון- כשש מאות מטר במורד גבעת שיח'-אבריק לכיוון דרום-מזרח נמצא במפה סימון באר מים בשדות מושב "שדה יעקב". אין שם לבאר זו. גם תצפית מן הכביש הסמוך אינה מגלה סימן למשאבה או מתקן של באר. זה מוזר, מפני שבאותה מפה מסומן סימן זהה- מעגל כחול ובמרכזו נקודה קטנה, ליד "תל יצחקי" וברור שזהו סימנו של "עין יודן"-מקור מים שופע המספק בין חמש מאות לשבע מאות אלף מטרים מעוקבים של מים בשנה למושב "שדה יעקב".

 

 

 

משאבת עין יודן - מים לשדה יעקוב

 

 

 

ובכלל- נביעות המים בחלק המערבי של עמק יזרעאל הן ענין מורכב וחמקמק למדי. מומחה המים עמוס ירדני סיפר לי שמבנה שכבות הקרקע באזור אינו מאפשר היווצרות מעיינות שכבה קלסיים הפורצים בין שכבה עליונה של גיר קשה וסדוק לבין שכבת חרסית דקת גרגר האטומה למים. באזורנו הקרקע היא גיר קרטוני רך עם פרצי בזלת שבורה והחרסית נמצאת בעומק רב. על כן מיקום המעיינות הינו תוצאה מקרית ומקומית של זרימה שכבתית תת-קרקעית במורד גבעות הגיר הקרטוני רווי מים מגשמי החורף הקודם, והתנקזויות מקומיות במקום שפרצי בזלת מוליכים את המים במהירות רבה יותר אל פני הקרקע.

באזור המצומצם שבין קיבוץ "אלונים" למושב "שדה יעקב" יש שבעה נביעות מים  קטנות ממין זה. (לא כולל את "עין יודן" השופע          ).

אך מי מהם הוא אותו מעיין מרפא שבאגדה ?

את התשובה סיפקה לי "מפת הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל" משנת 1872 - המפה הראשונה של ארץ ישראל שנעשתה בכלים קרטוגרפיים מקובלים. (עותק צפון הארץ ע"י מחלקת המדידות הדפסה שנת 1964 ב"אטלס ישראל"). בין "שיח'-אבריק" לבין "אל-יסחקייה" מופיע במפה זו סימן מעיין ושמו "עיון אל-עאפי".

היה רגע של התגלות !

"אל-עאפי" בערבית פרושה "המרפא". המעיין המרפא !.

כעת לא נותר אלא למצא  את המקום עצמו. עברתי למפה מנדטורית "Nahalal  " בקנ"מ 1:20,000 ושם מצאתי סימן באר (W) ושמה  Ein el Afi " " והיא בערוץ שבין גבעת שיח' אבריק לבין השלוחה הגבעית של שדה יעקב. ( נ.צ. מקורב: 233.8 ; 163.0 במפה מנדטורית א"י ישן).

ובכן- מבחינה לוגית וסמנטית יש לי זיהוי . ומה בשטח ?

יצאתי אל שדות מושב "שדה יעקב".

במקום המיועד, בערוץ למרגלות הקבר הקדוש ובמרחק של כשש מאות מטר ממנו קיימת נביעה בוצית המזינה צמחי סוף וקנה לרוב. ממקום הנביעה ועד למרחק של כמאה מטרים צומחת צמחיה ביצתית מובהקת. ליד המקום - מבנה בטון עגול ונמוך עם פתח כניסה עליון. המרחק מן הנביעה ל"מעיין יודן" השופע-כאלף וחמש מאות מטר.

 

 

 

צמחיית סוף וקנה בביצת עין המרפא

 

 

 

ומי האנשים שבאו להרפא ב"מטבע'ה" הזו?

הכומר האנגלי הנרי בייקר טריסטראם שרכב באזור בשנת 1863 בדרכו מן ה"מוחרקה" לנצרת מספר כי העמק הגדול ריק מיישובים ואילו בשוליו עבר ליד הכפר "המנוול" טבעון, ולידו בהמשך עצר בכפר נוסף. החוקר הצרפתי ויקטור גרן שביקר באזור בערך באותה תקופה מתאר את הכפר "שיח'-אבריק" עם כשלוש מאות וחמישים תושבים, ושמו על שם קדוש מוסלמי שנבנה לכבודו "וואלי"- קבר שיח' שתפס כנראה את מקומה של כנסיה נוצרית.

גרן מתאר את הכפרים "טבעון" עם כמאתיים תושב, את "קוצקוץ" (קיבוץ אלונים כיום) גם היא עם אוכלוסייה של כמאתיים תושבים, "אום אל עמד" (אלוני אבא של היום) עם מספר בקתות, ולבסוף הכפר ג'דה (רמת ישי דהיום) עם כשלוש מאות וחמישים תושבים "הדרים בבקתות עלובות". בנוסף שוטטו באזור בדואים ממספר שבטים קטנים: זביידאת, סעדייה, חילף וכעבייה.

סך כל האוכלוסיה באזור מנתה לפי חשבונו כאלף נפש, לעומת למעלה משלושים אלף תושבים כיום.

התמונה המצטיירת היא של מעיין ביצתי קטן, אליו מגיעים מספר פלחים על חמורים או בדואים מזדמנים על סוסיהם. הם טובלים ומתפלשים בבוץ החמים שבערוץ הרטוב של "עיון אל-עאפי". לאחר מכן עולים על חמוריהם ונעים אל בריכת המים השופעת של "עין יסחאק", רוחצים בבריכה ומתייבשים למרגלות התל הקטן. לאחר שהתייבשו הם לובשים את בגדי הלובן הנקיים שהביאו עימם, ורוכבים במעלה הגבעה אל ה"וואלי" של שיח'-אבריק , מתפללים לבריאותם ומשאירים מנחת כסף במקום המיועד. וראיתי באינטרנט סיפורי אנשים המספרים שמצאו מטבעות כסף טורקיים ליד הקבר הקדוש.


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist