דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים לסדרות |
דף הבית > הארכיון ההיסטוריגלריה "תמונוטבעון"קריה בצל אלונים > אברהם (בומי) ויזל
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
קריה בצל אלונים
אברהם (בומי) ויזל
ציוני דרך בחייו
ציורים ורישומים
תעודות הוקרה
משה כצנלסון
אלחנן ברכיהו (ברוכוב)
יורם שניידר
עמיחי בן-דרור
הרב יהודה אריה זילברשטיין
דוד צור
יצחק קלנברג
ורנר נוימן
קארל רוזנטאל
ד"ר אנזלם פרנק
שלמה בתר
שלום ודבורה חרמון
טבעון
קרית עמל
אלרואי
קרית חרושת
תמונות מן העבר
אברהם (בומי) ויזל
 עורכת הגלריה:  שפרה לשם, רכזת הארכיון ההיסטורי של קרית-טבעון  

 

 

 

אברהם (בומי) ויזל - קיצור תולדות חייו

 

 

להגדלה הקישו על גבי התמונה

 

 

אברהם (בומי) ויזל נולד ב- 11.10.1928 בעיירה חוסט, שבחבל הקרפטים של צ'כיה, ילד שני למשפחה בת ארבעה ילדים. אביו היה סוחר מצליח בעיירתו. ברחוב הראשי הייתה לו חנות ומחסן לצידה בה מכר מוצרים מיד שנייה ופרסות סוסים והפרנסה הייתה מצויה בכבוד. כמו שאר הילדים למד בומי  ב"חדר" ובתלמוד תורה" אבל, גם ספג רעיונות ציוניים מהקולות שבקעו מקן תנועת בית"ר ששכנה בחצר ביתם. לצד לימודי הקודש, רכש השכלה כללית בבית הספר העממי הרוסי של העיירה.

 

עם השתלטות הנאצים על פולין ועל צ'כיה הטילו הגבלות על חיי היהודים ורכושם הוחרם. עד מהרה גורשה המשפחה מביתה והוכנסה לגטו שהוקם בקצה העיר. שם שהו כחודשיים בתנאי הסגר ובצפיפות רבה. אספקת המזון הייתה דלה וכל בוקר יצאו הגברים לעבודה כפייה מחוץ לעיר.

 

בשבת, ה- 25 במאי 1944, הועלו על קרונות משא דחוסים ואחרי כמה ימי נסיעה קשים עצרה הרכבת במחנה  "אושוויץ". מיד החל תהליך המיון והסלקציה שערכו הנאצים, ובומי בן ה-15 ואביו הופרדו משאר בני המשפחה. הייתה זו הפעם האחרונה שראה את אמו, אחיו ואחותו שנשלחו לכבשנים, את אחותו רבקה מצא שנים רבות לאחר המלחמה.

 

בומי ואביו נשלחו ל"בונה" - אחד מחנות העבודה סביב אושוויץ והועבדו בפרך. כעבור 9 חודשים, עם כניסת הצבא האדום לפולין, ב-18 בינואר 1945 הובלו אסירי המחנות ב"צעדת המוות" לעבר מחנה בוכנוואלד. אביו לא שרד את ה"צעדה". באפריל 1945 שוחרר מחנה בוכנוואלד על ידי האמריקאים.

 

בן 16 וחצי, רעב, חלש ובודד לנפשו, יצא למסע חיפוש של בני משפחתו והגיע אל ביתו בעיירת הולדתו. משלא מצא זכר לבני משפחתו מהר לברוח ואחרי תלאות רבות הגיע לפראג. שם הצטרף בומי לתנועת הנוער "דרור הבונים" בפראג ובעזרת שליחים מארץ ישראל גנבו את הגבול לתחנת מעבר לארץ שהוקמה במנזר הולצהויזן ליד מינכן בגרמניה. שם קיבל חינוך והכשרה, ע"י שליחי ההגנה ונטל חלק בפעולות למען העלייה לארץ. עד היום שמורים בביתו חלק מנאומיו ביידיש.

    

לאחר מספר חודשים נמצא בומי הצעיר, על משאית אמריקאית של שליחי הפלמ"ח, שאספה בני נוער ופרטיזנים והעבירה אותם באופן בלתי-ליגאלי אל לה-סיוטה שליד העיר מרסיי. בנמל קבלו אותם אנשי פלי"ם וב-29.7.1946 העלו אותם על ספינת עץ קטנה ורעועה, ספינת המעפילים "יגור" בדרכם לארץ.  בהתקרבם לנמל חיפה נתפסה האונייה על ידי הבריטים והכניעוה תוך שימוש בגז עצבים. משם, ב-13 באוגוסט תוך כדי מאבק נשלחו נוסעיה על גבי ה"אמפייר" - ספינה בריטית, למחנות המעצר בקפריסין. החיים במקום לא היו קלים, הם התגוררו בצריפים במחנה מוקף בגדרות תיל, ללא חשמל ומים זורמים, אך מלאי תקווה לעתיד טוב יותר בארץ.

 

במחנה בקפריסין פעל למען אנשי המחנה ושימש כמדריך לקבוצת ילדים יתומים מיוון. כדי לשמח את הסובבים העלה שתי הצגות ביידיש: "חנה סנש" ו"האשמה היא בנו", השמורים בביתו עד היום. בקפריסין הצטרף באופן רשמי ל"הגנה". לימים בדצמבר 2002 - ינואר 2003, הוצגה במרכז ההנצחה בקרית טבעון, התערוכה "גשר בים - הפל"ים בהעפלה",  ביזמתו ובתמיכת חבריו ממועדון "רוטרי".

 

 רק בדצמבר 1946 מצליח בומי לעלות לארץ ישראל כשבידו סרטיפיקט שהוקצו במסגרת המכסות לעליית הנוער, התגורר בבית דודתו בתל אביב והתפרנס מעבודתו כשוליה בנגריה. עם פרוץ מלחמת העצמאות ארצה התגייס לשורות ה"הגנה" ואחר כך לצה"ל ושירת כחבלן בגדוד 53 של "גבעתי". את שירותו הצבאי סיים בדרגת סמל בשלישות, אמנם הוצע לו לחתום של שירות קבע, אך הוא בחר בחיים אזרחיים. יחד עם ידיד הקים נגריה קטנה בבת ים והתגורר בצריף רעוע עם חבריו.

 

את רחל אשתו הכיר בשנת 1949 כשביקרה עם אימה אצל אחת מידידותיה שנהגה להשכיר חדרים בביתה לנערים ניצולי שואה וב- 18.8.1952 הם נישאו. במשך תקופה מסוימת הם התגוררו בבית הישן של רחל ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. במשך הזמן רכשו דירה בבת ים, קרוב יותר למקום עבודתו. סמוך לחנות הרהיטים שלו הייתה סוכנות "אתא" להלבשה. הוא גייס כספים ורכש זיכיון מהחברה להפעלת החנות בסניף של אתא בבת ים. לימים, העתיק את החנות למרכז המסחרי של העיר בפינת הרחובות רוטשילד-בלפור, הצליח בעסקיו ואף זכה ב- 1969 לתעודת "החנות המצטיינת בבת ים". כשרווח להם רכשו להם בית גדול ומפואר שהפך למרכז של פעילות ציבורית התנדבותית: ארגון "רוטרי", האגודה למלחמה בסרטן, הועד למען החייל ועוד, ועוד.

 

לזוג נולדו שלוש בנות: חיה, יונית ואפרת ועם השנים התברכו בנכדים.

 

משנת 1986 מתגוררת משפחת ויזל בבית שבנו להם בקרית טבעון ובומי המשיך בפועלו כמימים ימימה, בהתנדבות, בציור, ובעט סופרים.

 

מבחר ציוריו הועלו לאתר של מרכז ההנצחה במדור ארכיון.

 

אברהם (בומי) ויזל נפטר ביום שבת, ט' באייר תש"ע - 22.5.2010 - יהי זכרו ברוך!

 

 

 

אברהם (בומי) ויזל ז"ל

 

 

 

 

 

לכניסה לגלריות הקישו על גבי התמונות

  

 

 

 

ציוני דרך בחייו

 

 

 

 

 

 

תעודות הוקרה

 

  

 

 

 

 

ציורים ורישומים


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist