דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תשע"ט | לוח אירועים | קטלוג וספריה | שבוע הספר תשע"ט | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > גלריהתערוכות בקומה העליונה > "בא והולך" אביחי ניצן
גלריה
אודות הגלריה
עכשיו בגלריה
תערוכות בקומה העליונה
"בא והולך" אביחי ניצן
"בדרך מאיזמיר"
"במילים אחרות" הלל לוטקין
"גדיד"
"געגוע"
"דמויות"
"השקפת עולם"
"טבעון בעיניים שלי" 2017
"טבעון בצבעי מים"
"כמו שאני רואה" - רותי ארז
"מגוון האריגה"
"מרוקו שלי" - תמר מגדל
"מרקמים" - חנה שפרלינג
"עונת הרחצה" יעל לנדאו
"עקבות בזמן" עדה טרקל
"צבעי הזמן" - אבי קשת
"ציפור הנפש"
"צלחות געגוע"
"רישומי ברזל" אנדרי עדי קסלר
"שורשים וכנפיים"
Made in Berlin
בין הזיוף לאמת - שרה ריי
גלוי ונעלם
דיטה יעקובוביץ
זאב לבינגר
לא תרצח
ליליאן ויסברגר
סדרות - צילה גולדשטיין
עולם שנעלם
צבעים של תקוה
צורה - דימוי - משמעות
שירה אודסר
שכרון צבעים
תערוכת ציור אמנון גרדי
רויטל כצנלסון
קולאז' - צביה דסה
אסף סולומון
"ספארי מקומי"
ויש ביננו בית - שחר קובץ
צבעים נוגעים במים
ציור ופיסול בברזל
לימור מזוז - ציורים
קרני הוכשטטר - פשוט
שמואל הכט
נעמי זך
יפה שמר
גילית לוין רונן
"מהגג" - עפרה קנה
"על כנפי החומר" - הסדנה בהנחיית יוקי צוק
תערוכת סטודיו נורית דרייזין
"במרחק לחישה" - רות שצמן
"פי 9" - תערוכת הדפסים
"קלוז-אפ : נוף" : אלינור רותם
"קם ולא נשלם ..." - 25 שנה למרכז ההנצחה
"התמזגויות"
"סיב ושיח"
"אנחנו וחיות אחרות" - סטודיו נורית דרייזין
"נופי התנ"ך" - ברכה אביגד
"באותה הרוח"
"קצת מכל דבר" - סשה פרטקה
"סובב" : רותי איל אילן
"בדרכי" : אגנס (אגי) פריד
"בית שני" : מיצירות עובדי ומתנדבי מרכז ההנצחה
"חשיפה ראשונה" - תערוכת צילום
תערוכת ציור - עירית אור ארז
תערוכת ציור - לאה עתיר
תרצה ולנטיין - גדרות תחרה
מיכל סדן : גן התענוגות
שחיטה כשרה
"שיגרה" - רונית שלח
סרנדה למוכרת מזון
אמנות האריגה והטקסטיל
סיורי אמנות
תערוכות במגדל המים
תערוכות תלמידים
ארכיון תערוכות וקטלוגים
פעילויות בגלריה
מפגשים וימי עיון


בסיוע משרד התרבות והספורט
"בא והולך" תערוכת צילום אביחי ניצן

 

 

בא והולך / אביחי ניצן

 

יליד 1970, חי ויוצר בקרית טבעון. צלם עיתונות בעברו, זו תערוכתו הראשונה.

שמה של תערוכת הצילומים שלפנינו יכול היה לתאר את מהלכו של כל צלם באשר הוא, המסתובב עם המצלמה על כתפו, מצלם וממשיך לדרכו. זה יכול היה להיות מעין כותרת גנרית כזו, חצי סתמית, לכל תערוכת צילום בכל מקום וזמן. אולם לא כך הוא.

 

עבור אביחי ניצן צירוף המילים היומיומי "בא והולך" מגלם את ייחודיותו כאדם וכצלם - הן מבחינת תפישת העולם האמנותית והן מבחינת התוצר המוגמר המוצג כאן בתערוכה. עבור מי שהיה צלם עיתונות ורכש את ניסיונו ככזה שצריך להגיע מהר למקום הנכון בזמן הנכון, הפרקטיקה של הצילום המהיר, האימפולסיבי כמעט, הפכה עבור אביחי לטבע שני. לבוא, לראות, לתפוס, לצלם וללכת - סדרת פעולות אשר מעידה על הנחת עבודה ברורה כי הצלם איננו מעורב במה שהוא מצלם יותר מאשר באותו שבריר שניה של לחיצה על המצלמה. יתרונו הוא בלכידת הרגע המצולם באופן המרתק, המעניין, החושף איזו אמת מוחשית.

 

עם צמד המילים "בא והולך" מסתובב אביחי בעולם, נאמן לברות-החלוף שהוא מזהה במראות האנושיים המתגלים לו אגב שיטוטיו כה וכה. ואמנם, חלק מן הצילומים בתערוכה מספרים לנו בדיוק את הסיפור הזה של מי שבא, חדר בפתאומיות אל מרחבו הפרטי של אדם אחר, לכד את הרגע, והמשיך בדרכו. מבטיהם המופתעים, לעיתים הנרגנים, של מצולמיו, הופכים לסיפור עצמו. הם מעוררים סוגיות על אתיקה (האם יש לנו זכות לחדור ולתעד רגע אינטימי של האחר?) על המפגש בין המרחב הפרטי, שבו נשאר האדם מנטאלית תמיד מסוגר בדלת אמותיו, לבין המרחב הציבורי החשוף והחושף אותו/ אותה לעיני כל.

 

"בא והולך" מרמז שכולנו בני חלוף, ושמשמעות קיומנו בעולם, אם היא קיימת, שווה ויפה לכל נפש. הסיפורים שאביחי מספר לא מכבירים בפרטים מיותרים; לא במהירה מבחינים אם הצילום צולם בארץ, בסביבה המוכרת, או בחו"ל. לרוב הוא לא מתעניין בסדרות של צילומים ולא נשאר לחקור לעומק את מצולמיו. הסיפור הרגעי, השברירי, שאותו הוא מחפש, אותו סיפור על אושר רגעי של איש זקן המציץ ממי הבריכה ביום קיץ חם, או הסיפור על האיש במכונית, שמבטו נוקב ומסתורי, הסיפורים הללו נשארים, גם אם הצלם בא והלך.

 

בצילומים מרובי הדמויות הופך הסיפור לאפוס של ממש, כשכל דמות מציגה עולם עלום ומסקרן, והיחסים בין הדמויות ובינן לבין החלל שבתוכו הם מתקיימות, מספקים אפיזודות משנה המעבות את היצירה הגדולה. כך בצילום המספרה, ובקבוצת הנשים המבוגרות (והאיש) הנחות על ספסל ציבורי, בקומפוזיציה מאלפת שנראית כאילו בוימה כך שכל אחת מהדמויות תעניק למתבוננים בה הצצה למציאות אחרת.

 

"בא והולך" לא מתאר רק את תפישת העולם האמנותית של אביחי ניצן כי אם גם את העמדה הצנועה, בלי ציניות, שלו. הוא רק בא והולך, על הדרך מצלם, ואולי זה גם יהיה תערוכה... אביחי "בא והלך" מרעיון התערוכה; האם בכלל, ומה להציג, יש כל כך הרבה חומרים שהצטברו עם השנים... בסופו של דבר, נקשרו הקצוות.

 

לבחור להציג תערוכה זהו מהלך משמעותי, בבחינת "פעולה" בעולם, אם להשתמש במונחה של הפילוסופית חנה ארנדט. משמעותה של הפעולה נוצרת במפגש עם הקהל. צילומיו של אביחי, המתמקדים באנושיות האוניברסאלית שלנו, מזמנת אותנו הצופים להתבונן ולהתרגש, לגלות בהם את עצמם וגם את עצמנו.

                                                                                   

דר' שחר מרנין-דיסטלפלד, אוצרת התערוכה  

 

 

 

   

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist