דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםאירגון ומפעל > מפגש עם סלמאן אבו רוקון
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
התעמלות מוח במרכז יום לקשישים
תעלומת הזכוכית בבית שערים
"צומת השומרים"
קרית טבעון לאן?
מפגש עם סלמאן אבו רוקון
מים
המשמר האזרחי בקרית טבעון
טבעון כמשל
איזור תעשייה בטבעון
ספרים רבותי, ספרים!
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
מפגש עם סלמאן אבו רוקון

סלמאן אבו רוקון: מדריך טיול בשמורת טבע "אלוני אבא"

פגישה עם רכז הדרכה ב"מרחב כרמל" של "רשות הגנים ושמורות הטבע"

 

בשלהי קיץ יצאנו, במסגרת הדרכה של "גן קהילה", לסיור לימודי בשמורת הטבע "אלוני אבא" .

סלמאן, איש "רשות הגנים" ותושב עוספייה, עובד ברשות מעל שלושים שנה ומכיר היטב את האזור ואת התפתחותן של שמורות הטבע באזורנו.

 

סלמאן אומר: "אחד המרכיבים המרכזיים בשמירת הטבע היא הרעייה המבוקרת בשמורה"

וכשסלמאן אומר "מבוקרת" כוונתו  שהרעייה נעשית על פי כושר הנשיאה של השטח ובזמן הנכון:

למשל, כחמישים ראשי בקר הנם כושר הנשיאה של שטח שמורת "אלוני אבא", והזמן המתאים הוא לאחר שהצמחים הזריעו זרע וסיימו את מעגל החיים השנתי שלהם.

 

ואכן - כל השמורה נראתה מכוסחת כאילו עברו במכסחה ולא השאירו עשב אחד מעל גובה כף רגל... במצב זה -אפילו אם מטייל רשלן משליך בדל סיגריה ופורצת דליקה, היא דועכת מעצמה ליד שביל הבקר הקרוב.

 

סלמאן מספר על הלקחים שנלמדו מהשריפה הגדולה בכרמל לפני כחמש עשרה שנה, אז נשרפו כארבעת אלפים וחמש מאות דונם של יער טבעי ואורנים נטועים.

 

סלמאן אומר: "הלקח הראשון במעלה  הוא שלאחר שריפה- מוטב לא לגעת בשטח. לא לנקות את שרידי העצים, כי הם מונעים סחף קרקע המהווה סכנה עיקרית לשטח שרוף. העצים המתים ממשיכים לאחוז את הקרקע ומאפשרים התחדשות בשנים הבאות."

 

העץ הבולט והשולט בנוף- אלון התבור.

סלמאן מספר שהעץ הזה צומח במהירות, יחסית לקרוב משפחתו הצנוע- האלון המצוי. אלון תבור שגילו כגיל המדינה- כבן שישים, מציג גזע בקוטר של קרוב לחצי מטר .

"לאלון המצוי יקח כמאתיים שנה להגיע לקוטר גזע כזה... ויעידו על כך עצי אלון מצוי הגדולים שבחורשת הארבעים, ליד עוספיה."

 

מדוע משיר אלון התבור את עליו בסתיו ?

סלמאן אומר:  " זהו עץ אוהב חום שאיננו צומח במקומות שגובהם מעל כארבע מאות מטר. עליו רחבים והוא נקלט טוב בכיסי אדמה גירית, בעיקר בערמות אבן ששם הבקר אינו מכסח אותו, שכן דרושים לנבט האלון ארבעים וחמשה ימי חסד בכדי להיקלט היטב בקרקע. כל כיסוח לפני כן ישלוף את הפרי הנובט מהקרקע וימיתהו.

בסוף הקיץ מתקצרים חום  השמש והפוטוסינטזה הדרושה לתהליכי הגידול . השלכת העלים מאפשרת לאלון התבור לעבור את ימי החורף ללא התייבשות, ולחדש  צמיחתו באביב, כאשר כיסי הקרקע רוויים במים. לאחר מכן, במשך הקיץ, יונק האלון את מימיו מנקבוביות הסלע הגירי עם שורשיו הצמודים ולפותים בהם."

 

פרי אלון התבור הינו "בלוט" גדול שחודו מכסה על הנבט המר ואילו החלק התחתון שתחתיתו בכוסית הפרי  מתאים לקלייה ולאפיה לבני אדם ולבהמות. נוף העץ רחב, עגול ונותן צל רב. הכפריים נהגו תמיד לשמור מספר עצי אלון עתיקים לצרכי מנוחת סעודתם ולכן ליד שדות מעובדים מוצאים אלוני תבור רחבי ידיים.

 

שלכת האלון מהווה בית גידול מצוין לגאופיטים (צמחי בצל) ושיחים נמוכים, אך אינה מאפשרת צמיחת עצים מתחרים ולכן יער אלוני תבור הינו "יער פארק"- חורש בעל מרווחים ניכרים בין העצים.

במרווחים אלו צומחים עצי הלווי של אלון התבור- אלון מצוי, אלה א"י, ליבנה רפואי, כליל החורש, אלת המסטיק, עוזרר, בר-זית, אשחר א"י, אשחר רחב עלים, ער אציל ופה ושם גם  חרוב.

 

מתחת לעצים ולידם מתפתחים באדמת ה"טרה רוסה" החומה, שיחים ובני שיח- "הקידה השעירה"- ששמה נגזר מהפריחה היוקדת בצהוב, ושמה הערבי  "קאנדיל", מדמה אותה לנר בלילה, ואכן פרחיה זוהרים כפנס בלילה וריחה משכר.

 

סלמאן מספר שהכפריות נהגו להכין לעצמן שמן זית מבושם בפרחי הקידה השעירה בכדי לעדן ידיהן המחוספסות מהעבודה הקשה  בתום עונת העבודה בשדה.

 

"הקידה השעירה" מתפשטת ומתחזקת באזורי שריפה כיוון שההלקטים שלה מתפזרים ומבשילים טוב יותר בחום, וחוקרים הופתעו מתפוצתה באזורים שניזוקו בשרפות.

אספרגוס החורש, קיסוסית, אזוב מצוי, ומיני הקוץ היבש לסוגיו משתרעים  במקומות שהבקר לא כיסח. עשרות מיני צומח אחרים קמלו ומצפים לתחילת הגשמים בכדי לשוב להצמיח וללבלב באין ספור צבעיהם.

 

בעלי חיים מעטים משאירים עקבות בעונה יבשה של טרם חורף- ראינו תלוליות חולד העובר במחילתו מבצל לבצל.

 

סלמאן אומר:  "חולד זכר חופר בקו ישר ואילו הנקבה חופרת במעגלים- אולי בכדי להעלים את מקום צאצאיה מטורפים רעבים."

ראינו גומות שחפרו נמיות , ואולי גם מערת דורבן. בעלי חיים נוספים בשמורה הם חזיר בר, גירית ושפן הסלע.

מהציפורים - המינים הנפוצים ביותר בשמורה הנם העורבנים, אותן ציפורים צווחניות הניזונות מבלוטים ואצטרובלי האורן. כמו כן ראינו פשושים, ומן הסתם מסתתרים להם בסבך עד יפוג חום היום. מגוון רחב של ציפורים נוספות, כגון עורב, שלדג, ירגזי, צופית, חוחית, סיבכי, בולבול, נקר סורי, ודרור הבית.  סביר להניח שגם מספר ציפורי טרף - בז, ינשוף וכוס לילה  מוצאים מסתור בענפי העצים.

באחד הערוצים שבשמורה ניסכרו סכרי עפר אשר יוצרים שלוליות חורף כמשכן למיני דו-חיים , צפרדעים ועוד...כל עוד יש מים בשלולית. בשלהי הקיץ המקום יבש.

 

הגורם המשפיע ביותר בשמורה הוא האדם.

בשנים קדומות היו בשטח, כנראה, כרמי גפנים ומעידה על כך הגת הקדומה החפורה בסלע בסמיכות מקום לכניסה אל הפארק. השטח הגבעי מנוקז היטב, והאקלים המתון התאים לכרמי יין.

בשנים הרבות שחלפו ללא עיבוד חקלאי חזר החורש הטבעי של אזור הים התיכון וכיסה את כל גבעות שפרעם-אלונים.  החורש היפה הזה התפתח למצבו הנוכחי רק בשישים השנים האחרונות, מאז קום המדינה. לפני כן עברו עליו תקופות של כריתה לפחמים להסקה  וכדלק לרכבת העמק בימי הטורקים. פה ושם רואים עצים שגילם גדול משישים שנה וגזעיהם הרחבים מעידים שניצלו מכריתה .

 

סלמאן אומר: "גם כיום קיימת תופעה של כריתה בלתי חוקית".

"פקחי שמורות הטבע מגיעים לעיתים לעימות עם חוטבי עצים פורעי חוק. נחוץ שילוב אינטרסים עם האוכלוסיה המקומית, כדי שגם היא תהנה גם כן מהתיירות בשמורות הטבע. זו כנראה הדרך הנכונה לשמירה על הטבע והקטנת נזקי האדם בו".

 

כתב: יגאל אורן

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist