לוח האירועים

האירועים הקרובים

פוסט טראומה באמנות

בתכנית:
10:00 | סיור מודרך בתערוכות
11:00 | רב שיח בנושא פוסט טראומה ואמנות באודיטוריום.

🔘המעגל הראשון: נעה רז מלמד משוחחת עם זהר טל ענבר ומשי קופלביץ על האמנות וחלקה בהתמודדות עם הטראומה במעגל המשפחתי.

🔘שיח לוחמים: יוני שור משוחח עם דוד סוסנובסקי, שוקה גלוטמן ודודו מליניאק על מלחמה אמנות וטראומה.

🔘ליווי מוסיקלי: הצ'יל פיל.

"שיר כאב" | אליאב לילטי

סרטם של אליאב לילטי ואריק ברנשטיין.
על חייו, יצירתו ואישיותו
של מאיר אריאל, כפי שמעולם לא נחשפו.

הסרט מנסה לפצח את האניגמה הקרויה מאיר אריאל ולהבין איך שפע היצירה שנבע ממנו ביטא את נפשו הסוערת.

לאחר ההקרנה מפגש עם:
שחר אריאל (הבן)
והבמאי אליאב לילטי 

"דני קרוון" | ברק הימן

בהיותו כמעט בן 90 יוצא דני קרוון למסע רגשי ופוליטי במהלכו נחשפת דמותו המורכבת והמסעירה של אחד האמנים הגדולים ביותר של זמננו.

לאחר ההקרנה מפגש עם:
תמר קרוון (בתו)
והבמאי ברק הימן .

הסרט זכה בפרס העריכה בפסטיבל ירושלים

"שיר ערש לעמק" | בן שני

הצייר אלי שמיר מצייר את המראה הנשקף ממרפסת הסטודיו שלו. שדות עד האופק, עצי אלון עתיקים, ודור של חקלאים שהולך ונעלם מהנוף של עמק יזרעאל. ציורי השמן הגדולים שלו הפכו לפריט מבוקש אצל אספנים בכל העולם.
פגישה של הבמאי בן שני עם ציור אחד כזה, הולידה רעיון לתעד את הצייר בעבודתו. לאף אחד מהם לא היה מושג שבמהלך הצילומים הכל ישתנה כשסכנה לא צפויה תאיים על הכישרון של שמיר. הסרט "שיר ערש לעמק" צולם לאורך עשר שנים ובמרכזו הדמות המרגשת של שמיר והציורים, שכמו השדות הרחבים של העמק, משנים את צורתם מול עינינו עם חלוף הזמן.

לאחר ההקרנה מפגש עם:
אלי שמיר והבמאי בן שני.

ירושלים שלי

יַחַד עִם יוֹסִי לֵב נְצַיֵּן אֶת יוֹם יְרוּשָלַיִם וְנָשִיר בְּצַוֱתָּא אֶת שִירֵי יְרוּשָלַיִם מִכָּל הַזְּמַנִּים.

לִיוּוּי בְּסַקְסוֹפוֹן וְחָלִיל צַד – אוֹרִי גָּלִילִי.

אוֹרֵחַ מְיֻחָדשוּקִי בֶּן עַמִּי, סוֹפֵר, עִיתּוֹנָאִי, מוֹרֶה, אִיש רַדְיוֹ, חוֹקֵר יְרוּשָלַיִם וּמְסַפֵּר סִיפּוּרִים הַנִּמְנֶה עִם גְּדוֹלֵי הַמְּסַפְּרִים שֶל סִיפּוּרֵי יְרוּשָלַיִם בְּיָמֵֶיְנוּ.

מטען חורג

משתתפים:
יהושע שוקה גלוטמן/ זהר טל ענבר /אבירו לילו / דוד סוסנובסקי

אלי קופלביץ /משי קופלביץ /יוני שור/מרב שין בן-אלון

אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי

בתערוכה "מטען חורג" משתתפים אמנים שההתמודדות עם הטראומה הצבאית היא חלק מחווייתם האישית, בשר מבשרם – אם כלוחמים ששבו משדה הקרב, אם כאימהות ששלחו את בניהן למלחמה ואם כצאצאיהם של לוחמים שלקו בפוסט טראומה. 

מלחמה היא טראומה המוטבעת בגוף ונחשפת יותר ויותר בחלוף הזמן. מי שלא השתתף בגופו במלחמה, אינו יכול לתאר את תהומות האימה והזוועה הטמונים בה. היא מוגדרת כמצב דחק קיצוני, שבו נדרש החייל לגיוס מרבי של משאביו הנפשיים והגופניים. חיילים החוזרים מן הקרב נאלצים להמשיך לחיות את חייהם לצד המראות והזיכרונות הקשים שחוו. הם חיים כאן בינינו בתחושה חריפה של ניתוק ואחרּות, מתקשים לגשר על הפערים שבין עולמם הפנימי למציאות החיצונית. נפשם עסוקה במוות, באלימות ובהישרדות, באבל, בטראומה, בכאב פיזי ונפשי וגם, למרבה הצער – בגרימת אותן צלקות לאחר.

התערוכה מציגה רסיסים של דימויים, של זיכרונות, של חוויות והרהורים, כפי שעלו מתוך עולמם של האמנים. רסיסים, שהחיבור ביניהם מייצר תמונה המתפרקת ומתחברת שוב ושוב, תמונה היוצאת מהמקום האישי אל הקולקטיבי, הישראלי – תמונה של חברה בטראומה.

 

חציו מואר, חציו נשכח

אמן: שי כנעני 
אוצרת: מיכל בראור

בתערוכת הצילום שלו מציג שי כנעני שני גופי עבודה: האחד ״אני, אנדרטה״ והשני ״הקרנות״. שני גופי עבודה אלה נוצרו בנפרד ולכאורה נדמה כי הם שונים מאוד זה מזה.

בגוף העבודה ״אני, אנדרטה״ בודק כנעני את גופו שלו ביחס למבנים המונומנטליים המסמלים את האופן שבו מדינת ישראל משמרת את זיכרון המאבקים המלחמתיים על קיומה ואת זכר הנופלים במאבקים אלו. בשנים האחרונות חרש כנעני את הארץ לאורכה ולרוחבה במסע אל האנדרטאות. כשהגיע אליהן, צילם בהן את עצמו. זהו דיוקן עצמי עם אנדרטה, ואולי דיוקן עצמי כאנדרטה, כ"האנדרטה״ בה"א הידיעה.

 

בעבותות של חושך

האמן דודו מליניאק בסדרת הציורים של חיילים צעירים ואנונימיים במדים, הצועדים בחושך. אנו צופים בהם מקרוב דרך הבזקי אור אדמדם או ירקרק של מכשיר לראיית לילה במרחב הלילי הסוגר עליהם, המאיים.

הנה חבורה צועדת בהיסוס, בקרבה חייל פצוע ומדמם; והנה הפצוע שכבר אינו מסוגל לעמוד על רגליו, נישא על ידי חברו. חלקי גוף חשופים, פגועים, מטופלים, מתגלים מדי פעם בתוך האפלה, מקרבים אותנו אל שכבת העור הרכה, חסרת ההגנה. ובתוך האווירה הכבדה של מסע ללא יעד, מפציעה גם נחמה: הם היו חבורה, ערבים זה לזה בכל, שותפים אילמים לתמונות שנחרטו עמוק בנפשותיהם. 
אוצרת: שחר מרנין-דיסטלפלד

דילוג לתוכן