נעורים

בחרתי לתעד נערים ונערות משתי סביבות חברתיות שונות, זרות וסגורות זו לזו, על אף הימצאותן הגיאוגרפית הסמוכה: חברת נעורים אחת נמצאת בכפר הנוער הדתי, כפר חסידים והאחרת נמצאת בקבוץ שער העמקים המשתייך לקבוץ הארצי- השומר הצעיר.

כפר הנוער הדתי מקיים משק חקלאי ובית ספר אשר בחלקו הוא פנימייה, ובחלקו בית ספר יום. רוב התלמידים עולים חדשים מאתיופיה. בנוסף יש בו גם ישיבה בתנאי פנימייה, אליה מגיעים מכל הארץ.

קבוץ שער העמקים שולח את בניו לבי"ס אזורי בקבוץ יגור. לאחר הלימודים הם חוזרים לביתם-קיבוצם, בו הם גם עובדים בענפי המשק השונים בעיקר בחופשים.

אלה דור שני להגירה ברובם ואלה הנכדים של ה"מייסדים". אלה במסגרת חינוך מסורתית דתית ואלה במסגרת פלורליסטית חילונית. זה לצד זה, ברדיוס של שני קילומטרים, נעים במסלולם שלהם, שני עולמות תרבות, שתי היסטוריות המכילות זיקות זהויות וערכים סותרים בחלקם. אלה ואלה אינם נפגשים. והם כולם ברגע הזה של נעוריהם. עוצמת נעוריהם. והם הנוער הישראלי של 2009.

אני מביט בהתנהגותם, באורח חייהם, בהופעתם החיצונית. אני נפגש איתם בסביבתם שלהם, מניח להם לביים את עצמם על רקע לבן ניטראלי, לאפשר את המרחב של האישי, לבנות יחד את "הדיוקן". מודעים למצלמה ומשתפים פעולה עימה, הם נוכחים מולי באותנטיות של צעירוּתם, חושפים את התום והערמומיות, השובבות והפגיעוּת של היותם.

מתוך ההתבוננות שמתרחשת במהלך מספר חודשים, השיחות והקשר שנוצר במשך העבודה המשותפת, עולות שאלות:  

השוֹנוּת והדוֹמוּת- בהתנהגות, בתרבות במראה החיצוני- בין נוער "הקיבוץ" לנוער "הפנימייה", מה יגבר לאורך זמן? העמקת הזהות הניבדלת או השתלבות והטמעה?

עד כמה האישי פורץ בביטויו הייחודי את קבוצת ההשתייכות? האם הסביבה החברתית המסוימת היא זו שמעצבת את הנראוּת של היחיד/ה, מכתיבה בנורמות ובמסורות שלה את מה שעונה כהד לסטריאוטיפים שיש לנו על "האחר"?

האם ראוי לחשוש מן ההבדלים בין הקבוצות כמקור אפשרי להתנגשויות, או דווקא לברך עליהם כמקור להעצמה?  

האם "תיעוד דיוקנאות" של הנוער, כפי שנעשה היום, ייראה כך בעוד עשר-עשרים שנה?

כיוונתי לעשות צילומים ישירים של פורטרטים מעניינים וכנים. אני מאמין שהצלחתי להראות את הנערים והנערות כפי שהינם היום, כפי שהם רואים את עצמם, כפי שיכלתי להרגיש קרוב אליהם.

בועז לניר