מי שמטייל בטבע, בעיקר בחורף, בעיקר לא ברכב שטח, אינו יכול שלא להתפעם ממרבדי הפרחים שלרגליו. כמעט כל פרח רענן שפרש את עלי הכותרת שלו הוא שם נרדף ליופי. כך זה ברוב התרבויות. אנשים מביאים זה לזה זרי פרחים כאקט מסורתי הבא לבטא קשת רחבה של רגשות והיגדים. כך גם בני אדם מניחים פרחים רעננים לגווע בשמש על קברי היקרים להם.

על פי סיפור ההיסטוריה, שעדיין תקף בגני ילדים ובבתי ספר רבים, העם היהודי שב אל ארץ ריקה שהעז השחורה כילתה את כל צמחייתה. התנועה הציונית גילתה מחדש את פרחי הארץ, נתנה להם שמות עבריים וגייסה אותם לשורותיה. החייל הבריטי כונה בשם הקוד 'כלנית' וזמרת הלאום שושנה דמארי שרה בתקווה לאביב ןלשלום: '…ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד'. קבוצות ילדים בקיבוצים, גני ילדים בעיר, רחובות שלא נקראו על שם מנהיגי האומה – כולם קיבלו שמות פרחים. מינים של צמחים שכבר נחקרו במאה התשע עשרה מוינו, הוגדרו, וקוטלגו בידי בוטניקאים נלהבים. כולם נלקטו לקבוצה הגדולה של 'פרחי ארץ ישראל' והם צוירו בדקדקנות ביד שמואל חרובי ואחרים שבאו בעקבותיו, על פי מיטב מסורת ציור הטבע האירופי של טרם עידן הצילום.

די לקרוא את סיפורו של ס. יזהר, מלקומיה יפהפיה, כדי להבין כמה כמיהה ותשוקה יכול פרח קטן אחד לנקז לתוכו. תשוקתם של הנאהבים, כותבי המגדירים, האמנים.

האם תשוקת האוהב, החוקר והאמן באמת שונות זו מזו. מתוך המקום הזה, שבין ההתבוננות בטבע לרעב לנכס אותו: לקטוף, לאגור, לביית, לייבש, לגלות, לקטלג, נבנית התערוכה של נעה רז מלמד.

בתערוכה 'מצליבים שפתניים מורכבים' מציעה נעה צורות שונות של עיבוד וייצוג מחדש של ה'טבעי' וה'חקלאי': בעבודה הראשונה היא פורשת על פני קיר גדול בגלריה עשרות מגזרות נייר של פרחי בר מוכרים בגודלם האמיתי, מציירת על גבי הקיר דגמי פרחים מתוך ספרי 'פרחי ארצנו'  ומשלבת עיגולי פליז צרובים בדגמים מופשטים של פרחים. הקיר הופך למעין הרחבה של דף מתוך מגדיר צמחים, אך האילוסטרציה המדעית מוסטת אל שדה אחר, הדן ביפה ובקישוטי.

העבודה הפיסולית בתערוכה מורכבת ממבנה של מניפות עשויות מפות פלסטיק זולות, עם דגמי פירות צבעוניים המוטבעים בהן. המניפות הנפרשות מזכירות מראה פנוראמי של תלמים הנפתחים אל האופק, ובאותו זמן הן אף משחזרות את תנופת ידו של הזורע, 'מושך משך הזרע'. בבסיס המניפות נעוצים כלי כתיבה וסימון ההופכים כל אחת מהן למעין מחרשה. כך מקבל עליו הטבע מצד אחד את ייצוגו כקישוט ומהצד האחר את תפקידו באתוס הציוני-חקלאי. או בלשונה של נעה רז מלמד: תנובת הארץ על מפת פלסטיק ביתית וזולה.

בעבודה השלישית, 'חקלאי נאור', משחזרת נעה מעין קיר ב'מוזיאון לטבע'. העבודה משלבת מיניאטוריות זרעים עשויות מודלינו המונחות על מדף, רישומי הרכבות וענפים,  פרחים מיובשים ופרחים שנעשו מתוך התבוננות, היזכרות וחזרה אל אנציקלופדיות וספרי הדרכה.

זוהי עבודה שנוצרה לזכר דודה של האמנית, דניאל רז, והיא הוצגה השנה בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד.

נעה רז מלמד היא מרצה בתולדות האמנות ומדריכה סיורי אמנות במרכז ההנצחה. תערוכה זו היא עוד שלב במהלך שראשיתו תערוכת היחיד 'תפוצת זרעים' בגלריה ראש הנקרה בשנה שעברה.