תערוכת יחיד של הצייר, המשורר ואיש הספר, חבר קבוצת יזרעאל, אמנון בקר. התערוכה עוסקת כולה במבט אישי אירוני אל דמויות ואירועים מתוך התנ"ך. להלן מספר דימויים וטכסטים מתוך התערוכה.

בַּלָּדָה  לְנָבוֹת                    

מאת אמנון בקר, 1963                                  

                                      בְּאַדְמַת הָאִישׁ חָשַׁק הַמֶּלֶךְ,

                                      הַכְּלָבִים  יָלֹּקוּ אֶת דָּמוֹ.

                                      בְּאַדְמַת הָאִישׁ חָשַׁק הַמֶּלֶךְ,

                                      הַמַּלְכָּה תָּפִיק אֶת זְמָמוֹ.

                                      נוּמָה יֶלֶד, נוּמָה יֶלֶד נוּם, נוּמָה יֶלֶד.

                                      אַדְמָתִי לַמֶּלֶךְ לֹא אֶתֵּנָה,

                                      כַּךְ אָמַר הָאִישׁ לַאֲדוֹנָיו,

                                      אַדְמָתִי לַמֶּלֶךְ לֹא אֶתֵּנָה.

                                      מוֹת תָּמוּת , אָמְרוּ לוֹ יְדִידָיו.

                                      נוּמָה יֶלֶד, נוּמָה יֶלֶד נוּם, נוּמָה  יֶלֶד.

                                      הַמַלְכָּה אֶת הַזְּקֵנִים הוֹדִיעָה,

                                      לְהָמִית! וָלֹא, אֶכרֹת רָאשִׁים.

                                      הַמַּלְכָּה אֶת הַזְּקֵנִים הוֹדִיעָה.

                                      בְּשָׂרָה יִטְרֹפוּ הַכְּלָבִים.

                                      נוּמָה יֶלֶד, נוּמָה יֶלֶד נוּם, נוּמָה  יֶלֶד.

                                      כָּל הָעָם אָז נֶאֱסַף בַּשַׁעַר

                                      לְמִשְפָּט וְצֶדֶק הַזְּקֵנִים.

                                      יְדִידָיו אָז נֶאֱסְפוּ בַּשַׁעַר,

                                      וְסָקְלוּ אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים.

                                      נוּמָה יֶלֶד,   נוּמָה יֶלֶד נוּם,  נוּמָה  יֶלֶד

                                      הַשַׁלִיט רָצַחְתָּ גַם יָרַשְׁתָּ ?

                                      תּוֹכֵחָה נָשָׂא נָבִיא נִזְעַם.

                                      הַשַׁלִיט רָצַחְתָּ גַם יָרַשְׁתָּ,

                                      אַךְ לַשַׁוְא. הָאִישׁ מֻטָל דּוּמָם.

                                      נוּמָה יֶלֶד,  נוּמָה  יֶלֶד נוּם, נוּמָה  יֶלֶד.

                                      עַל הָאִיש הַמֵּת בָּכָה הַמֶּלֶךְ.

                                      הַכְּלָבִים יָלֹקוּ אֶת דָּמוֹ.

                                      עַל הָאִישׁ הַמֵּת בָּכָה הַמֶּלֶךְ,

                                      כִּי אָהַב הַמֶּלֶךְ אֶת עַמּוֹ.

                                      נוּמָה יֶלֶד. נוּמָה יֶלֶד נוּם. נוּמָה  יֶלֶד.

כל אתון והמכות שהיא חוטפת

מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים….הלוא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה.

התנ"ך הוא אוקיָנוס של משמעויות וכולו משל לנסיבות חייו של כל אחד.  אני נודע בכינוי "חמור" שהענקתי לעצמי בסידרת רשימות אותה אני כותב בעלון קיבוצי.  בעיני משולה אתונו של בלעם, בין השאר, לכל תנועת ההתיישבות העובדת שבתוכה עשיתי כל חיי ואשר זכתה למכות נמרצות וקטלניות מצד המדינה ורוב אזרחיה.  למה? למה מתנפלים עלינו כמו בלעם על אתונו הנאמנה?