שטח הפקר | צבי טולקובסקי

 

האמן, צבי טולקובסקי, פועל בשדה האמנות הישראלי מאז שנות השישים, ונמנה עם היוצרים הפוריים בארץ. נוכחותו בשדה האמנות ניכרת הן כאמן והן כמורה. גוף יצירתו הבלתי נדלה, הכולל בין היתר, ציורים, הדפסים, קולאז'ים, אסמבלז'ים, ספרי אמן ופסלים, גדל כל הזמן ואינו פוסק מלהתחדש.

טולקובסקי הוא אמן-חוקר, התר אחר עקבות של תרבויות וסיפורים, ביטויים פוליטיים של כוח ואלימות, קולוניאליזם ומיסיונריות. הוא משתמש במוטיבים אלה ליצירת תגובה מופנמת ומהורהרת למציאות של מלחמה, אי צדק, אומללות וכאב. אין כאן מחאה מפורשת, אלא המיית-לב אפלה ואפוקליפטית.

בתערוכה זאת מוצגות עבודות מתקופות שונות של יצירתו, בטכניקות שונות – בדו או בתלת ממד. בכולן ניכרת התייחסות אקטואלית או היסטורית למקומנו – המזרח התיכון ולעימות הישראלי-פלסטיני. 

צבי טולקובסקי נולד בחיפה ב-1934. הוא סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 1959, והשתלם בלימודי אמנות בפריז ובניו יורק. בשנים אלה התוודע לאמנים מרכזיים שהשפיעו על התפתחות יצירתו, ביניהם: אנטוני טאפייז וז'אן דובופה, מרסל דושאן וקורט שוויטרס הדאדאיסטים, ואמנים אמריקניים כמו רוברט ראושנברג, ג'אספר ג'ונס, וג'וזף קורנל. עם חזרתו לארץ ב- 1968, החל ללמד ב"בצלאל", בה לימד כ- 30 שנה (בשנים 1988-1985 עמד בראש המחלקה לאמנות ב"בצלאל"). למרות היותו מזוהה לחלוטין עם "בצלאל" ועם סצנת האמנות הירושלמית, טולקובסקי נמנע במודע מלהשתייך לזרם אמנותי מסוים, ובשפתו האינדיווידואליסטית, הבועטת והמתחדשת, הוא מגיב כל העת למקום ולזמן בו אנו חיים.

טולקובסקי הינו אמן ואספן אובססיבי, בעל תחומי עניין רבים: גלויות, בולים, מכתבים, תצלומים, אלבומי תמונות, ספרי פלורה ואובייקטים הקשורים לארץ הקודש. בשנים האחרונות הוא מצהיר שאינו מתכוון להרחיב את אוספיו, אך כיוצר הוא ממשיך להיות מוזן מעושרם הבלתי נדלה ומפיח בהם חיים, כאשר פריטיהם הופכים לחומרי-הגלם של יצירתו.

מעשה הקולאז' נמצא בבסיס אמנותו – באובייקטים ובציורים שלו. התוצאה היא מיחבר של פרטים שונים במהותם, מעשה טלאים וחיבורים בלתי הגיוניים של עקבות תרבות האחוזים זה בזה: תצלומים, קטעי עיתונות, זירוקסים, דימויי קומיקס, או אלמנטים אחרים הלקוחים מתוך אוספיו, משולבים עם רישום אינטנסיבי, משיכות צבע בוטות, וכיתוב אישי בעברית או בלועזית. כל אלה יוצרים מיחבר של אלמנטים חסרי קשר כביכול מתוך עולם מסוכסך, שטח הפקר – מְעֵין יומן חזותי של אירועי מציאות-חיינו המקומית.

מדיום נוסף שהצטרף בשנים האחרונות לגוף יצירתו של טולקובסקי הם ספרי האמן, גם הם מתאפיינים בהכלאה קולאז'יסטית של ציור, צילום והדפס עם חומרים מתוך אוספיו. טולקובסקי מקנה חשיבות רבה לכל שלבי הכנת הספר, החל מייצור ידני של הנייר, ועד לעיצוב הכריכה. העבודות, המאוגדות ב"ספר צליינות בארץ הקודש", המוצג בתערוכה, פורשות לפנינו מסע אקטואלי, היסטורי ונוסטלגי, דיוקן חומרי ומנטלי של הארץ.

בימים אלה ימלאו 50 שנה למלחמת ששת הימים, המהווה נקודת ציון משמעותית בתולדות המדינה. מלחמה זו הרחיבה דרמטית את גבולות מדינת ישראל ושינתה את מעמדה, במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל. מעמדתו כאמן חוקר התר אחרי חומרים היסטוריים אותנטיים לעבודותיו – אסף טולקובסקי, בשנות השבעים, דברי דואר של שבויי מלחמה שעברו צנזורה, אותם שילב בעבודותיו – בהדפסים, בנייר, או בתצריב צילומי.

פרויקט אחר, אולי אחד מהידועים שלו בהקשר זה, הוא פרויקט התיעוד של מחנה הפליטים נועימה, ליד יריחו, אשר נעזב בחופזה לאחר המלחמה. טולקובסקי  עמל ביחד עם תלמידיו על איסוף ותיעוד ממצאים שונים אשר ננטשו במחנה כגון חפצים אישיים, כלי בית וציורי ילדים. גם הארכיטקטורה המיוחדת של מבני הבוץ במחנה תועדה בעזרת צילומים ורישומים. ממצאים אלה שולבו בעבודות האמנות של טולקובסקי והפרויקט כולו הוצג ב- 1976, במוזיאון ישראל.  

כמו בתוך שטח הפקר, טריטוריה נטולת בעלים, אזור תווך שאין בו חוקים, פועל צבי טולקובסקי  במין אזור דמדומים שתחילתו בחלום או בפנטזיה וסופו בביקורת מודעת. עבודותיו מייצרות מצבים סותרים, לא מוגדרים, הנעים בין קצוות: הוא מערב בעבודותיו חומרים נמוכים עם חומרים מתרבות גבוהה; דימויים הלקוחים מהתרבות הפופולרית ומהקומיקס לצד ספרות יפה וציטוטים מתולדות האמנות; התבוננות בתופעות חברתיות ופוליטיות לצד היאחזות בדמיונות וחלומות; זיכרון היסטורי קולקטיבי לצד זיכרון פרטי. מעמדתו כאמן-חוקר או אמן-קוסם הוא יוצר אלכימיה של חומרים שונים, מנסה למצוא את הנוסחה שמחברת בין הקטבים, תוך שהוא מוזן מכמיהה לחופש שאינו קיים במציאות החברתית-פוליטית המקומית.

יצירתו, המתפרשת על כשישה עשורים, משקפת זרמים מרכזיים באמנות המודרנית והפוסט מודרנית, ומתאפיינת באינדיווידואליזם מובהק ובחירות המחשבתית שהיא מעניקה למתבונן בה.

דילוג לתוכן