סירות נחות – מיצב במגדל

טלי בלומנאו

יוני – דצמבר 2000

 

*

אמרתי לך זאת, ואומר לך שוב,

אל תשבי על שפת הים,

על שפת הים עולה הסערה

והיא תעבור ותסחף אותך.

 

שתעבור עלי ותישא אותי

למטה, אל המים העמוקים,

גופי יהפוך לסירה

וידי – למשוטים,

 

רגלי יהיו להגה

ולי תהיה נחמה,

המטפחת תהפוך למפרש

וכך אגיע ליבשה.

 

*

שיר עממי יווני

תרגום – רבקה הבסי

 

המיצב של טלי בלומנאו עוסק בזכרון, כשנקודת המוצא היא תפקודו המקורי של המגדל כמאגר

מים. האובייקטים הם מילון צורות המתקשר לחלקי ספינות וסירות.

חלל המגדל דומה למצולות הים, אליו מורד אנך שקוף ודרכו רואים את הספינות הטרופות נחות על

הקרקעית, כבדות, תקועות.

אל המגדל נכנסים דרך ה'קרקעית' ופוגשים במערכת הסימנים המובילה אותנו כלפי מעלה כמצפן.


כשם שהמגדל אינו מכיל עוד מים, פרטי המיצב משמשים תזכורת למשהו שתפקד והיום הוא רק

זכרון של הדבר. המגדל הריק ממים אוצר בתוכו את הסירות שלא ינועו עוד.

 

אסתי רשף

פרסומים על התערוכה:

 

דילוג לתוכן