עבודותיה המפתיעות של האמנית, אדוה קרמר, מפגישות את תולדות הציור הקלאסי והמודרני עם עולם הדיגיטציה והמחשוב, כמו גם עם מלאכת האריגה – אולי אחת מן המלאכות העתיקות ביותר בעולם. תחילה מעבדת האמנית יצירות מוכרות מתולדות האמנות, בכלים דיגיטליים עכשוויים, ולאחר מכן הן נשלחות לאריגה בנולים תעשייתיים (נולי ג'קארד), כחלק מתהליך חקירתה של קרמר את אופן הצריכה וההערכה של יצירות אמנות.

 את הפרויקט המוצג כאן החלה אדוה קרמר עוד בפרויקט הסיום שלה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. היא יצרה פלטפורמה טכנולוגית המייצרת רפרודוקציות ארוגות של יצירות אמנות, המעובדות בהתאם לרמת העניין שהציבור מגלה בהן בזמן נתון. בדרך זו ביקשה להציג מעין שיטת-מדידה אחידה וסדורה להערכה, לייצור, לתצוגה ולסחר באומנות, אשר תאפשר להטיל ספק בערכה ״האמיתי״ של האמנות כיום, כך באמצעות חשיפת המבנה השברירי של תמחור האמנות.

השיטה להערכת אמנות של אדוה קרמר מבוססת על שלושה יסודות:

1. ניתוח נתונים – מנוע החיפוש Google Trends מודד את רמות העניין של הציבור ביצירות האמנות הנבחרות, ומציע מדד אובייקטיבי לערכה של היצירה. הנתונים נאספים ללא הרף ומעובדים ביחס ליצירה המקורית. מדי יום עשויה רמת העניין הציבורי ביצירה להשתנות, ובהתאם לשנות את ערכה – מה שהופך את האמנות למוצר צריכה לכל דבר, הנסחר בצורה דינמית, בדומה למסחר במניות.
2. הצגה חזותית של הערך הנמדד – מדדי הערך מתורגמים לעשר רמות שונות של רזולוציה, המשתנות בהתאם, בחלקיה השונים של היצירה הארוגה. רמות הפיקסליזציה של היצירה משתנות ללא הרף, ומייצגות בזמן-אמת את הדינמיקה של רמות העניין של הציבור ביצירה.
3. טכניקת ייצור – נולי ג׳קארד^[1] תעשייתיים, העובדים במהירות גבוהה, משמשים לאריגת היצירות המעובדות. הנולים מתוכנתים מחדש בצורה דיגיטלית במהלך תהליך האריגה, באופן שמציג את הערכים המשתנים לאורך פרק הזמן של הייצור. שיטה זו מבטיחה שהאריגה תישאר נאמנה להערכה בפועל של הציבור, כפי שהיא נמדדת בנקודת זמן נתונה.

      למרות שעבודותיה של אדוה קרמר, או התוצרים שנוצרים מהמנגנון שפיתחה, הינן תוצרים של טכנולוגיות כמעט ללא מגע יד אדם, הן מפתיעות בחיוניותן, באופן העיבוד או הטשטוש של הדימוי המצויר, ובמפגש של הציור הקלאסי עם טכניקת האריגה. אופן הפירוק של הדימוי המצויר, בעבודות האריגה, מחדד את הסוגיה – מהי היחידה הבסיסית שממנה מורכב הציור / האריג / הדימוי הדיגיטלי.  המבט מתמקד על העבודות דרך מונחים כמו פאטרן, פיקסל, וגריד. 

      בסדרה נוספת, "כפילים", בוחנת אדוה קרמר את ייצוגם של נשים וגברים ביצירות אמנות, אשר נוצרו בעיקר בידי אמנים גברים. ההצגה של דיוקן גברי מול נשי באה לבחון תמות שונות המתקשרות לשוויון או אי-שוויון מגדרי ולתפיסות שונות של דימוי הגוף. בתעשיית הקולנוע משמש המונח, "כפיל", להחלפת שחקן בסצנות של עירום, בין היתר. קרמר מנכסת את המונח הזה, על ידי הדגשת הסטנדרט הכפול בין זכר לנקבה בהצגת עירום.

מציור קלאסי עד מודרני, משיטות עתיקות של אריגת טקסטיל ועד למערכות מודרניות של מחשוב דיגיטלי וניתוח נתונים, עבודותיה של קרמר חוצות, אלפי שנים של חדשנות אנושית ומעלות שאלות תרבותיות ואמנותיות מהותיות.

^[1] נול הג’קארד הומצא בשנת 1801 על-ידי ג׳וזף מרי-ג׳קארד (Joseph Marie Jacquard). החידוש של נול זה טמון באפשרות לארוג תמונה ריאליסטית, בעלת פרטים מרובים, באמצעות סדרה של כרטיסים מחוררים.