גלריה מרכז ההנצחה לאמנות ישראלית עכשווית ממשיכה במסורת של חשיפת אמנות צעירה וגופי

אמנות הפועלים מחוץ למרכזי העשייה הגדולים. בתערוכה חיות רחוב משתתפות שתיים מחברות גלריה האגף הפועלת באזור נמל חיפה. מושאי התיעוד של שתי האמניות הם הקרובים אליהן והמקיפים את חייהן. מתוך העבודות בתערוכה עולה תמונת אורח חיים המזכירה במשהו את קבוצות האמנים האידיאולוגיות שהתכנסו בפריז בעשורים הראשונים של המאה שעברה, דוגמת הדאדא והסוריאליסטים. הד לקרבה זו ניתן אף לשמוע בצלילי האקורדיון המתנגנים בסרטה של ליבי קסל, ‘סרט מלחמה,’המוצג בחדר הפרויקטים.

נקודת המוצא של התערוכה היא חברות ושותפות גורל. האמניות המציגות בתערוכה הכירו והתיידדו בעיר התחתית בחיפה, ברחוב הנמל ,51 בשנת 2008.

בבניין דירות מנוכר, באזור שרובו מפעלים ומחסנים, בין השוק הטורקי לשוק הימאים, עם היסטוריית הנמל והימאים שהסתובבו שם בעבר, מצאה את עצמה קבוצה קטנה של אמנים פלסטיים ומוזיקאים מתגוררת בסמוך אחד לשני. מהר מאוד הפכה השכנות לקשר אמיץ שהוביל לאינספור פעילויות אמנותיות, לחיים בשותפות ולהבנה שהיצירה והחיים אחד הם. האזור בו חיו וחוו בצורה יומיומית הפך להיות מעיין היצירה העיקרי של ליבי וטליה. המשפחה הקטנה שנוצרה דרך שכנות, באזור בו אין נפש חיה בלילות , הקמת בר וגלריה שמשכו אליהם טיפוסים שונים ומשונים, כל אלה תועדו עד מהרה בחמלה ובאנושיות דרך עין המצלמה של ליבי, או ביד הרושמת של טליה והיוו מקור להשראה בלתי פוסקת ועדות לרגעים מסוימים שהתרחשו בין האמניות לסביבתן.

בין מדיום הציור לצילום קיים, אמנם, פער גדול, אך האהבה לחומר המתועד קושרת את שתי האמניות בחיבור עמוק.

קסל משתמשת בעיקר בפילם, לעיתים כזה שתוקפו פג. לרוב היא מצלמת ללא בימוי או שימוש בתאורה מלאכותית. ברגע מסוים היא תרגיש שזה הזמן או המקום להנציח ופשוט תוציא את המצלמה ותלחץ… ללא הכנות וגינונים, אלא רק מתוך רצון לתיעוד ואהבה גדולה למצולמים. במקום הדפסות צילום קלאסיות, קסל מדפיסה את עבודותיה על גבי מדבקות, בטכניקה המזכירה שלטי חוצות. הסיבה לכך נעוצה באיזה רצון לקעקע את הרגע, כמו ילד המצמיד מדבקה מעל למיטתו כדי שתישאר לעד.

סיוון מתרגלת פרקטיקה קלאסית של עבודת אמן מול מודל, אלא שכאן מדובר באותן דמויות, בחברים ובמשפחה. המפגש אינטימי ולעיתים נמשך מספר שעות בהן היא מפסלת את הדמויות בטכניקה קלאסית. רישומיה נעשים ברוח הרגע, ללא העמדה והכנה וכך הם מחברים בין מלאכת הצילום לפיסול. בניגוד לתצלומים, המתעדים רגע קריטי (אם כי יומיומי עבור החבורה,) אצל סיוון הרישום יתעד רגע קטן, פשוט אך ריאליסטי.

לא פעם יופיעו אותם אנשים בעבודותיהן של קסל וסיוון, כולם חלק ממשפחה מתרחבת שמוסיפה עוד ועוד אנשים, כולם מתקבצים בעיקר כדי לחיות את החיים הקטנים והיפים שנוצרו באווירה של העיר התחתית. תפאורה ענייה, עלובה, לעיתים מלוכלכת ודמות ראשית בהתרחשויות החבורה בשש השנים האחרונות.

המפגש בין העין של האמניות והמתועדים שלהן נותן לנו הצצה לחיים של מישהו אחר, מכניס אותנו כאורחים לרגע לסיפור שאינו נגמר ועדיין ממשיך להתרחש, נותן לנו הצצה לתקופה ומקום ספציפיים.

התערוכה מציגה מגוון מדיומים ודרכי תצוגה המהווים חור הצצה לעולמן של קסל וסיון, עולם שלם אשר מתפרק לרישומים, צילומים ופסלים וכולו חגיגה של היומיום.

טליה סיוון וליבי קסל הן ממקימות גלריה האגף והאגף השני בעיר התחתית חיפה.