יליד 1970, חי ויוצר בקרית טבעון. צלם עיתונות בעברו, זו תערוכתו הראשונה.

שמה של תערוכת הצילומים שלפנינו יכול היה לתאר את מהלכו של כל צלם באשר הוא, המסתובב עם המצלמה על כתפו, מצלם וממשיך לדרכו. זה יכול היה להיות מעין כותרת גנרית כזו, חצי סתמית, לכל תערוכת צילום בכל מקום וזמן. אולם לא כך הוא.

עבור אביחי ניצן צירוף המילים היומיומי "בא והולך" מגלם את ייחודיותו כאדם וכצלם – הן מבחינת תפישת העולם האמנותית והן מבחינת התוצר המוגמר המוצג כאן בתערוכה. עבור מי שהיה צלם עיתונות ורכש את ניסיונו ככזה שצריך להגיע מהר למקום הנכון בזמן הנכון, הפרקטיקה של הצילום המהיר, האימפולסיבי כמעט, הפכה עבור אביחי לטבע שני. לבוא, לראות, לתפוס, לצלם וללכת – סדרת פעולות אשר מעידה על הנחת עבודה ברורה כי הצלם איננו מעורב במה שהוא מצלם יותר מאשר באותו שבריר שניה של לחיצה על המצלמה. יתרונו הוא בלכידת הרגע המצולם באופן המרתק, המעניין, החושף איזו אמת מוחשית.

עם צמד המילים "בא והולך" מסתובב אביחי בעולם, נאמן לברות-החלוף שהוא מזהה במראות האנושיים המתגלים לו אגב שיטוטיו כה וכה. ואמנם, חלק מן הצילומים בתערוכה מספרים לנו בדיוק את הסיפור הזה של מי שבא, חדר בפתאומיות אל מרחבו הפרטי של אדם אחר, לכד את הרגע, והמשיך בדרכו. מבטיהם המופתעים, לעיתים הנרגנים, של מצולמיו, הופכים לסיפור עצמו. הם מעוררים סוגיות על אתיקה (האם יש לנו זכות לחדור ולתעד רגע אינטימי של האחר?) על המפגש בין המרחב הפרטי, שבו נשאר האדם מנטאלית תמיד מסוגר בדלת אמותיו, לבין המרחב הציבורי החשוף והחושף אותו/ אותה לעיני כל.

"בא והולך" מרמז שכולנו בני חלוף, ושמשמעות קיומנו בעולם, אם היא קיימת, שווה ויפה לכל נפש. הסיפורים שאביחי מספר לא מכבירים בפרטים מיותרים; לא במהירה מבחינים אם הצילום צולם בארץ, בסביבה המוכרת, או בחו"ל. לרוב הוא לא מתעניין בסדרות של צילומים ולא נשאר לחקור לעומק את מצולמיו. הסיפור הרגעי, השברירי, שאותו הוא מחפש, אותו סיפור על אושר רגעי של איש זקן המציץ ממי הבריכה ביום קיץ חם, או הסיפור על האיש במכונית, שמבטו נוקב ומסתורי, הסיפורים הללו נשארים, גם אם הצלם בא והלך.

בצילומים מרובי הדמויות הופך הסיפור לאפוס של ממש, כשכל דמות מציגה עולם עלום ומסקרן, והיחסים בין הדמויות ובינן לבין החלל שבתוכו הם מתקיימות, מספקים אפיזודות משנה המעבות את היצירה הגדולה. כך בצילום המספרה, ובקבוצת הנשים המבוגרות (והאיש) הנחות על ספסל ציבורי, בקומפוזיציה מאלפת שנראית כאילו בוימה כך שכל אחת מהדמויות תעניק למתבוננים בה הצצה למציאות אחרת.

"בא והולך" לא מתאר רק את תפישת העולם האמנותית של אביחי ניצן כי אם גם את העמדה הצנועה, בלי ציניות, שלו. הוא רק בא והולך, על הדרך מצלם, ואולי זה גם יהיה תערוכה… אביחי "בא והלך" מרעיון התערוכה; האם בכלל, ומה להציג, יש כל כך הרבה חומרים שהצטברו עם השנים… בסופו של דבר, נקשרו הקצוות.

לבחור להציג תערוכה זהו מהלך משמעותי, בבחינת "פעולה" בעולם, אם להשתמש במונחה של הפילוסופית חנה ארנדט. משמעותה של הפעולה נוצרת במפגש עם הקהל. צילומיו של אביחי, המתמקדים באנושיות האוניברסאלית שלנו, מזמנת אותנו הצופים להתבונן ולהתרגש, לגלות בהם את עצמם וגם את עצמנו.