צבי דובינסקי, פרופסור לביולוגיה ימית ,שמחקרו חובק נופי עולם, מצלם מאז קיבל את מצלמתו הראשונה לבר-המצווה. "עבורי", סיפר, "היוותה המצלמה חלק טבעי של העין, מבלי שחשתי בה כאביזר טכני".

פעילותו המדעית הביאה אותו לקסומים שבנופי כדור הארץ: הרי געש פעילים בהוואי ובסיציליה, נופי אנטארקטיקה הקפואים ושוניות אלמוגים במיקרונזיה, מקסיקו, ברמודה ואוסטרליה. אולם לצד הפעילות המדעית צדה מצלמתו גם רגעים בנוף הישראלי, לפעמים כאלה שנראים במבט ראשון סתמיים, אך מתגלים כרגעים מיוחדים בהוויה המקומית שלנו.

תערוכה זו מזמנת אותנו להיזכר בחיים הפשוטים, בדפוסי הלבוש, במכוניות, בשלטי הפרסומת וברחובות של ישראל בשנות ה- 50. עבור חלק מהמתבוננים זו נוסטלגיה ועבור אחרים זו היסטוריה רחוקה ולא מוכרת. כך או כך הפגישה עם העבר מעוררת עניין ומחשבה גם על ההווה. פעולות כמו מריטת נוצות ברחוב, דחיפה ידנית של משאית ששקעה בבוץ או מכירת עיתונים על ידי ילדה ברחוב – אינן עוד חלק מהנוף המקומי.

בצילומיו של צבי נגלה דיוקנאות של מי שהבחינו במצלמתו, קבוצות של ילדים, נערים או חיילים אשר תועדו מבלי משים בפעולותיהם הרגילות, וכן נופי טבע ונופים עירוניים בקומפוזיציות מעוצבות ועשירות מבע.

אילן תורן כתב על צילומיו של צבי: " התקופה "מתגנבת" לתמונה דרך הקומפוזיציה, בחירת הזווית, המינון והמשחק של יחסי אור וצל…מכלול המאפיין את התקופה כפי שצבי  חווה אותה…"