"תפקידם של הורים לתת לילדים שורשים וכנפיים. שורשים – כדי שיידעו היכן הבית ומהו וכנפיים – כדי שיוכלו לעוף הכי גבוה והכי רחוק שהם יכולים"

(פרופ' יונה סאלק).

בית הוא המרחב היומיומי בו משתמש האדם. לרוב הבתים יש צורה בסיסית דומה: פתחים לכניסה ויציאה, חלונות לאור ולאיוורור, מרחבים הנפרדים זה מזה במחיצות ונקראים "חדרים". ועדיין, לכל אחד יש את הבית שלו, המיוחד, שאין עוד כמוהו בעולם, המקום היחיד שבזכות קיומו אפשר לומר- "אני מרגיש בבית". ה"בית" הוא המקום ממנו מתחילים. לגדול, לצמוח, להתפתח. בו מקבלים הרגשת בטחון. שייכות ללא תנאי. קבלה ללא תנאי. ממנו אפשר לצאת, בזכותו אפשר להתרחק. לדעת שתמיד הוא שם. תמיד הוא יהיה "כאן". הוא השורשים.

והבית , לרוב, נמצא בשכונה. ונותן הרגשת שייכות: דמיון-מה לאחרים תוך שמירה על היחודיות. והבית, לרוב, יציב ויקיר, אך לעיתים שבריריותו ניכרת, אין לו פתח או אין לו קיר.

והעץ, הצומח משורשיו לגובה ולרוחב, מרהיב עוז ולוקח מקום. מצמיח זרועות, מתכסה ירוק, ומחולל צמרת. והעץ, לרוב, זקוף ונעים, אך לעיתים ניכרות בו תלאות החיים.

וכאן, בארץ הזאת, יש נופך נוסף לשורשים ולכנפיים.

ד"ר צביקה תורן, פסיכולוג העוסק בצילום ופוטותרפיה – שיטה העושה שימוש בצילומים להעמקה של תהליכים טיפוליים. תורן יוצר קומפוזיציות בהן הוא מבודד את האובייקט מסביבתו, הבחירה הממוקדת מגייסת את המתבונן להסתכל אל מעבר לנושא הצילום, לחפש והעמיק פנימה אל טבורו של העץ או הבית, אל נפשו שלו.