"זה אותו הכרמל, מולדת הכלניות, הדרדר, המרווה, הזעתר ועץ האלון השורשי, שהנו מקור השראתנו", כותב הסופר, סלמאן נאטור, בבואו לתאר את המשותף לו ולחברו, הצייר סאלח אלקרא.

אותו הכרמל, שב ומתואר בציוריהם של אלקרא ושל רותי סגל, אשר קשרו את חייהם בהר הירוק תמיד, והוא הפך עבורם למקור השראה ליצירה. שניהם ציירים ותיקים ומוכרים בשדה הארץ-ישראלי. סגל מתגוררת במרכז הכרמל ואלקרא בדלית אל כרמל, הסמוכה. שכנים, חברים, יוצרים, אשר הציגו יחד גם בעבר ונפגשים שוב כאן בטבעון, הנושקת לכתף הכרמל.

בתערוכה זו מוצגים נופי הכרמל משתי נקודות תצפית: אצל סגל המבט שואף קדימה, למרחב, והמכחול הטובל בצבעים עזים מעצב את העצים העבותים ואת האדמה הבוערת בהבעת רגשות משוחררת. מנגד, אצל אלקרא, המבט בדרך כלל קרוב יותר, תר אחר הפרח הבודד הנשען על כותל הבית אשר שוכן על ההר. אלקרא משרטט, מניח ומורח את הצבע בעזרת שפכטל, עבודת טיוח רכה היוצרת מראות נוף פיוטיים, לעיתים נאיביים.

המפגש בין ציוריה של סגל לבין ציוריו של אלקרא הוא מפגש של מבטים המגדירים אחרת את מושג הנוף, אך בשני המקרים זהו אינו ציור ריאליסטי מתוך התבוננות כי אם עיבוד רגשי הטומן בחובו תחושות קרבה ושייכות. חרף העובדה שמדובר בנופי הכרמל, שני הציירים אינם מתעכבים על סממנים קונקרטיים ומותירים את הנוף בלתי ניתן לזיהוי ודאי. כך הופכות התבניות הציוריות למבעים אוניברסאליים שקל להזדהות עימם.  

בצבעוניות עשירה ובולטת, המזכירה את הציור הארץ-ישראלי של שנות ה- 30 וה- 40 של המאה הקודמת יוצרת סגל שלוחות הר ועלוות עצים. אשליית הרוח נושקת להפשטה ולרגע מפורק גזע העץ לקצעיו והעלים משנים פניהם לצורות גיאומטריות כמעט. כתב היד של סגל ניכר בשחרורו של המכחול, ובעודפות הצורנית והצבעונית המאפיינת את מרכיבי הנוף, בדומה לצייר יצחק פרנקל.  

לעומת הצבעוניות המגוונת של סגל, מציג אלקרא גישה מתומצתת לצבע ומבניות גראפית המזכירות בעת ובעונה אחת את קבוצת "אופקים חדשים" של שנות ה- 50 של המאה הקודמת ואת "עשר פלוס" של שנות ה- 60, אשר צמצמה את הצבעוניות והתמקדה בלבן המלוכלך כרקע ובשרבוט הקווי הממפה את המשטח. האדום, הכתום או הסגול מפתיעים מדי פעם בתוך מרבדי האפור או הלבן. נוף הכרמל הוא קודם כל חצר הבית הניצב בו, ובחצר עשב שוטה או צמח בעציץ. הצבר המאפיין את הנוף המעובד, שכבר הפך לסמל ארץ ישראלי / פלסטיני מצויר אף הוא כמייצג את הנוף הקרוב.

אוצרת התערוכה,

ד"ר שחר מרנין-דיסטלפלד,       

גלרית הקומה העליונה, מרכז ההנצחה קרית טבעון