המושג 'אנתולוגיה' נקשר, בדרך כלל, לאסופה של טקסטים ספרותיים, גם אם ביוונית עתיקה משמעותו 'זר פרחים'. המושג הושאל לתערוכה של נעמה בן יוסף כיוון שהיא אסופת עבודות מהשנים האחרונות. האלמנט הסיפורי הוא אחד הדברים המרכזיים העומדים כשאלה בתערוכה.

נעמה בן יוסף פועלת על קווי תפר שונים: בין ציור לצלום, בין הממשי למדומין, בין המדַבר לנאלם. חלק מהעבודות הוצגו במקורן כפעולה שיצרה או שינתה את הדימוי בזמן אמת, ובתערוכה הן מופיעות עם עקבות הפעולה. באחת העבודות החשובות בתערוכה האמנית צילמה את עצמה על רקע טפט אדום פרחוני, כשלשפתיה מסקינטייפ עם ציור ריצ'רץ' סגור. היא מחזיקה בידיה עיגול ומביטה הצידה, אל הצופה, בעין מצוירת. עבודה זו הוצגה כשאל הצילום הוצמדה מכונת ציור, שבפעולה מכנית שירטטה על גבו מעין דוגמת תחרה. תוצאות פעולת המכונה נמצאות בתערוכה. כך אף דימוי הארנב השחור, שהוצג לראשונה כשהוא 'נוזל' אל רצפת הגלריה ויוצר שלולית פלסטיק שחורה לרגליו.

העבודות של נעמה בן יוסף נושאות עליהן מראית עין של קלילות, מעין קריצה לצופה לבוא ולהתקרב אל המוכר, אז הן מערערות באחת את הרגלי הראיה שלו. קעקועי גוף קטנים ומושקעים או ציטוט מיניאטורי של אמנות נוצרית הופכים לדבר המרכזי, מבלי לצמצם במעט את נוכחותו של הנושא אותם. השולי, לכאורה, מתגלה כשהוא מנהל מערכת יחסים מוזרה עם מי שנושא אותו על גופו. כל מה שהעין מצפה לראות בצילום עובר הזרה.

העבודות בתערוכה 'אנתולוגיה' אינן מספרות סיפור. לפעמים נראה כאילו המסקינטייפ המודבק לפי האמנית הודבק גם לעבודות האחרות וכך מה שנראה כהתחלה של סיפור שראוי לספרו, נשאר כפי שהוא. יוצא ש'אנתולוגיה' היא בעצם סדרה של הסטות מבט מהמרכז הממשי למרכז  מדומין; מה שהיה אמור להאמר אולי נאמר כבר בכל כך הרבה אופנים, שהפעם הוא מחייך ושותק.  

בדף שליווה את התערוכה שהציגה בן יוסף יחד עם דני יהב בראון, By the Pricking of my Thumb   (בנעיצת אצבעי – על פי סיפור של אגתה כריסטי), תיארה אוצרת התערוכה, עפרה חרנם, את העבודות כ"שהייה משועשעת במרחב התעלומה". נראה שאין דרך קולעת מזו לתאר גם תערוכת יחיד זו.