שימי שיידר, תושב קרית טבעון, הוא יוצר רב-תחומי ואוטודידקט: צייר, מוסיקאי, חומוסאי,  מספר סיפורים, פעיל חברתי, מארגן פסטיבלים, ובעיקר- יזם תרבות ויצרן של חוויות המפגישות בין אנשים. כאמן חברתי ארגז הכלים שלו מגוון: מכחול, עט, מגפון, סיר, כף ועוד.. את מלאכת הציור למד שיידר מהתבוננות אין סופית בספרי  תולדות-האמנות,  בעיקר  בספרי  הזרמים המודרניסטים המועדפים עליו: האקספרסיוניסזם הגרמני והפוביזם זרמים שמהם ספג את השראתו. כמו הפוביסטים, כך גם ציוריו של שיידר, מתאפיינים בשימוש בצבעים טהורים כמעט ללא ערבוב, בפשטות הצורות והנוף, ובשימוש בכתמים ובמשיכות מכחול נמרצות. כמוהם הוא סוטה במכוון מן המציאות האובייקטיבית: הוא מעדיף את ההבעה האישית והסובייקטיבית, בה הצבע הינו האמצעי הבולט ביותר לביטוי מציאותו הפנימית של האמן.

כמו אמני תנועת-הגשר האקספרסיוניסטים הגרמנים, שחזונם היה ליצור גשר בין האמנות והתרבות לבין החיים עצמם, כך גם שיידר: רואה באמנות החברתית פוליטיקה חדשה המנסה לייצר גשרים ושפה משותפת. הוא עסוק בבניית קהילות, ורואה ביצירה האמנותית דרך ואמצעי  לחיבור  ולהעשרה  רוחנית ותרבותית ללא כפייה. המוסיקה נוכחת בציוריו: שיידר מאלתר את הג’אז והבלוז בתוך המציאות אותה הוא מצייר, מפגיש בין צבע  לצבע,  בין  כתמים  לצורות,  בין  קו  לכתם  ובין ריאליזם לפנטסיה. הדמויות,  המקומות  והסיטואציות,  אותן  הוא  בוחר לצייר מסביבתו הקרובה, מייצגות עבורו את הבלוז של המקום – רכבת חולפת בשדות העמק, נגן חצוצרה  מגיח  מתוך  הצמחייה,  רקדנית  מרחפת בשמיים בפירואט רחב, נערות עושות קפה על גבעות

שייח אבריק, מטוס קרב נוחת בעמק בין מגידו לג’נין, פועלים קוטפים מלונים ומעמיסים אותם על עגלה. כתמי צבע מכסים את ציוריו, קטנים וגדולים, חושפים טפח ומכסים טפחיים. הדיקטים הישנים מתגלים במערומיהם בין הכתמים. ועל הבלוז הצבעוני מנצח שימי שיידר הקוסם-הצייר. בעיניים עצומות הוא הוזה צבעים וצלילים, מבקש ליצור באמצעותם עולם חדש ועצמאי על  הבד.