על הגבול הדק בין חלום ומציאות בארץ הקודש

את סדרת העבודות המוצגות כאן ציירתי לאחר מלחמת ששת הימים. ככל עם ישראל הרבינו לנסוע לשטחים,  כשלפתע נתגלו לעינינו "מתי מדבר" שרועים בדממה משני צדי הכביש, פיותיהם פעורים ומחכים לטיפת מים.

אור בוהק ומסנוור עטף את כל הנוף עד למרגלות ים המלח. היתה לי הרגשה שנפתחה לי הדלת לארץ התנ"ך. סיפורי התנ"ך דברו ישירות אל מהותי. לא ידעתי איך להתמודד עם ההתרשמויות הכבירות – הוויזואליות והרגשיות. ציירתי רישומים בעפרון גרפיט ופחם על רקע אפור, לבן וגירי טרקוטה. שאפתי לבטא את המפגש שבין הריאליות והמיסטיקה, על הנבול הדק שמצאתי בנוף התנ"כי.

ציירתי את יעקב אבינו כאיש מפוחד הלוחם נגד הצל של עצמו. ציירתי את בלעם רוכב על חמור, נדחק על ידו אל גדר אבנים, כולו רוגז על מצבו ומלא קנאה ביישוב שלמרגלותיו ובצידו השני מורד תלול.

בציור נוסף תיארתי הר בזלת ענקי כשבפרופיל ההר מופיעים פניו של משה המביט מערבה, מתחתיו ראה את הירדן ומעברו את ירושלים הבנויה, אך מבטו לא נח עליה, אלא בכמיהתו הופיעה לפניו ירושלים של מעלה.

כמו כן ציירתי את הריקוד סביב עגל הזהב שעוד בילדותי העסיק אותי מאד. אלילי מצריים צוהלים בצורת הרי סלע של חול אדום ומנגד מתרומם הר סיני, כולו גרניט וענן שחור עוטף את פסגתו. בעמק המשתרע ביניהם, רוקדים בני ישראל סביב עגל הזהב.

בציור אחר עומד משה עטוף טלית ומסתיר פניו מפי הסנה הבוער. להבות האש לופפות גופות אדם שהם ענפי הסנה הבוער. האש לא יכלה להם. תמונה זו לזכר עם ישראל בשואה.

במשך עשרה ימים ציירתי 12 רישומים גדולים.

                                                                                          ברכה אביגד, מרץ 2012

דרך חיי

נולדתי בשנת 1919 בגרמניה ועליתי ארצה בשנת 1935 במסגרת עלית הנוער.

סיימתי את "בצלאל" בשנות ה- 40 של המאה הקודמת.

פרויקט משמעותי בחיי היה הוצאת שישה ספרים העוסקים בבוטניקה בהם ציירתי את פרחי הארץ. כמו כן ציירתי את הכרזות אשר היוו חלק מהמאבק לשמירת פרחי הבר.

בשנת 2002 עברתי להתגורר בקרית טבעון.

דרך חיי

הורי אבי- משפחת גוטמן, נולדו וחיו בגרמניה.

הורי אמי – יהודים ציונים, חיו בלטביה.

נולדתי להורי בשנת 1919 כבת יחידה, לאחר סיום מלחמת העולם ה- 1. הורי בחרו לחיות בדרמשטט בגרמניה. בשנת 1935 עליתי ארצה במסגרת עלית הנוער, לכפר גלעדי, תל-חי. בזמני הפנוי התחלתי לצייר פרחי בר, בזאת התחיל להתגשם חלומי כילדה לצייר את פרחי ארץ ישראל.

הגברת הנרייטה סאלד, מייסדת עליית הנוער ראתה את ציורי הפרחים והבטיחה לי מלגת לימודים ב'בצלאל' כשאסיים את לימודי בתל-חי. בסיימי את 'בצלאל' בחרתי כעבודת הגמר לכתוב ולצייר את מגילת אסתר על קלף באורך שלושה וחצי מטרים, בהקפדה על כל כללי ההלכה. לאורך כל הדרך המשכתי לצייר את פרחי הארץ והאוסף גדל. כשהישוב התאושש ממלחמת השחרור ומתקופת הצנע נפקחו עיני כולם לטבע וסביבתו. עיריית חיפה ובראשה אבא חושי ז"ל בחרו בציוריי והוציאו לאור חמישה ספרים עם ציורי הפרחים וההסברים של הבוטניקאים זאב ברלינגר ז"ל וצבי זילברשטיין ז"ל, מורים לביולוגיה בבית הספר הריאלי. הספר השישי הופק על ידי עיריית ירושלים ברשות טדי קולק ז"ל. מר עוזי פז, ממקימי החברה להגנת הטבע, שנוסדה באותו הזמן, הזמין אצלי כרזה שתרמה רבות והאירה לאנשי היישוב שאסור לקטוף ולמכור פרחי בר. שמחתי להיות שותפה למפעל הלאומי לשמירת פרחי הבר, וכאן המקום לשבח את ילדי ישראל לדורותיהם, ששמרו בקנאות על הצלחתו.

בשנת 2002 עברתי לחיות בטבעון ולשמחתי גיליתי שספריי מוכרים היטב לתושבי המקום. כיבדתי אותם בתערוכה במרכז ההנצחה.

ברכה אביגד

אברהם מנתץ את הפסילים – המדרש

 בראשית רבא

המדרש מספר "בבית אביו של אברהם היו עושים צלמים ומוכרים בשוק. יום אחד הגיע לאברהם למכור. נתן לו תרח אביו סלים של אלוהות והושיבו בשוק. בא אליו אדם אחד ואמר לו: יש לך למכור? אמר לו אברהם איזה אלוה אתה רוצה ליקח? אמר לו אני גיבור תן לי אלוה גיבור כמותי. נטל אברהם פסל אחד שהיה עומד למעלה מכולם, אמר לו: תן את הדמים וטול לך את זה. אמר לו: וכי אלוה זה גיבור כמותי? אמר לו אברהם: ריקא, עדיין אין אתה יודע משפט אלוהות? מי שעומד מעל לכולם הריהו גיבור מכולם. כשנפטר האיש להלוך אמר לו אברהם בן כמה שנים אתה? אמר לו בן שבעים שנה אני. אמר לו אברהם: אוי לו לאותו איש, שהוא בן שבעים שנה ומשתחווה לזה שנעשה היום! מייד השליך האיש אותו אלוה לסלו של אברהם, חזר ונטל את דמיו נסתלק והלך לו ….."

עמד ונטל המקל ושבר את כל הפסילים.

טקסטים לתערוכה:

סדום ועמורה – בראשית יט, 24 – 25

כד וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם. כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

הגר – בראשית כא, 14 – 16

יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

העקדה – בראשית כב, 9 – 10

ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים.  י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. 

חלום יעקב – בראשית כח, 6 – 13

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.

יעקב נלחם עם המלאך – בראשית לב, 25 – 29

כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

משה והסנה – שמות ג, 2 – 3

ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה.

מתן תורה – שמות יט, 16 – 20

טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. יח וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. יט וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. כ וַיֵּרֶד יְהוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה.

עגל הזהב – שמות לב, 3 – 4 , 24 

ו ג וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. ד וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה.

כד וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה.

בלעם – במדבר – כב, 21 – 30

כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לו… כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה.

משה מביט מהר נבו – דברים לד, 1 – 3

א וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. ב וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. ג וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר.

ולא נודע מקום קבורתו – דברים לד, 5 – 6

ה וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה. ו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

גיא בן הינום – מלכים ב – כג, 10

י וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני [בֶן] הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ

העצמות היבשות – יחזקאל לז, 1 – 2

א הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת.  ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד

מתי מדבר – מסכת סנהדרין

רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל, עלו לארץ ישראל, נשאו נשים, הולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבא.