תערוכה‭ ‬זו‭ ‬מציגה‭ ‬סדרת‭ ‬ציורים‭ ‬אקספרסיבית‭, ‬בטכניקה‭ ‬מעורבת‭ ‬של‭ ‬צבעי‭ ‬אקריליק‭ ‬וזפת‭. ‬ניתן‭ ‬לראותה‭ ‬כרצף‭ ‬של‭ ‬אשנבים‭ ‬דרכם‭ ‬מאפשרת‭ ‬לנו‭ ‬האמנית‭ ‬הצצה‭ ‬לנבכי‭ ‬נפשה‭, ‬נפש‭ ‬אשר‭ ‬לבשה‭ ‬צורתו‭ ‬של‭ ‬אתר‭ ‬ארכיאולוגי‭, ‬שחשיפתו‭ ‬איטית‭ ‬והדרגתית‭. ‬

צבעי‭ ‬השחור‭ ‬והכחול‭ ‬על‭ ‬גווניהם‭, ‬חוזרים‭ ‬בכל‭ ‬הציורים‭ ‬ולעיתים‭ ‬רחוקות‭ ‬מבליח‭ ‬לו‭ ‬צבע‭ ‬נוסף‭. ‬הדימויים‭ ‬מזכירים‭ ‬אובייקטים‭ ‬מן‭ ‬המציאות‭ ‬ומייצרים‭ ‬מעין‭ ‬מקרא‭: ‬רשתות‭, ‬מוטות‭, ‬גשרים‭, ‬גדרות‭, ‬סירות‭. ‬לעיתים‭ ‬כל‭ ‬אלה‭ ‬מחוברים‭ ‬ליצירת‭ ‬מערך‭ ‬מבני‭ ‬כלשהו‭ ‬ולעיתים‭ ‬מנותקים‭ ‬זה‭ ‬מזה‭, ‬מופיעים‭ ‬ללא‭ ‬הסבר‭ ‬הגיוני‭ ‬בנקודה‭ ‬כלשהי‭ ‬בקומפוזיציה‭. ‬הם‭ ‬צצים‭ ‬מבין‭ ‬שכבות‭ ‬הצבע‭ ‬והזפת‭, ‬בסביבה‭ ‬חסרת‭ ‬הגדרה‭ ‬ואניגמטית‭.  ‬

מהו‭ ‬אותו‭ ‬המרחב‭ ‬שאותו‭ ‬אנו‭ ‬רואים‭ ‬בכל‭ ‬ציור‭ ‬מזווית‭ ‬קצת‭ ‬אחרת‭? ‬האם‭ ‬זהו‭ ‬נוף‭ ‬של‭ ‬חוף‭ ‬ים‭, ‬מעמקיו‭, ‬הרים‭ ‬רחוקים‭ ‬וקו‭ ‬רקיע‭? ‬הציורים‭, ‬ברובם‭, ‬מרושתים‭ ‬רצועות‭ ‬רוחב‭ ‬לצד‭ ‬קווי‭ ‬אורך‭ ‬המושכים‭ ‬מטה‭ ‬או‭ ‬מעלה‭, ‬עם‭ ‬אזורים‭ ‬גדולים‭ ‬של‭ ‬צורניות‭ ‬מופשטת‭ ‬וחופשית‭.    ‬

הסדרה‭ ‬נולדה‭ ‬בעקבות‭ ‬אובדנו‭ ‬הפתאומי‭ ‬של‭ ‬בן‭-‬זוגה‭ ‬של‭ ‬האמנית‭. ‬הסביבה‭ ‬הימית‭ ‬בה‭ ‬נהגו‭ ‬לשהות‭ ‬בחייהם‭ ‬המשותפים‭ ‬תורגמה‭ ‬לחומר‭ ‬ולצבע‭, ‬למרחב‭ ‬תודעה‭ ‬פנימי‭, ‬מארג‭ ‬של‭ ‬זיכרונות‭ ‬וחוויות‭ ‬חיים‭. ‬“בתחום‭ ‬הציור‭ ‬עצמו‭,‬”‭ ‬כותב‭ ‬גסטון‭ ‬בשלאר‭, ‬“‭[…] ‬דומה‭ ‬כי‭ ‬הביצוע‭ ‬מערב‭ ‬החלטות‭ ‬הנובעות‭ ‬מן‭ ‬הנפש‭ ‬ונתקלות‭ ‬באילוצים‭ ‬של‭ ‬עולם‭ ‬התפיסה‭ ‬החושית‭…‬”‭.‬1‭ ‬

כל‭ ‬מה‭ ‬שקורה‭ ‬בציורים‭ ‬מצוי‭ ‬בתווך‭ – ‬בין‭ ‬המצולות‭ ‬לבין‭ ‬פני‭ ‬המים‭, ‬והתחושה‭ ‬נעה‭ ‬בהתאמה‭, ‬בין‭ ‬מחנק‭ ‬והרס‭ ‬לבין‭ ‬ציפה‭ ‬ואור‭ ‬בהיר‭, ‬המשתקף‭ ‬במים‭. ‬את‭ ‬הזפת‭ ‬השחורה‭, ‬המלוכלכת‭ ‬והאטומה‭ ‬ניתן‭ ‬לקרוא‭ ‬כמטאפורה‭ ‬לסערת‭-‬נפש‭ ‬ולמועקה‭ ‬כבדה‭. ‬לעומתה‭, ‬אזורים‭ ‬נרחבים‭ ‬של‭ ‬קו‭ ‬קליל‭ ‬וכתמי‭ ‬אקריליק‭ ‬מדולל‭ ‬עשויים‭ ‬להיקרא‭ ‬כמטאפורה‭ ‬לתחושת‭ ‬רווחה‭, ‬לשביב‭ ‬תקווה‭ ‬המתקיים‭ ‬אף‭ ‬הוא‭ ‬בתוך‭ ‬טלטלת‭ ‬הלב‭.  ‬

דימוי‭ ‬אחד‭ ‬בולט‭ ‬מכל‭ ‬השאר‭ ‬והוא‭ ‬שב‭ ‬ומתואר‭ ‬בציורים‭: ‬זהו‭ ‬מֵכל‭ ‬כהה‭, ‬המזכיר‭ ‬לעיתים‭ ‬כד‭ ‬חרס‭ ‬עתיק‭ ‬או‭ ‬צמיג‭. ‬זהו‭ ‬כד‭ ‬חרס‭ ‬יפני‭, ‬המשמש‭ ‬לציד‭ ‬תמנונים‭ ‬בשם‭ ‬טקוׂצובבּוׂ‭. ‬צורתו‭ ‬המיוחדת‭ ‬הפכה‭ ‬אותו‭ ‬גם‭ ‬לשמו‭ ‬של‭ ‬כֶּשֶל‭ ‬לבבי‭ ‬זמני‭ – ‬שברון‭ ‬לב‭, ‬הנגרם‭ ‬עקב‭ ‬הלם‭ ‬נפשי‭ ‬חמור‭, ‬כזה‭ ‬שעלול‭ ‬להתרחש‭ ‬עם‭ ‬אובדן‭ ‬בן‭ ‬משפחה‭ ‬קרוב‭. ‬תסמונת‭ ‬הלב‭ ‬השבור‭, ‬שאפיינה‭ ‬את‭ ‬האמנית‭ ‬בתקופה‭ ‬שבה‭ ‬יצרה‭ ‬את‭ ‬הסידרה‭, ‬מתועדת‭ ‬באופן‭ ‬סמלי‭, ‬כמעין‭ ‬חתימה‭ ‬של‭ ‬יד‭ ‬האמנית‭ ‬בזמן‭ ‬נתון‭, ‬באמצעות‭ ‬דימוי‭ ‬הטקוצובו‭. ‬

כותרת‭ ‬הסידרה‭ ‬“גבה‭ ‬גלים‭ ‬עד‭ ‬רוגש”‭ ‬מאפיינת‭ ‬את‭ ‬המזג‭ ‬המשתקף‭ ‬בציורים‭ ‬וגם‭ ‬תוחמת‭ ‬אותם‭ ‬לכדי‭ ‬פעולה‭ ‬שמשמעותה‭ ‬איחוי‭ ‬ויצירה‭. ‬במילותיו‭ ‬של‭ ‬לארי‭ ‬אברמסון‭: ‬“דקונסטרוקציה‭, ‬פירוק‭, ‬אינם‭ ‬האתגר‭, ‬שכן‭ ‬העולם‭ ‬הנתון‭ ‬כבר‭ ‬מפורק‭ ‬כולו‭. ‬האתגר‭ ‬הוא‭ ‬רקונסטרוקציה‭, ‬בניית‭ ‬מבנה‭ ‬חדש‭ ‬מהחלקים”‭.‬2‭ ‬