פרופ' דוד הראל ממכון ויצמן הוא חתן פרס ישראל בחקר מדעי המחשב לשנת 2004, ומשמש כיום גם כסגן נשיאת האקדמית הלאומית הישראלית למדעים. הוא מתגורר עם משפחתו בקרית טבעון.

זו תערוכתו הראשונה של דוד, לאחר שנים ארוכות שבהן היתה מצלמתו תלויה על כתפו בכל פינה שבה ביקר על הגלובוס.

רולאן בארת (Barthes) אמר: "מה שהצילום מעתיק לעדי-עד אירע רק פעם אחת; הוא חוזר בדרך מכנית על מה שלעולם לא יוכל לחזור שנית בממשות". כמו החיפוש אחר האמת המדעית, גם בצילום תר דוד אחר היופי ה'אמיתי', שהתגלה אליו ברגע אחד מקרי, שאינו ניתן לשחזור. ה'אמיתי' אינו רק יפה, אלא מגלם מצבים וערכים אוניברסליים, כמו חופש, התכנסות עצמית, מתח, קשרים אישיים ועוד.

ערכן של הקומפוזיציות בא לידי ביטוי במובן האסתטי – איזון והרמוניה של כיוונים, צורות וצבעים – וגם בבהירות: הן מזמינות אותנו, הצופים, להיכנס למרחב המצולם באופן כזה שנרגיש חלק ממנו, ממש כמו הצלם ברגע הגילוי והקליק של המצלמה. אם יש חידה היא תתגלה; אם טמון סוד, נקבל רמזים לפתרונו. גישה זו, המאפשרת למתבוננים נקודת צפייה נוחה, היא מפתח להתקרבות ולהבנת התצלומים. באמנות, כמו במדע, ניכרת שאיפתו של דוד לשתף אותנו ביצירה ובגילוי האישי. גישה זו, שהוא מכנה "אקספוזיציה", היתה נחלתה של האמנות הפלסטית בהיסטוריה, אך היא אינה פופולרית עוד באמנות העכשווית.

מקבץ הצילומים בתערוכה אינו משקף יחידה נושאית אחידה, כי אם אוסף אקלקטי ומגוון. לפנינו נופי טבע פתוחים והתמקדות ב'תמונה' קרובה מתוך הנוף הזה; פינה עירונית או מקטע רחוב מסקרן ובהם התרחשות 'רגילה', הנדמית לסצינה מסרט; מרחב ביתי וטבע דומם אניגמטיים; וגם – התרחשויות משעשעות-משהו שאיש לא הבחין בהן מלבד הצלם.

                                                                                                                 ד"ר שחר מרנין-דיסטלפלד

*** העבודות למכירה. ניתן לפנות למשרד 04-9835506 או לאוצרת 0526234626