אמנים מהסטודיו של אלי שמיר | תערוכה קבוצתית

דיוקן הדדי בנוף עם מאראם סירחאן. נדמה שהציור האיקוני של אלי, שנבחר להיתלות בתערוכה הזו, אומר כבר הכל. המיקום, הוא השדה. השדה הוא הבית. בבית זה מתקיים דיאלוג, בו אין האחד אומר והאחרת שומעת, כי אם התבוננות עמוקה זה בדמותו של זו, דיוקן הדדי בנוף.

ההדדיות המייצבת את הקומפוזיציה אינה אלא הצורה המשמעותית, זו המשדרת אלינו הצופים את מהות התערוכה שלפנינו. עולמו של אלי נטוע בשדות העמק, נפגש בעולמה של תלמידתו, הוא מתבונן בה מתבוננת בו, מפגש בין אדם לאדם. ואצל אלי ניכר כי זהו לב העניין, המפגש וההכלה ההדדית, הכבוד להנחות ובאותה עת להבין את חווית החיים של התלמידה והתלמיד שמולו, בלי שיפוטיות ערכית, אלא כמסע לגילוי המהות הפנימית, שרק היא מאפשרת את היצירה האותנטית.

בתערוכה מציצות אלינו חוויותיהם של האמנים המתרגמות לשפה הציורית. אנו מהלכים בין תערוכות יחיד קטנות וצנועות, המבקשות לדייק את הרגע הזה עבור כל אחד ואחת מן המציגים. כמו בכל אסכולה בתולדות האמנות, השפעתו של אלי ניכרת בעבודות כולן, אך יחד עימה מתבטאים כתבי היד הייחודים של כל האמנים.

אני מקווה שהתערוכה תורמת לכל אחד ואחת מכם האמנים מבט מרענן על יצירותיכם, על אלה של אחרים. אולי החלל שלנו מזמן עבור היצירות הקשרים שלא נתפשו על ידיכם לפני כן, אולי ההתבוננות ביצירותיהם של חבריכם היא שמלמדת אתכם דבר-מה מסעיר, מפתיע, קצה חוט תחושה או מחשבה.

אני מודה מאד לאלי על היוזמה להציג אצלנו את התערוכה, רעיון שמתגלגל כבר למעלה משנתיים. היה לי לכבוד ולעונג לעבוד איתך אלי, ולהכיר את אלה מכם, האמנים, שהכרתי.

דילוג לתוכן