אש קטנה וחלב

מחווה לאד רושה

כמו אצבעוני המפקד

על התערוכה 'אש קטנה וחלב'- דורית פיגוביץ גודארד, דנה רז

על פי מסורת הנמצאת תדיר בשלבי הרצה, בכל שנה גלריה מרכז ההנצחה מאפשרת לבוגרת המכון לאמנות באורנים להיכנס לעולם האמנות בתערוכה ראשונה בגלריה ציבורית לאמנות עכשווית. ביוני 2013 ביקרנו בתערוכת הבוגרים ששפעה עבודות ציור, רישום, פיסול והצבות בחלל, עדות לאמביציה ממשית להבקיע את קירות הזכוכית המבדילים בין מרכז העשייה, תל אביב, לשוליים הפריפריאליים. בין אלה בלט בשלוותו המדומה החלל בו הציגה דנה רז את עבודות הרישום שלה. על הקיר טיפסו, באי סדר מחושב, רישומים קטנים בעיפרון ובדיו. קטנים, לפעמים עד כדי פתקי ממו שנתלשו מפנקס. על גבם שרטטה רז רישום, מספר קווים מהירים, מדויקים ולצידם מפעם לפעם מלה או משפט קצר. המלים התחברו לרישום באמצעות גשרון קטן שהצופה בר הדעת נאלץ לייצר מתוך עצמו. הן לא ביארו את הרישום אלא עשו לו הרחבה לירית. פעולת החיבור בין הדימוי והטקסט ה'רזים' למראה הפכה למעין כתיבת שיר רציני-מצחיק-אירוני, על חוויה פרטית ואיך אפשר לשחרר אותה בייצוג ראוי. מעבר לכך היתה בעבודות איזו דחיפות שקטה ועיקשת שהסירה ספק בנוגע לבחירה. ובכלל, גילוי של הומור, ועוד עצמי, באמנות ישראלית, זו זכות ושמחה גדולה.

דורית פיגוביץ גודארד, אמנית ותיקה שאף הציגה כאן בעבר תערוכת יחיד, צורפה לפרויקט בטבעיות. קראנו לזה 'חניכה'. הרי מדובר באמנית צעירה שנדרשת לפתע להציג תערוכת יחיד בחלל כמעט מוזיאלי, כשבכליה ניירות קטנים, מספר עפרונות, מכחול, קסת דיו ואינטליגנציה. כמעט התבקש לצרף אליה מישהי שכבר שנים עוברת ושבה ומחפשת באותם אמצעים בדיוק ובאותה יכולת מופלאה להיאחז במילה או בדימוי ולהצמיח יצירת אמנות. החיבור ביניהן הוא עוד ניסוי מהסוג שמתרחש בגלריה לא פעם. עד מהרה הסתבר שדנה כבר גילתה את דורית בפייסבוק והקשר שנוצר ביניהן הרחיק מעבר לחניכה במובנה המסורתי.

דנה רז אוספת את הפואטיקה שלה מתוך קלישאות היומיום: שברי משפטים ששמעה נשלפים מהקשרם המיידי, נרשמים והציור שמופיע על הנייר מעניק להם חיים אחרים, באותה אירוניה עצמית כמו בציור האקוורל של דגיג שוחה בשקית ניילון שהמים אוזלים ממנה ומתחת בכתב ילדי ובאותיות דפוס: 'טפשה מעט את'. היא רושמת ומניחה, רושמת ושוב מניחה הצידה, פעולה עקבית של פסיעה לתוך ממד רביעי של סטודיו מדומה בתוך רעשי החיים.

דורית פיגוביץ גודארד עובדת גם על ניירות גדולים, גם בחומרים אחרים, מגייסת פרקטיקות של צילום, קולאז' תלת מימד ורדי-מייד וחמושה בכל אלה ממשיכה בעקביות לתקוף את ההיסטוריה הפרטית שלה, בתוך נחשול ההיסטוריה של המאה העשרים. מאחוריה שתיים עשרה תערוכות יחיד, תערוכות קבוצתיות רבות ועבודותיה נמצאות באוספים שונים.

דורית מלקטת חפצים ומזכרות, ייצוגים ממוזערים של תרבות נכחדת ותמונות. בתערוכה כל זה הופך לסיפור מסע: 'חוצים את הריין', 'חוצים את הדנייפר', 'חוצים את האלבה', אוניות מלחמה על ניירות קטנים חוצות מרחבים עצומים, אוניות מלחמה אחרות מציפות ניירות גדולים. במסע מהמזרח למערב, בכל הקשר של תרבות המערב שניתן להעלות על הדעת, מאודיסאוס ועד לתנועת צבאות מעונים במלחמות עולם. בסטודיו של פיגוביץ גודארד, להבות אש קטנות ועשן צצים בין העבודות, בין משחק למאוים. מכאן נלקח שמה של התערוכה, בהשראת ג.י., מכותרת ספרו של האמן האמריקאי אד רושה, Various Small Fires and Milk, שיצא לאור בארה"ב ב-1964. כמו רושה, דורית ודנה לומדות בכל יום מחדש לחלץ את הפאתוס מתוך השוליים המודחקים של היומיום, לאגור אותו בסטודיו ואז לצאת אל הנייר בקו, כתם ולשאול, בתמימות כאילו: 'של מי זה?'.