אדם חושב שהוא מריח את הצמחים אבל הוא מריח את עצמו.

העולם החיצוני הוא מראה לעולם הפנימי. הצמחים הם רק מעוררים והריח החיצון הוא אד ממאגר הריחות הנמצא בתוכנו. חווית ההרחה אינה מתוחמת במקום או תלויה בזמן; בכל מקום ותמיד אדם יכול להגיע אל הריח שבתוכו.

פעולת ההרחה מעוררת מיקוד, כוונון והתרכזות המלווה בתענוג ואלה מעוררים את הגוף.
גירוי תאי החישה מנביע את מעייני הניחוח בתוכנו. הבושם הטוב משפיע על התעוררות האהבה, פותח ערוץ לריח, מעניק השראה. בספר הזוהר הריח הוא סוד הארת החכמה, התענוג והשמחה. ובמדרש נאמר "כל השירים שאמרו לפניו ריחות היו״.

לפעמים בחלומות אני מריחה ריחות ומתעוררת כשפרחים מעופפים סביבי והאוויר מנוקד
בצורות אנרגטיות מרהיבות.

לפעמים כשאני שקועה בריכוז ובהתבוננות פנימית אני מגלגלת את קצה הלשון, מצמידה אותה אל החייך ואז באה רכות מופלאה הזורמת מנקודה מוארת אי-שם במעמקי המוח שלי. זרם ריחני נהדר, אקזוטי ורענן, ורוח מטהרת עוברים דרכי. הלב מתרחב וניחוח מרפא ומענג עובר בגופי.
אני חשה אהבה.

זרע רוחני הטמון בי נפתח, נובט, מפריח ניצנים הנפתחים לפרח יפיפה בנשמתי.

מתוך אהבה, תענוג ושמחה הכנתי את המיצב שבו: יריעות בד רקומות בצפורן, כני תפילה ועליהם ספרי זוהר וסידורים, עבודות מנייר עשוי ביד שעליו צירופי אותיות, עלי שושנים וצמחים ריחניים.

המיצב טבול בריחות ובבשמים של הגן שהנפש מתיישבת בו. "

 

חיה אסתר

מרץ 1999

פרסומים על התערוכה:

 

דילוג לתוכן