"עץ – אדם" מבטא התבוננות מתמשכת, מתפעלת של האדם בעץ, ביופיו,

בחוכמת צמיחתו, בגווניו המשתנים עם כל תנודה של אור ורוח. העץ כמיצג את הטבע.

"עץ – אדם" מבטא את מקומו של האדם בנוף גם במובן הפשוט: האדם העובד בפארק בקיץ ובחורף. האדם השומר, אבל גם מעצב את הנוף על פי תפיסתו.

שבע שנים אנחנו נוסעות לצייר בַּנּוֹף: עשבים ועצי זית בתל חדיד, אורנים ביער בן שמן, שדות במושב טל-שחר, נוף גלילי בקדיתא. בשנתיים האחרונות אנחנו מציירות בגן לאומי אפק שליד פתח תקוה. בוקר אחד בשבוע אנחנו מתבוננות / שותפות  לחיי הפארק.

לאיילת טיקוצקי עשבים, עצים, שבילים, שמיים, הם נושא לחקירה מתמדת. יש מאמץ למצוא את הגוונים המדויקים, את הטקסטורה המיוחדת לכל אובייקט מצויר. כל זה נעשה בעבודת מכחול חופשית אך מדויקת. יש תמיד התלבטות היכן להציב את כן-הציור כדי למצוא את הזווית הנכונה, את הקומפוזיציה המתאימה שתבליט את נושא הציור.

הנוף בפארק אפק, בד בבד עם פעילות האדם, הם המעסיקים את יונה מוסט. יש בפארק נוכחות מתמדת של כלי רכב: רכב ירוק של רשות הטבע והגנים, מכוניות  מבקרים, ג'יפים של המשטרה. מבקרים בו ילדים ומבוגרים, יהודים וערבים, חיילים ושוטרים. הוויה ישראלית  בזעיר אנפין, לפעמים זורמת, לפעמים מתנגשת עם יפי הטבע. הצורך לבטא את המורכבות הזו מביא לחיפוש שפה אמנותית  הכוללת גם מילים, קרעי-נייר, גזרי עיתון ועבודה על קרטון גלי.

איילת טיקוצקי ויונה מוסט