שעות פתיחת הגלריות:
ימים א׳, ב׳, ג׳, ה׳ 9:00-19:00
יום ד׳ סגור
יום שישי 9:00-12:00
יום שבת 11:00-13:00
הכניסה חופשית
הגלריה לאמנות ישראלית
הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה היא חלל תצוגה מוזיאלי, שבו מוצגות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של אמנים מהשורה הראשונה בשדה האמנות בישראל. בגלריה, מתקיימים אירועי פתיחה, מפגשי שיח גלריה וערבי עיון שעוסקים בסוגיות אמנותיות, חברתיות, תרבותיות ופוליטיות. הדרכות, ליחידים ולקבוצות, ניתנות בתשלום ובתיאום מראש.
אוצרת ראשית: מיכל שכנאי יעקבי.
עדות מאוזנת – דיוקן האישה השוכבת כקריאת תיגר
אוצרת: סיגל כספי
ייעוץ אקדמי – ד"ר עאידה נסראללה, מרצה בכירה לאמנות
פתיחה: שישי, 4.4.25, 11:00
דיוקנאות נשים במנח אופקי הם חלק ממסורת ציורית מבוססת בתולדות האמנות. השיח הפמיניסטי הביקורתי שהתפתח במהלך שנות השישים של המאה העשרים ראה במסורת זו ביטוי לשלטון גברי וכוחני המנציח את יחסי הכוחות שבין הגבר-האמן-הצופה לבין האישה הפסיבית, הנצפית.
האמניות אמירה זיאן, מאי דעאס, נירוונה דבאח, סוהיילה אבו הדבה מונייר, סופי אבו שקרה, ספא קדח, פאטמה שאנן, ראידה אדון ורזאן שאמי פועלות מתוך שוליות כפולה הן כמיעוט מגדרי בתוך החברה הערבית הפטריארכלית והן כמיעוט לאומי בישראל. באמצעות גופן הן מבטאות מנעד רגשי מורכב הנובע ממצבן האישי והקולקטיבי במרחב החברתי-תרבותי, הפלסטיני-ישראלי.
בעוד שבשנות השמונים אמנים פלסטיניים גברים ייצגו את הגוף הנשי כמטפורה לדמות האם-האהובה-המולדת, האמניות בתערוכה מציבות את גופן שלהן במרכז הפריים, במנח אופקי. בכך, הן מבצעות מהלך כפול: ראשית הן הופכות את המבט הגברי ומסיטות אותו ממיקומו המקורי בתולדות האמנות כך שהאישה הנצפית היא גם האמנית הצופה – פעולה שאינה מאפשרת צמצום או רדוקציה של הייצוג הנשי לכדי אובייקט פסיבי. שנית, הן מערערות על המוסכמות החברתיות וקוראות תיגר על מערך הדרישות והציפיות מנשים, בפרט בחברה פטריארכלית.
העבודות בתערוכה עוסקות בפוליטיקה של זהויות, באי-שוויון מגדרי ובכפייה של נורמות חברתיות שמרניות. האמניות מנכסות את המבט הגברי ומייצרות לעצמן נראות משמעותית במרחב הציבורי. התמקמותן במרכז היצירות היא תביעה לעצמאות, לזכותן על גופן, התנגדות להדרת נשים וקריאה לשינוי מערך הכוחות המסורתי. מנח השכיבה יוצר לכאורה אשליה של חוסר אונים, על סף הביטול העצמי. אך למעשה זו פעולה אמנותית אקטיבית: הן מנהלות "קרב מבטים" ביקורתי ומתריס כנגד "המאסטרים" של תולדות האמנות וכנגד המבט הקולוניאליסטי-אימפריאליסטי מבלי להישיר מבט אל הצופה, וזאת בניגוד לאסטרטגיות פמיניסטיות של שנות השישים והשבעים.
בספרו דרכי הראיה (Ways of Seeing) בחן המבקר והמסאי ג'ון ברגר את מבנה המבט המגדרי ומצא שגברים מתבוננים בנשים בעוד שנשים לומדות למַשטֵר את עצמן בהתאם למבט החיצוני. כשני עשורים מאוחר יותר תבעה הפסיכואנליטיקאית והאמנית ברכה ליכטנברג את המונח "המבט המטריקסיאלי" – מבט שחורג מהדיכוטומיה של צופה ואובייקט ומאפשר חיבור רגשי בין עבר להווה, בין פנים לחוץ. דרך המפגש עם היצירה, הצופה מתעלה מעבר לרגשותיו האישיים, מהדהד את הטראומה של האחר והופך את מעשה האמנות לעדות.
ריבוי העדויות הוויזואליות בתערוכה חושף את המציאות כפי שהאמניות חוות אותה. באמצעות קולות מגוונים ומדיומים שונים, הן יוצרות בקיעים בנרטיב ההגמוני. במרחב החדש שהן מציעות, הפנים הופך לחוץ והצופים נשאבים פנימה – לא רק כמתבוננים אלא כמשתתפים אקטיביים במעשה ההתבוננות.
אירוע השקת קטלוג התערוכה: 28.6.25
נעילה התערוכה: 1.7.25
לטקסט המלא בעברית
לטקסט המלא בערבית
Full text in English
משאלות הגיוניות | יערה אורן
אוצרת: מיכל שכנאי
משאלות הגיוניות תערוכת היחיד של יערה אורן כוללת שני מקבצים של עבודות – ציורי שמן על בד וציורי שמן על נייר, ומתייחדת בכך שעבודות הנייר תופסות בה מקום מרכזי.
בתערוכה "משאלות הגיוניות" מתבוננת אורן ביומיומי, בדימויים ורגעים קטנים אותם היא פורמת ומהם רוקחת ציורים מופשטים למחצה המבוססים על קו וכתם, ויוצרים מציאות הנעה בטווח השברירי שבין חלימה לערות ובין הנסתר למואר. השימוש בקו, בין אם הוא דק ועדין ובין אם עבה ונועז, מעניק לעבודות תחושה של דינמיות ומקצב פנימי. מנגד, כתמי הצבע החזקים מוסיפים מימד גולמי שמייצר משקל נגדי לקו ומפר את הסדר בעוצמה ובעומק. בעוד שעבודות הקנבס מאופייניות במשטחי צבע נקיים גדולים ומסודרים, עבודות הנייר נושאות אופי משחקי וחומרי המשוחרר מכללים, אקספרימנטלי ופרוע יותר.
הדיאלוג בין השכבות, הניגודים בין מציאות לחלום, בין חומר וצורה מאפשרים ליערה אורן לבטא באמצעות גוף העבודות רגשות מורכבים הנערמים זה על גבי זה, ומנכיחים שפה אמנותית ייחודית.
התערוכה הוצגה במקור בגלריה מאיה באוצרותה של סמדר שינדלר וכעת היא נודדת לגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בטבעון. לשם כך היא עברה התאמות קלות על מנת לאפשר חשיפה נוספת של העבודות לתושבי הצפון .
נעילת התערוכה: 21.6.25
يارا أورن // أمنيات معقولة
قيّمة المعرض: سمدار شيندلر
الإغلاق: السبت، 21 حزيران (يونيو) 2025
معرض أمنيات معقولة للفنانة يارا أورن الفردي يشمل مجموعتين من الأعمال – لوحات زيتية على قماش ولوحات زيتية على ورق – حيث تحتل الأعمال على الورق مكانة مركزية.
في هذا المعرض، تنظر أورن إلى اليومي، إلى الصور واللحظات الصغيرة التي تقوم بتفكيكها وتعيد تركيبها في لوحات شبه تجريدية تعتمد على الخط والبقعة، مما يخلق واقعاً يتحرك في المساحة الهشة بين الحلم واليقظة، وبين الخفي والمضيء.
يمنح استخدام الخط – سواء كان رفيعًا ودقيقًا أو سميكًا وجريئًا – الأعمال إحساسًا بالحركة والإيقاع الداخلي. وفي المقابل، تضيف بقع اللون القوية بُعدًا خامًا يمنح توازناً مضادًا للخط ويكسر النظام بقوة وعمق.
بينما تتسم الأعمال على القماش بمسطحات لونية كبيرة ونظيفة ومرتبة، تحمل الأعمال على الورق طابعًا لعوبًا وماديًا متحررًا من القواعد، أكثر تجريبية وعشوائية.
الحوار بين الطبقات، والتناقضات بين الواقع والحلم، وبين المادة والشكل، تتيح ليارا أورن التعبير من خلال مجموعة أعمالها عن مشاعر معقدة تتراكم فوق بعضها البعض، وتُظهر لغة فنية فريدة من نوعها.
عُرض هذا المعرض في الأصل في معرض "مايا" تحت إشراف سمدار شيندلر، وهو الآن ينتقل إلى معرض الفن الإسرائيلي في مركز الذكرى في طبعون. ولهذا الغرض، تم إجراء تعديلات طفيفة عليه لإتاحة فرصة مشاهدة الأعمال لسكان الشمال.
Yaara Oren // Reasonable Wishes
Curator: Smadar Shindler
Closing: Saturday, June 21, 2025
Reasonable Wishes, Yaara Oren’s solo exhibition, features two groups of works – oil paintings on canvas and oil paintings on paper – with the paper works taking center stage.
In Reasonable Wishes, Oren turns her gaze toward the everyday, unraveling small moments and images and reassembling them into semi-abstract paintings based on line and stain. These works create a reality that hovers delicately between dreaming and wakefulness, between the hidden and the revealed. Her use of line – whether fine and delicate or bold and thick – imparts a sense of dynamism and inner rhythm. In contrast, the bold patches of color introduce a raw dimension, providing a counterweight to the line and disrupting order with intensity and depth.
While the canvas works are characterized by large, clean, orderly color fields, the works on paper carry a playful and material quality – freer, more experimental, and wild.
The dialogue between layers, the tensions between reality and dream, between material and form, allow Yaara Oren to express complex emotions that accumulate upon one another, forming a distinctive artistic language.
The exhibition was originally presented at Maya Gallery, curated by Smadar Shindler, and is now traveling to the Israeli Art Gallery at the Memorial Center in Tivon. For this occasion, it has undergone minor adaptations to allow new audiences in the North to experience the works.
Illu ・ אִילוּ ・ إيلو ・ גלריה לאיור ועיצוב מקומי.
מופעלת על ידי קולקטיב מאיירים ומאיירות צפוניות.
תערוכות מתחלפות, הרצאות, אירועי תרבות ואיור, יצירה וכיף!
עוד על גלריה אילו, לחצו כאן.
מבט
פתיחה: שישי, 21.3, 11:00
אוצרות: תמי ברנשטיין ואורית עריף
מפיקה: יעל אופיר
לעומתם, מבט הוא רגע של בחירה והתבוננות. אל תוך התודעה החזותית האובייקטיבית, מצטרפות מחשבות, רגשות, ידע קדום, זיכרונות, הטיות תרבותיות ופרשנויות המשנות לעד את נקודת המבט לסובייקטיבית. פעולת האיור היא ביטוי לעולם ויזואלי סובייקטיבי שכזה.
אין טוב ממראה עיניים!
הגלריה במגדל המים
מגדל המים ההיסטורי של טבעון משמש גם הוא חלל מוזיאלי לתערוכות, מופעי פרפורמנס ואירועים. תכנית הרזידנסי במגדל מאפשרת לאמנים, מטבעון ומחוצה לה, יצירת עבודות המותאמות לחלל הייחודי.
ממגדל מים למגדלור: כשיורד גשם, הוא מציף | אילת זהר
פתיחה: שישי, 30.6, 11:00-13:00
פרוייקט "ממגדל מים למגדלור: כשיורד גשם הוא מציף" מציע להאיר את הסביבה והלילות האפלים בתקופה קשה זו שבה אנו נמצאים, דרך הפיכת מבנה המגדל מים למגדלור המקרין אור יקרות על הסביבה. בימים אלו של חוסר בהירות ואפילה נראה כי נחוץ, ואף הכרחי, לתרום לסביבה באופן זה בזמנים אלו. השנה האחרונה היתה רוויה בימים אפלים, מלאים בחרדות ופחד, כשאנשים מחפשים מקורות של אור ושמחה. ה"גשם" היורד בתוך המגדל, עשוי כדורי זכוכית ומנסרות גביש, הופך את המיכל המרכזי של מגדל המים למנסרה בוהקת ששוברת את קרני האור ומציפה את תוכנו של גליל המגדל באור יקרות.
בשנים האחרונות אני מחפשת חללים בעלי צורה ומיקום אלטרנטיביים בעבור העבודות שלי, הפועלות כמיצב מותאם למקום. הבחירה במגדל המים של טבעון מגיעה מתוך הבנתי את חלל המגדל משלוש זויות שונות: ראשית, הפונקציה הראשונית של מיכל מים, נוזל החיים, תאם את כיוון העבודה עם חומרים ודימויים של שקיפות ונזילות, כמו זו של המים. שנית, צורתו, מיקומו וגובהו של המגדל ביחס אל הסביבה המקיפה אותו, הגדירו את הסיבתיות ליצירת מגדלור, כדי להאיר את הלילות (והימים) של הימים והתקופה האפילה והאומללה בה אנו שרויים. לבסוף, הנוכחות האקוסטית של המגדל הגבוה והצר הבהירו כי המקום קורא להתערבות של אמן סאונד, עידו בן-עמי זהר, להצטרף אלי בפרוייקט הזה.
שעות פתיחה ליליות למיצב במגדל המים
בכל יום חמישי ומוצאי שבת, בין השעות 20:00-22:00 בערב, המגדל יהיה פתוח למבקרים.
בשעות היום, ניתן לבקר בהתאם לשעות הפעילות של מרכז ההנצחה, לשם כך יש לקחת מפתח מהמשרד או הספריה.
האמנית אילת זהר מזמינה אתכם לפגוש אותה במגדל המים
מפגשים אלו יתקיימו בימי חמישי בערב במהלך כל חודש יוני, בין השעות 20:00-22:00
נעילה: 30.8.2025
Ayelet Zohar // From Water Tower to Lighthouse: When it Rains, It Pours
From Water Tower to Lighthouse: When it Rains, It Pours project offers to brighten the dark nights and the murky period we go through, with the transformation of the water tower into a lighthouse that illuminates the environment. In these days of uncertainty and darkness, it seems necessary and needed to contribute to the environment in such a manner. The past year was sunken into dark days, filled with fears and anxieties, while people search for sources of light and delight. The “rain” falling within the tower is made of glass balls and crystal prisms, transforming the central container of the water tower into a bright prism, breaking the sunbeams while flooding the inner art of the tower’s cylinder with bright light.
In recent years I have sought to work in alternative spaces and location, for my site specific projects. My choice of the water tower in Tivon comes from my understanding of this space from three different points: First, the primary function of a water tank, containing the liquid of life, meets my desire to work with materials of translucency and liquidity, like that of water. Second, the shape, height and location of the water tower in relation to the environment, defined the need to transform it into a lighthouse, to brighten the nights (and days) of the evil times we go through. Finally, the acoustic qualities of this tall and narrow tower made it clear that the place calls for sound interference through the invitation of Ido Ben-Ami Zohar, a sound artist to join the project.