הֵקָטֶה היא אלה במיתולוגיה היוונית, ידועה כמי שהולכת ומזדקנת ככל שהיום מתקדם ונולדת מחדש במהלך הלילה (לכן היא גם אלת הלילה והכישוף!) כמו כן, היא האחראית להצטלבויות דרכים ולהחלטות הנלקחות בהם. המקבילה לה במיתולוגיה הרומית היא האלה טריוויה. 

הילאל אש, מטפלת באמנות, המתגוררת ויוצרת בקרית טבעון, יצרה מעין מקדש לאלה הֵקָטֶה. היכל שבו היא, כאישה וכאמנית, שוהה ונחה, מרשה לעצמה לחלום, "מתבוננת באינסוף", כהגדרתה. הבגדים שהשילה, אשר ליוו אותה במהלך השנים, עוטפים אותה כקליפה מגנה, מאפשרים לה, בעירומה המטאפורי, את רגע ההרהור הפנימי. הֵקָטֶה איננה סבתו של ג'יזס, אך בדמיונה של הילאל, תלאות חייו הסבוכות קשורות אליה בקשר עמוק, כאילו היה נכדהּ.

"היוצרת, אני, ישבתי אל מול האישה שבצומת.

פרסתי את הצרור – בתוכו שאריות חיי הרגש שלי.

בררתי איתה, מה ראוי לאכילה וממה להיפרד.

פיתולי מערכת העיכול הנפשית, רקדו ריקוד מהפנט,

כל פעם מחדש

ותובנות עלו מתוכה,

מתוך פניה החכמות של האישה, של הקטה.

יצרתי היכל מסיפור החיים של הרגע". (הילאל אש)

כמו בחצר מקודשת, פזורים להם אובייקטים "פולחניים" מסביב למקדש. הצופים והמבקרים מוזמנים להיכנס ולקחת חלק בחוויית ההימצאות בנקודת ההחלטה, בצומת של הרגע הזה, בחייהם. שירו של מחמוד דרוויש, הרקום על כותל המקדש קורא לנו לעבור דרך רגע כואב של החלטה, אשר תוצאותיו הטראומתיות מתוארות גם מתוך אפשרות פנטסטית להשיב את הגלגל לאחור ובכך לשנות לטובה את הגורל.    

 ד"ר שחר מרנין-דיסטלפלד