תושבי טבעון והסביבה היוצאים לטייל בוואדיות הסובבים את טבעון, מכירים היטב את מגוון הפרחים והצמחים הממלאים את הוואדיות, ואת הצבעוניות המשתנה מיום ליום, משבוע לשבוע, מחודש לחודש. יסמין להב, תושבת טבעון, מצלמת את פרחי הוואדיות של טבעון כבר שנים מספר. צילומי הצומח המוצגים בתערוכת היחיד הראשונה שלה, כובשים אותנו ביופיים ובעדינותם.

את הצמחים והפרחים היא מלקטת בשיטוטיה בוואדיות, קוטפת ומנתקת אותם מסביבתם הטבעית ומביאה אותם לצילום בסטודיו הפרטי שלה. שם היא פורסת את שאספה, מנקה מאבק, ומתבוננת בהם מקרוב במבט חוקר, אינטימי. היא מפרקת אותם לחלקים – חלקי צמחים, זרעים, פרחים, עלים, שורשים, צמחים בקמילה, שאריות, ואז – מניחה אותם על מים, מקפיאה בקרח, שורפת באש, מחפשת את המהות הצמחית, את נימי הנימים של החומר, הצבע והצורה.

חלקי הצומח מצולמים על רקע לבן או שחור, הצילומים נקיים ומוקפדים, זווית הצילום לרוב מלמעלה, מעין צילום טיפולוגי, בעל נופך "מדעי". העין מתמקדת בארגון המופתי של הצורות הטבעיות, במבניות הכמעט גאומטרית. נקודת המבט שחוזרת על עצמה מביאה עימה השתאות מאופקת מיופיים של הפרחים והקוצים, השתאות תמימה מיופיו של הטבע, השייך ונגיש לכולם, בכל עונה ועונה.

בעבודה "אוצרות יער הגפן", שצולמה על פני שנה, קיימה להב מעין טקס קבוע של יציאה לאותה חלקת יער קטנה, חודש בחודשו, עם קופסה ומספריים, משוטטת ומלקטת, מופתעת ממגוון המינים, הצורות, הצבעים, המרקמים שאפשר למצוא בשטח כל כך קטן, אפילו בחודשי הקיץ היבשים. "חווית הליקוט ביציאה ליער בחושים פתוחים, בסקרנות ובהתבוננות מחודדת, כדי לגלות אינסוף צבעים וצורות ומרקמים וריחות, היא כמעט כמו מדיטציה בשבילי", אומרת להב. "במובן הזה, יש לנו זכות לחיות קרוב לטבע במקום כמו טבעון".

את הפרחים, הקוצים וחלקי הצמחים שאספה ארגנה על גבי צלחות עגולות עם מים. כך הקדישה לכל חודש צלחת הנושאת את הפרחים והצמחים הייחודיים לו. מצילום לצילום ניתן לראות את הצומח המשנה את גווניו, מירוק לחום צהבהב, מפריחה מרהיבה למיני קוצים.

בסדרת הקרח מקפיאה להב את חלקי הצומח – קוביות הקרח הלבנות המצולמות על רקע לבן, מקפיאות בתוכן את החיים, את הפריחה, בניסיון לשמר את היופי עוד קצת, להאריך חיים.

צילום פרחים הוא ז'אנר מוכר, הן בצילום בוטני, המשמש לצרכי הגדרה ומדע, והן בצילומי טבע ונוף. אך צילומיה של להב במידה מסוימת מהדהדים דווקא את תת-הז’אנר של ציור פרחים כחלק מציור "טבע דומם" (Still Life) בציורי המאסטרים הגדולים מהמאה ה-17 ואילך – שם כיכבו פרחים חיים או נובלים באגרטלים או בסביבתם הטבעית. כמו ציורים אלו, גם צילומי הצומח של להב, משתאים מיופיין ועדינותן של הצורות הצמחיות, מהאופן שבו האור נופל על פניהן, כמוהם גם הם נעים על המתח בין חיים וצמיחה לבין מוות וקמילה, בין יופי לכאב, בין הארצי לרוחני.

מיכל שכנאי, מאי 2022