לעיתים קרובות הוא דיבר על לעזוב.

השורה המדומיינת הזאת היא האופן בו ארקדיוש טומלקה מתאר את מצבו המנטאלי המלנכולי כאמן, וכזר החי במקום שאינו מרגיש שייך אליו.

נועה צדקה הישראלית וארקדיוש טומלקה הפולני הם אמנים המציגים בדרך כלל בנפרד. לאחרונה הציגו בדירתם בתל אביב את הפרויקט הראשון שלהם יחד, Gloss.

התערוכה 'לעיתים קרובות הוא דיבר על לעזוב' היא ניסיון ראשון לחבר מספר גופי עבודה של שני האמנים לכלל תערוכה משותפת בחלל אחד.

נועה צדקה מציגה שלוש סדרות גדולות של צילומים בשחור-לבן שנעשו בתקופות שונות. הצילום שלה מספר אנקדוטות מחייה ברצף שהוא לעתים קולנועי ובשפת התיעוד האישי, הקרובה לעבודות של צלמים אמריקאים בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה.

במילניום הנוכחי שבו הצילום המקומי עבר מהפך דיגיטאלי ומשתמש בווליום גבוה, צדקה ממשיכה להיצמד לחדר החושך כמקום של הסתגרות וכמדגרה של רגשות.

כיתובי התמונה של צדקה הם מראי מקום חווייתיים ומנטאליים, המודפסים באותיות מכונת כתיבה. המילה הכתובה והמדוברת הוא חלק חשוב במכלול העבודה של צדקה והיא עושה בה שימוש באופנים שונים.

ארקדיוש טומלקה הוא אמן פולני שהגיע לישראל בעקבות אשתו. העבודה שלו ברובה מושגית ונשענת על מילים בודדות וצירופי מילים המייצרים משמעות חדשה, מחוץ לשפת היומיום. העבודות המוצגות בתערוכה: סקיצות קטנות בחלל הכניסה, רישומי פחם, ועבודות שמן, כוללים בעיקר טכסטים ומספר רישומים הנקשרים אליהם. בנוסף, טומלקה מציג גריד של צילומי דיוקן עצמו כאיש עסקים, "בעיקר כדי לחשוף את איש העסקים הבודד והאבוד כסמל למלנכוליה של זמננו." (א.ט.).

מלבד ציור שמן אחד, מצב, Situation  כל העבודות שטומלקה מציג בתערוכה הן סדרות הערוכות בגריד, כשהחיבורים בין העבודות מייצרים משמעויות שונות.

בחלל האחורי מוצגות שתי עבודות וידאו של נועה צדקה:

'ארקדיוש ורומקה – מטבח' מ-2004  ו 'שיחה בלילה' מ-2005.

שני הסרטים מפגישים את הצופה עם האינטימיות הקשה של חיי הזוג, בתקופה הראשונה שלאחר הולדת בתם רומקה.

מלבד השימוש בשפה, הישענות על המילה הכתובה והנטייה הדומה ליצר היגד באמצעות חיבורים בין עבודות, התערוכה מנסה ללכוד משהו שנראה משותף לשני האמנים, הקשור ביחסי אני – עולם.