טיח מתפורר על קירות, כתמי סיד על רצפה, מריחות צבע על דיקט – אסתטיקה דלה של הזנוח והנשכח, הופכת  בעבודותיהם של האמנים המציגים בתערוכה ליופי צרוף, לקומפוזיציות פואטיות של חומר ורישום – עבודות עתירות חושניות ונוכחות של חומר, של מרחב ושל תנועה פנימית. עמי וואלך, ירמי עדני ודרור אוסלנדר נעים בעבודותיהם בתוך מרחבים רגשיים. באמצעות צילום, ציור או חומר, הם מייצרים שפה פואטית של סימנים, בחלקם סתומים ונתונים לפרשנות, בחלקם מובנים – שפת סימנים ויזואלית וארכיטיפית המתעלה מעל המקום והזמן. הם בוראים עולמות באמצעות טקסטורות, כתמים, צורות וקווים, כמו מחפשים אחר איכות מהותית, אוניברסלית המבטאת הלך רוח קיומי. הצלם, עמי וואלך, איש משמר העמק, מצלם בשנים האחרונות את רצפת הייצור במפעל תמה, שבו הוא עובד כפועל ייצור מן המניין. וואלך מביט על רצפת המפעל, ומגלה בה עולם מרתק של התרחשויות צורה וצבע, רישומי זמן, כתמי שמן, סיד וזפת, פיסות קרטון-אריזה מושלכות, טביעות נעלי הפועלים באבק – כל אלה משמשים לו בסיס נרחב ואין סופי לדמיונו ולמרחב האסוציאציות הפורה שלו. חומרים נשכחים, חומרי פסולת ולכלוך, הופכים בעדשתו ליצירות אמנות, עולם ומלואו שנברא מ״לא כלום״ זניח . עמי וואלך מצייר באמצעות עדשת מצלמתו. בחירת הקומפוזיציות שלו מושכלת ואינה מקרית, באמצעות ״זום אין״ הוא בוחר מקטע ומנתק אותו מסביבתו. במבט ראשון, צילומיו נראים מופשטים, אך במבט נוסף מתגלים בהם רעיונות אנושיים ודימויים נרטיביים המהדהדים שפות חזותיות ראשוניות כציורי מערות. רצפת הייצור במפעל מתפקדת עבור וואלך כעין כתם רורשך ענקי ומשתנה, אשר מפעיל את דמיונו בתהליך אינסופי, תוך חיפוש מתמיד אחר חידת הקיום. בציוריו של דרור אוסלנדר הגבולות נזילים – הכתמים מתמזגים, לישות מופשטת, אוניברסלית, בתהליך של חיפוש מתמשך, המבקש לבטל את ההפרדה בין דמות לרקע, בין חומר לרוח, בין גוף לחלל. שפתו הציורית של אוסלנדר מכילה נגיעות עדינות, אינטימיות, של צבע על גבי מצע גולמי. כתמים שקופים לצד עכורים יוצרים דימויים שנחשפים ומתערפלים בו זמנית,  עד מחיקתם  כמעט. הכתם והמצע מובילים את אוסלנדר, הוא מכסה ומגלה, מתבונן ומוחק, מוסיף ומטשטש. הריק שמסביב חשוב לא פחות מן הדמויות עצמן. בהנחת הכתם ובאופן הרישום שלו מורגש חיפוש אחר מהות רוחנית, רגשית, אנושית חמקמקה. האנושיות מעניינת אותו – חרדה, מועקה, בדידות וקשר הם חלק מן התכנים והמוטיבים העולים מציוריו בשנים האחרונות. ירמי עדני מעמיק בעבודותיו את חיפושיו הפנימיים, עד כי החיפוש עצמו הופך למהות. חיפושיו מתמקדים במפגש האינטימי בין הנייר לבין הצבעים והחומרים המכסים אותו.  הכיסוי,  הנוצר  בכל  פעם  מחדש,  בטקסטורות, בכתמים ובצורות מפתיעות, הוא עצם העניין. העבודות  הן  תוצר  החיפוש  הזה,  המוליד  בכל  פעם יצורים  חדשים – צורות אמורפיות, ודימויים שחלחלו לעבודותיו מתוך עולם  אסוציאציות  פרטי.

החומרים הפשוטים שולטים בעבודותיו (קרטון, נייר, מסקין-טייפ דיקטים).. – הכל פריך ומתכלה, זמני בהווייתו. אופן התצוגה גולמי, אינטימי, ללא חוצצים. בגוף יצירתו

בולט  הריבוי  והגיוון  (צילום,  ציור,  קולאז׳  ואובייקטים) לצד  שפה אישית / פרטית מגובשת וקוהרנטית, אשר מתקיים בה דקדוק פנימי סדור. עבודת הקיר המונומנטלית של עדני בנויה מעשרות פרגמנטים,  הנעים  בין  רישום  לבין  קולאז׳,  ממוסגרים בתוך קופסאות קרטון קטנות. כמו דפי יומן המכילים בתוכם  רגעים  –  שרבוטים,  כתמי  צבע,  הגיגים  בזרם תודעה אין סופי. תמונות נפש רגעיות, המצוירות בשפה מורכבת ומרובת משמעויות. בסדרת הקופסאות המוארות, מרחיב ירמי עדני, את עיסוקו המתמשך בחללים פנימיים, בזיכרון של מבנים, אשר שימשו אותו ואת משפחתו ונהרסו. מבעד לפתחים של קופסאות הקרטון נחשפות קומפוזיציות כאוטיות – חללים פנימיים הרוסים אותם בנה עדני כמודלי זיכרון. עדני ״מאיר״ לנו בעבודותיו את אותם החללים העזובים והנשכחים, והופך אותם לאובייקטים חידתיים ומהפנטים מלאי יופי. הוא יוצר כעין מצבה חיה למה שהיה ואיננו, מציג בפנינו את המתח שבין הקבוע לבין הארעי, שבין היופי לבין החורבן.