שם התערוכה "נושאות החותם" לקוח מספרה של דינה ורדי נושאי החותם[1]. כפסיכותרפיסטית שוחחה ורדי עם בני הניצולים, והעניקה הצצה לעולמם המורכב. כמו הספר, כך התערוכה, המזמנת לנו להתוודע לעולמן של שתי אמניות, ילידות שנות ה- 50, אשר גדלו במשפחות בהן הפכה הטראומה מ"שם" לחיי היומיום.

השואה היא אחד הנושאים הטעונים בתרבות הישראלית, והיחס אליה, גם באמנות הפלסטית, עובר תמורות מרחיקות לכת במהלך השנים.[2] בשנים האחרונות זוכה הנושא לתשומת-לב רבה בתצוגה ובמחקר, מעין דחיפות המורגשת בשעה שהניצולים הולכים ומתמעטים והדור השני – אף הוא מזדקן.   

רחל מיכאל

"בסיפוריה של אמי היו כל כך הרבה 'חורים'. הם היו מקוטעים, חסרים, ואני פקפקתי באמיתיותם. את המספר שקיבלה באושוויץ לא קעקעו על אמת ידה, וזה גרם לי עוד יותר לתהות אם ומה באמת היה שם", משתפת רחל. אמה, שחייתה בגטו סיגט, נשלחה לאושוויץ מ- 1944 יחד עם בני משפחתה, וברגע האחרון ניצלה מן המשרפות. משם הגיעה לברגן-בלזן שם עבדה במפעל תחמושת עד תום המלחמה, תוך שהיא גם שורדת את צעדות המוות.

רחל החלה לעסוק בשואה בציוריה ב- 2016. סדרת הציורים המוצגת כאן מורכבת מכאלה שנוצרו בהשראת תצלומים ישנים, כמו " דודי שמיל הרש, בן 3 לנצח", ומכאלה שצוירו מן הדמיון. הסדרה החלה בעיסוק בנושא הפליטים שהנו אקטואלי מאוד גם בימינו.

את הציור "לעמוד מולם" ציירה בעקבות תצלום השחרור ממחנה הריכוז בוכנוולד, שבמרכזו זיהתה אמה, במפתיע, את אביה.

מירי אברמסון

"זה נכנס לכל מה שאני עושה", משתפת מירי, אשר יצירותיה, במגוון חומרים וטכניקות, מוצגות בתערוכה. אביה, גויס לצבא הפולני ועם הכיבוש נלקח בשבי הגרמני עד שהגיע לאושוויץ. הוא הצליח להינצל אך אבד את אשתו ושתי בנותיו. עברו רדף אותו והוא נהג לספר עליו לשתי בנותיו ה'חדשות' שנולדו בארץ לאחר עלייתו. את המספר המקועקע, שמצא ביטוי ביצירות, היה מגרד מאמת ידו השמאלית בעזרת מחט. מירי תמיד הרגישה שאחיותיה המתות מרחפות מעליה כמלאכיות, דימוי שנכנס ליצירתה.

אמה, הוחבאה עם אחיה במהלך המלחמה אצל משפחת איכרים פולנית, ובסופה הגיעה למחנה העקורים בלנדסברג, שם פגשה את אביה של מירי. בתערוכה יצירות המתייחסות להוריה הניצולים.  

מירי "משחקת עם השואה"[3] בעיסוקה בדמות הילדה שהיא היתה, לצד תכנים מעולם הילדות התמים המשולבים עם נושאים כמו חרדה ומוות.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       ד"ר שחר מרנין-דיסטלפלד, אוצרת התערוכה  

[1] דינה ורדי (1990). נושאי החותם, בבל.

[2] אליק מישורי (2019). מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת", אומנות ישראלית 1948–1988, האוניברסיטה הפתוחה, ע"מ 377.

[3] Ernest Van Alphen (2015). "Playing the Holocaust and Playing with the Holocaust".  'Holocaust'-Fiktion.