פסליו הרבים של סאלח עליסאת' מספרים את סיפורה של החברה הבדואית המסורתית:  סצנות אופייניות הלקוחות מעבודת השדה, מלאכות הבית, מטקס הקפה, מפגשים חברתיים, מטקסי נישואים ולידה. עליסאת' מרבה בפרטים, מעביר את מרבית המידע כפי שנוצר בזיכרונו למען תיעוד ושימור המסורת. הפסלים הפיגורטיביים מגולפים בעץ, שובים את העין ואת הלב, קלים להבנה ולפרשנות ומעוררים חיבור מידי.

סאלח מספר כי נחשף אל מלאכת הגילוף כילד בסדנה של דודו, שהיה מגלף בעיקר את העלי והמכתש לטחינת קפה. לאחר שעות של התבוננות בעבודת הדוד, החל לגלף בעצמו. עם השנים השתפר והתמקצע במיומנותו בפיסול בעץ והקדיש את מרבית עבודותיו למורשת הבדואים בגליל.

עבודותיו של סאלח מדברות בשפת האמנות הנאיבית- מרובת פרטים ודמויות בסצנות מחיי היומיום. הצלמיות הארכיטיפיות מייצגות בעלי תפקידים בחברה הבדואית.

נהוג לומר, כי האמנים הנאיביים מבטאים בציוריהם את משאלת לבם- כך אמור להראות עולמנו.. בעבודתם, הם מייצגים אידאליזציה של המציאות.

עליסאת' מבקש לאחוז בשרידים אחרונים של זיכרון. הוא משמר את געגועיו לעולם שנעלם. כבן למורשת מרתקת שהולכת ונשכחת הוא לא מסתפק בבריאת עולם שלא ישוב עוד לצורך אמנותי בלבד, אלא רואה חשיבות בהעברת הסיפור לדורות הבאים, כחלק מתפקידו זה הוא מארח בביתו, מציג את פסליו ומסביר את מנהגי העדה. לצד עיסוקו המתמיד בעבר, מבטו האופטימי צופה קדימה, ומעביר מסר של שיתוף, אחדות ושלום, מטיף לקירוב לבבות בין העמים והדתות "בסופו של דבר, אחרי מלחמה, אנחנו יושבים ועושים שלום על כוס קפה. אם כך, במקום לעשות מלחמה, בואו פשוט נשב ונשוחח על כוס קפה".

חיבורו של עליסאת' למקום ולאדמה ניכר ביצירתו האמנותית ושזור בקורות חייו. עליסאת' שירת במשך 31 במשמר הגבול בצפון, היה מראשוני הסיור הכפרי ויחידת ארז הנלחמת בפשיעה הכפרית. תבנית נוף מולדתו, אותה הוא חווה בפעילותו היומיומית מוצאת את ביטויה בחומרים איתם הוא יוצר ובנושאי עבודותיו. עליסאת' פועל מתוך מחויבות ומסירות חברתית עמוקה, הוא מארח יחידים וקבוצות בביתו, מציג את פסליו ומסביר לאורחיו את אורחות החיים הבדואים. בנוסף, עליסאת' מתנדב בקביעות ובמסירות במשטרה, ביחידת המתמידים של המועצה האזורית זבולון ובמחלקה האונקולוגית ילדים, בבית החולים רמב"ם.

תערוכה מקיפה זו היא עוד נדבך בפעילותו למען הנחלת המורשת הבדואית, מתוך אמונה בשיח מקרב, ורצון להכרות כנה.