העבודה things on נולדה במהלך שלוש השנים בהן התגוררה רות אופנהיים עם משפחתה בכפר הבדואי זבידאת. בתקופה זו צילמה במצלמה הסלולארית, באיכות צילום די נמוכה, שטיחים ביתיים במרחב הציבורי: תלויים על גדרות, מונחים על פחי אשפה או ארונות חשמל. מתוך פעולת תיעוד זו עלו שאלות בנוגע לשטיח כמסמן אותנטיות, מעמד, ביתיות, סימן לרוגע משפחתי ולמקומה של האישה בבית.

בשנה שעברה הדביקה אופנהיים, במסגרת התערוכה ‘מן המוכן – מאה שנה לרדי מייד’ במוזיאון חיפה, משטח של טפט ויניל דמוי פרקט עץ על רצפת המוזיאון. מעין ציטוט אירוני, גרסה מקומית למוזיאונים האירופים הגדולים, ספוני העץ, הנתפשים כבעלי תו תקן לאותנטיות.

מול רצפת העץ וחיקוייה, “השטיח” כותבת רות אופנהיים, “מגולל, על פי ויקיפדיה, מטען היסטורי ותרבותי בן ששת אלפים שנה. הוא משתייך לקרביו של החלל המכונה בית, מעמעם צעדים וסופח אבק. סדורים בו זיכרונות בשתי וערב: של פנים, של חוץ, של זמן ושל נוף. הדוגמאות עליו הן ציטוט על גבי ציטוט בדגמים שהתגלגלו מהפרסי לתורכי או לפולני, מבלי שיהיה להם מקור אחד ידוע. כעת הם מיוצרים, בחלקם הגדול, בסין”.

ההצבה things on היא המשך לבחינת תרבות החיים המקומית דרך סימניה היומיומיים. בתוך כל ריבוי ועירוב הסגנונות נשאר השטיח אלמנט

בעל רצף תרבותי ונתפש כאובייקט בעל תוקף, המעיד דבר מה על בעליו. באמנות המקומית השטיח, על דגמיו, נוכח החל מתקופת בצלאל המוקדמת. בעשורים האחרונים הוא עובר בחינה מחדש ופירוק ואינו יורד מסדר היום. ב1996- יצר משה ניניו את העבודה ‘שטיח / קשת,’ הולוגרמה גדולה של תבנית השטיח מהציור המפורסם של הולביין, ‘השגרירים.’ כמו בציור של הולביין, את הדימוי בעבודה של ניניו ניתן היה לראות מזווית אחת בלבד. ב2008- הציג אוהד מרומי את עבודת

הווידאו ‘אריגה’ עבור התערוכה ‘מלאכה – בנים.’ העבודה צולמה במנהטן אך, על פי תמי כץ פרימן, אוצרת התערוכה, “נשתלו בה רמזים ל’מזרחיות’ ול’אותנטיות’ מקומית.” עבודות אחרות שנעשו מאוחר יותר, דוגמת עבודת הענק של עידו מיכאלי מ,2012- ‘שטיח בנק הפועלים,’ השתמשו בשטיח כשדה לבחינת תקפותו של האתוס הציוני לנוכח החברה החומרנית העכשווית.

ארבעת גופי העבודה של רות אופנהיים קרובים לבחינת אזור ההיעלמות בעבודתו של ניניו ובה בעת אף נוגעים באספקטים של חומרנות וזילות. הם בודקים מחדש, מפוררים-מפרקים את תבניות האריגה ה’קלאסיות’ ובתוך כך הם אף מערערים

את תפישתו של הצופה: בעבודה things on rugs הדפיסה האמנית את

צילומי השטיחים בהגדלה ניכרת על טפט ויניל, ללא נוכחות האוביקטים עליהם היו מונחים. כך הפכו השטיחים שצולמו בסלולאר לגופים צבעוניים גדולים השטים על גבי הקירות, כשאת המרקם ודגמי הקישוט מחליפים ריבועי פיקסלים, שתי וערב דיגיטלי.

בסדרה אחרת מוצגים דגמי מחצלת פלסטיק המיוצרים בסין. הדגמים נגזרו והונחו במסגרות כסדרה של עבודות רדי-מייד.

סדרה של צילומי שחור-לבן מציגה חזיתות וילות בעלות מראה ‘מלכותי.’ על גבי הזכוכית המגינה על הצילומים גזרה והדביקה האמנית דגמים מוויניל צבעוני, כמעין היפוך המסתיר מאחוריו את היומרה האדריכלית הנובו-רישית.

עבודת התלת-ממד בתערוכה היא מלאכת אריגה של שטיח, העשוי שתי-וערב של חוטים עם נורות לד. עוד הצעה עכשווית, אפשרות לדבר מתוך השיח התרבותי הממשי, ללא מחלצות.

רות אופנהיים היא בוגרת תואר ראשון באמנות בקופר יוניון (copper union) בניו יורק ותואר שני באוניברסיטת קורנל (cornell) באיתקה, ניו יורק.