מידד אליהו מוצא בכריכות ספרים מצע מרובד לעבודתו הן בהיבט החומרי והן בהיבט התרבותי והביוגרפי. זהו פורמט אינטימי, בגודל כף יד, שמביא עמו נוכחות היסטורית, ומטענים של זמן ותרבות.

לפני שעלה ארצה היה סבו כורך ומדפיס ספרים בקוצ'ין. אמו הייתה ספרנית, ובילדותו בילה אליהו שעות רבות בספרייה, מוצא בספרים מפלט ושער לעולמות אחרים ורחוקים. בסדרת ציורים זו, כריכות הספרים הן עבורו חלון פנימה, לחוויה האישית.

בצבעוניות עזה ובפעולה ציורית רפטטיבית של הוספה, גריעה, מחיקה והצטברות של שכבות צבע מדוללות, מצייר אליהו דימויים של מצבים אנושיים מופשטים, זיכרונות, תחושות, רגעים, חלקם מופשטים, חלקם קונקרטיים. הציור נבנה בשכבות כמו הזיכרון, וכמוהו הוא יוצר עמימות, מתח בין הסיפור לטשטושו וכיסויו באמצעות הפעולה הציורית.

מידד אליהו, אשר אביו עלה מקוצ'ין שבהודו בשנות החמישים, מתכתב בסדרה זאת עם  מסורות שונות של ציור מיניאטורות הודיות. הצבעוניות העזה, החומריות, השימוש בעלי זהב, העבודה בשכבות, הגודל, כל אלה מושפעים מחיפושיו אחר מסורת תרבותית אסטטית שמשפחתו איבדה, בעקבות העלייה, ואותה הוא מבקש לשחזר או ליצור מחדש.

הפרימה והיצירה מחדש של דימויים דווקא על כריכות ספרים היא פעולה מתערבת ומשבשת ששואפת לספר את סיפורו האישי של האמן וכן להנכיח את סיפורם של יהודי קוצ'ין, הנעדרים על פי רוב מן הקאנון הציוני.

הכשרתו האמנותית של מידד אליהו משלבת בין כיתת האמן ב-Jerusalem Studio School של ישראל הרשברג בירושלים, שם למד ציור ריאליסטי המבוסס על הערכים של מסורת הציור המערבי, לבין לימודי קליגרפיה וציור יפני אצל מסטר קזואו אישיאי, שחי ויצר שנים רבות בקרית טבעון.  ביצירתו, הוא משלב בין מזרח ומערב – בין ציור שמן מערבי אקדמי למסורות ציור יפניות, הודיות מזרחיות.

מידד אליהו זכה בפרס האמן הצעיר בתחומי האמנות הפלסטית של משרד התרבות והספורט לשנת 2016.