לכאורה, בן כלאיים שנולד לאקספרסיוניזם ולמינימליזם, רם סמוכה הוא אחד לסוגו. תנועות ידיים רחבות, מחוות גוף של רקדן בריקוד סולו, שעיני הכול ועדשת המצלמה מכוונות רק אליו. הציור של סמוכה נוצר מתנועה גדולה, לפעמים כמעט פראית, על גבי משטח ציור רחב. טבעי לחשוב בהקשר הזה על ג'קסון פולוק והתזת הצבע של

אבל רם סמוכה הוא לא פולוק. פעולת הציור שלו מכוונת, סקיצה הנמצאת בהכרה בכל הדיוק האפשרי. לעיני קהל ומצלמה הסקיצה תהפוך למופע של אדם עם טושים צבעוניים מול קיר באורך עשרה מטרים. הקיר יישאר חודשיים כמפתח לתערוכה. אחר כך הוא יימחק בצבע לבן וישאיר אחריו את תיעוד הווידאו. תהיה תערוכה בגלריה. יוצגו בה ציורים מהשנים האחרונות. אבל החלל לא יעמוד דומם: תיעודים קודמים של פעולות הציור יוקרנו בחלל באופנים שונים, דמותו של הצייר תופיע בכמה מהעבודות, עקבות מעשה הציור יופיעו בגלריה כפעולה נמשכת והולכת. כתנוע

אופני התצוגה של סמוכה באים מתוך מספר מניעים אינהרנטיים לעבודתו: האחד הוא הרצון לגעת בקהל. לתווך, באמצעות הגוף, בין הצופה לתוצר – ציור. המניע האחר בא מתוך אי-הנחת של תליית תמונה על הקיר והשארתה שם לנפשה. הציור של רם סמוכה ממשיך לחיות באמצעות תיעוד הפעולה. במיצג הווידאו הסתער – hairy up  נראה ציור השמן מתחיל מנקודת האפס של פני השטח הלבנים ואז לובש ופושט צורה תחת ידיו של האמן. מרכז הכובד אינו נמצא בדבר עצמו, באוביקט, אלא הציור והצייר הופכים להיות שלם אחד. השלם הזה, הממשיך להתקיים באמצעות התיעוד, מאפשר לצופה התקרבות. הילת האמן והילת היצירה צצות ונעלמות מול עדשת המצלמה – העין הנשלחת אל העתי

זמן הציור של סמוכה הוא אחר. במקום ציור הממוקם כתוצר של יום רב השראה בעבר, הציור שלו נע בחופשיות בין צירי זמן ומרחב חסרי גבולות – ככל שהמדיום מאפש

רם סמוכה הוא בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל. אחרי מספר תערוכות יחיד והשתתפות בפרויקטים קבוצתיים בארץ, הוא נסע ללימודי תואר שני באוניברסיטת ווטרלו, באונטריו, קנדה. מאז הציג מספר תערוכות יחיד בחו"ל ותערוכה זו, 'שבע שנים', מסמנת חזרה אל הצופה הישראלי ממרחק שבע שנים מאז הציג כאן לאחרונה

הרישום באמנות הישראלית נתבע להיות ייצוג. אמנות הנמצאת תדיר בתוך סיר לחץ פוליטי אינה נוטה לפרגן לעצמה קו לשם עצמו, צורה לשם עצמה. גם השרבוט המיומן של דור ציירי שנות השבעים, שיעקב מישורי כינה לימים 'רישום אקדמי וירטואוזי של קשקוש', קיבל על עצמו בדיעבד את עול 'דלות החומר'

אולי צריך להתרחק למקום אחר, נייטראלי, שאתה עצמך נמצא בו כזר ולא לגמרי שייך, כדי לנקות את השטח ולעשות משהו אחר. רם סמוכה מבקש מהצופה הישראלי לחוות חוויה אסתטית. ליהנות מתנועת הקו והצבע במרחב

ייתכן שלצופה האחר, הקנדי, הבריטי, האינטנסיביות, התנועה הרחבה, נוכחות גוף האמן הגבר, עשויה להתפרש כעצבנות ישראלית דחוסה..

 .

 .

 ר.ד.ה.ו.